לדלג לתוכן

פלישה הימנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פלישה הימנס
Felicia Dorothea Hemans
לידה 25 בספטמבר 1793
ליברפול, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 במאי 1835 (בגיל 41)
דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Felicia Dorothea Browne עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה St. Ann's Church, Dawson Street עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות קזביאנקה (שיר), The Meeting of Wallace and Bruce on the Banks of the Carron, The Restoration of the Works of Art to Italy: a Poem, The Sceptic; a Poem, The Siege of Valencia, The Forest Sanctuary; and Other Poems, Poems, Tales and Historic Scenes in Verse, אנגליה וספרד, Modern Greece, The Vespers of Palermo עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ג. ו. הימנס, צ'ארלס איזידור הימנס עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פלישיה דורותיאה הימנס (באנגלית: Felicia Dorothea Hemans;‏ 25 בספטמבר 1793 – 16 במאי 1835) הייתה משוררת אנגלית (שאימצה לעצמה זהות וולשית).[1][2] שתיים משורות הפתיחה שלה, "הילד עמד על הסיפון הבוער"[3] ו"הבתים המפוארים של אנגליה", רכשו מעמד של קלאסיקות.[4]

ביוגרפיה וחינוך

[עריכת קוד מקור | עריכה]
רחוב דיוק 118, ליברפול, מקום הולדתה של פלישיה המנס

פלישיה דורותיאה בראון הייתה בתם של ג'ורג' בראון, שעבד בעסקי יבוא היין של חותנו וירש אותו כקונסול טוסקנה ואימפריאלי בליברפול, ושל פליסיטי, בתו של בנדיקט פול וגנר (1718–1806), יבואן יין מרחוב Wolstenholme Square 9 בליברפול, וקונסול ונציאני באותה עיר. המנס הייתה הרביעי מבין שישה ילדים (שלושה בנים ושלוש בנות) ששרדו את תקופת הינקות. אחותה הרייט שיתפה איתה פעולה מבחינה מוזיקלית, ומאוחר יותר ערכה את יצירותיה השלמות (7 כרכים עם ספר זיכרונות, 1839). העסק של ג'ורג' בראון הביא את המשפחה לדנביגשייר בצפון ויילס, שם בילתה את נעוריה. הם גרו בקוטג' בשטח טירת גוריץ' ליד אברג'יל,[5] כשפלישיה הייתה בין גיל שבע לשש עשרה.[6] בשנת 1809 המפשחה עברה לברונווילפה, סנט אסף (פלינטשייר).[7] מאוחר יותר היא כינתה את וויילס "ארץ ילדותי, ביתי ומתי".[8] לידיה סיגורני אומרת על השכלתה:

אופי החינוך של גברת המנס תרם לפיתוח גאונותה. משרכשה מספר שפות, מגוון רחב של מחקרים קלאסיים ופיוטיים, סיפקו גם מחיה נעימה וגם משמעת נחוצה. היא לא דרשה את ההתרגשות של מערכת תרבות ציבורית יותר, — כי האהבה לידע שאינה יודעת מנוח הייתה מורת בית הספר שלה.[9]

המנס שלטה בוולשית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית ופורטוגזית.[10] אחותה הרייט ציינה כי "אחת ההעדפות המוקדמות ביותר שלה הייתה תשוקה לשקספיר, שאותו קראה, כפעילות הפנאי המועדפת עליה, בגיל שש."[11]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריה הראשונים של הימנס, שהוקדשו לנסיך מוויילס, פורסמו בליברפול בשנת 1808, כשהייתה בת ארבע עשרה,[12] ועוררו את עניין המשורר פרסי ביש שלי, שהתכתב איתה בקצרה.[13][14] היא הוסיפה עליהם במהירות עם "אנגליה וספרד" (1808), תוך התייחסות פוליטית למלחמת חצי האי האיברי,[15] ועם "הרגשות הפנימיים" (1812). בניגוד לכותרתו, בה המנס לא בחרה, רבים משירי הספר חוקרים סוגיות של פטריוטיות ומלחמה.[16]

מתוך "קזביאנקה" (1826)

הילד עמד על הסיפון הבוער ממנו כולם פרט לו נמלטים; שריד הספינה בלהבה מואר מוארים סביבו המתים.

אך יפה ובהיר הוא ניצב, כמי שנולד לשלוט בסערה; מדם גיבורים נוצר, גאה אם כי ילדותית הצורה.

The boy stood on the burning deck,  Whence all but he had fled; The flame that lit the battle's wreck  Shone round him o'er the dead.

Yet beautiful and bright he stood,  As born to rule the storm; A creature of heroic blood,  A proud though childlike form.

מתוך "קזביאנקה"
אוקטובר 1826[17]

האוספים העיקריים של הימנס, כולל מקלט היער (1825), רשומות אישה ושירי החיבה (1830) היו פופולריים מאוד.[18][19] הימנס פרסמה תחילה רבים מעבודותיה במגזינים, מה שאיפשר לה להישאר חשופה לציבור ולהסתגל לקהל שלה, כמו גם להרוויח הכנסה נוספת.[19] רבות מיצירותיה שימשו לדקלומים בבית הספר ואוספים הוגשו כפרסים, במיוחד לקוראות.[20]

ספריה האחרונים, שפורסמו ב-1834, היו סצנות ומזמורי חיים, מילים לאומיות ושירים למוזיקה. הוצע כי השירה הדתית המאוחרת שלה, כמו שירתה הפוליטית המוקדמת, מסמנת את כניסתה לתחום מחלוקת שגם היה ציבורי וגם נשלט על ידי גברים.[21]

בעת מותה ב-1835, הייתה הימנס דמות ספרותית ידועה, מוערכת מאוד בקרב בני זמננו, ועם קהל אוהדים בארצות הברית ובבריטניה.[22] גם הימנס וגם וורדסוורת' היו זוהו עם רעיונות של ביתיות תרבותית שעיצבו את התקופה הוויקטוריאנית.[23][24][25]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 ביולי 1812 נישאה פלישיה בראון לקפטן אלפרד הימנס, קצין צבא אירי שהיה מבוגר ממנה בכמה שנים. הנישואים לקחו אותה מוויילס לדבנטרי שבנורטהמפטונשייר עד 1814. במהלך שש שנות נישואיהם הראשונות, הימנס ילדה חמישה בנים, ביניהם GW Hemans וצ'ארלס איזידור הימנס, ואז נפרדו בני הזוג.[7] הנישואים לא מנעו ממנה להמשיך את הקריירה הספרותית שלה. כמה כרכי שירה פורסמו על ידי החברה המכובדת של ג'ון מאריי בתקופה שאחרי 1816, החל בשחזור יצירות האמנות לאיטליה (1816) ויוון המודרנית (1817). האוסף סיפורים וסצנות היסטוריות יצא בשנת 1819, שנת פרידתם של הזוג המנס.[26]

אחת הסיבות לכך שהימנס הצליחה לכתוב בצורה פורייה כחד-הורית, הייתה שרבות מהמטלות הביתיות של ניהול משק בית נמסרו לאמה, איתה היא וילדיה גרו. היה זה הכרח כלכלי עבור הימנס לכתוב כדי לפרנס את עצמה, את אמה ואת הילדים.[27][28] ב-11 בינואר 1827 נפטרה אמה של הימנס, מה שהוביל לפירוק משק הבית. הימנס שלחה את שני בניה הגדולים לרומא כדי להצטרף לאביהם, ועברה לפרבר של ליברפול עם בניה הקטנים.[7]

משנת 1831 חיה הימנס בדבלין, שהומלצה כבריאה יותר מליברפול.[7] למרות השינוי, היא המשיכה לסבול מבריאות לקויה. היא מתה ב-16 במאי 1835. מקורות מצביעים על כך שהיא סבלה מהתקף של סקרלטינה, ואחריו התדרדרות שחפתית,[7] או בצקת.[29] ייתכן שהיא חוותה קדחת שגרונית ובעיות לב וכן בעיות במחזור הדם.[30] היא נקברה בכנסיית סנט אן, רחוב דוסון, דבלין.[7] ויליאם וורדסוורת' הזכיר אותה בבית משיר לזכרה,[31] ולטישיה אליזבת לנדון,[32] לידיה הנטלי סיגורני,[33] ו-וולטר סאבג' לנדור חיברו לכבודה חרוזי זיכרון.[7][34] לידיה הנטלי סיגורני כתבה גם זיכרונות ממנה לצורך הקדמה למהדורה אמריקאית של אוסף יצירותיה של המנס.[35]

מורשת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלישיה המנס

יצירותיה של הימנס הופיעו בתשעה עשר ספרים בודדים במהלך חייה, אשר התפרסמו תחילה על ידי ג'ון מארי ואחר כך על ידי בלקוודס.[27] לאחר מותה ב-1835, יצירותיה פורסמו מחדש באופן נרחב, בדרך כלל כאוספים של שירים בודדים ולא כיצירות הארוכות יותר והמוערות, או כסדרות האינטגרליות שהיוו ספריה. מבחינת המשוררות שהאריכו ימים אחריה,[36] כגון קרוליין נורטון,[37] לטישיה אליזבת לנדון,[32] לידיה סיגורני[33] ופרנסס הארפר,[38] אמבל טאסטו הצרפתייה[39] ואנט פון דרוסטה-הולסהוף הגרמנית,[40] היא הייתה מודל מוערך לחיקוי.[7] לקוראים רבים היא הציעה קול של אישה המגלה דברים שעברו על אישה; לאחרים, ליריקה העולה בקנה אחד עם רגשנות ופטריוטיות ויקטוריאנית.[41][42] בספרה המצליח ביותר, Records of Woman (1828), היא מתארת את חייהן של נשים, מפורסמות ואנונימיות כאחת.[43] כשהיא מציגה דוגמאות של גבורה, מרד והתנגדות, היא מחברת נשיות עם "כוחה של חיבה".[44] בין היצירות שהעריכה ביותר היו "אמונות תפלות והתגלות" (הבלתי גמור) והפמפלט "הספקן", שחיפשה אנגליקניות המותאמת יותר לדתות העולם ולחוויותיהן של נשים.[45][19]

שירה של הימנס "הבתים של אנגליה" (1827) הוא מקור הביטוי "בית מפואר" (stately home), המתייחס לבית כפרי אנגלי.[46]

מתוך "הבתים של אנגליה"

The stately Homes of England, How beautiful they stand! Amidst their tall ancestral trees, O’er all the pleasant land; The deer across their greensward bound Through shade and sunny gleam, And the swan glides past them with the sound Of some rejoicing stream.

The free, fair Homes of England! Long, long in hut and hall, May hearts of native proof be reared To guard each hallowed wall! And green forever be the groves, And bright the flowery sod, Where first the child's glad spirit loves Its country and its God.

From "The Homes of England"
(1827)[47]

למרות מעריציה האפקטיביים, שיעור קומתה כמשוררת רצינית ירד בהדרגה, בין היתר בשל הצלחתה בשוק הספרותי. שירתה נחשבה למופת מבחינה מוסרית, ולעיתים קרובות הוותה חלק מחומר הלימוד של תלמידי בית ספר; כתוצאה מכך, הימנס נתפסה יותר כמשוררת לילדים ולא הוערכה על בסיס מכלול יצירתה. תלמידי בית ספר בארצות הברית עדיין למדו את "הנחיתה של האבות הצליינים בניו אינגלנד" באמצע המאה ה-20.[48][49] אבל במאה ה-21, "הבתים הממלכתיים של אנגליה" מתייחס כבר לפרודיה של נואל קווארד, לא לפואמה המקורית, שפעם הייתה מפורסמת, אשר היוותה את הבסיס לאותה פרודיה.[50][51]

עם העלייה בלימודי מגדר, המוניטין הביקורתי של הימנס נבחן מחדש.[52][53] עבודתה שבה להכלל באנתולוגיות סטנדרטיות ובכיתות וסמינרים ולימודי ספרות, במיוחד בארצות הברית. שירים שנכללו באנתולוגיות כוללים את "התמונה בלבה", "תפילת ערבית בבית ספר לבנות", "אני חולם על כל הדברים החופשיים", "פרחי לילה", "פרופרציה רוסי", "שובה של רוח", "הכלה של האי היווני", "אשתו של אסדרובל", "אלמנתו של כרסנטיוס", "השיר האחרון של סאפו ", "קורין בקפיטול" ו"הכתרתה של אינז דה קסטרו ".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלישה הימנס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "The Boy Stood on the Burning Deck". 19 במרץ 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Hendon, S. & Byrne, A. & Singer, R., (2018) “Reviews”, International Journal of Welsh Writing in English 5(1), p.1-11. doi: https://doi.org/10.16995/ijwwe.5.4
  3. ^ Robson, Catherine (2005). "Standing on the Burning Deck: Poetry, Performance, History" (PDF). PMLA. 120 (1 Special Topic: On Poetry (Jan., 2005)): 148–162.
  4. ^ Armstrong, I.; Blain, V. (1999-02-12). Women’s Poetry, Late Romantic to Late Victorian: Gender and Genre, 1830–1900 (באנגלית). Springer. ISBN 978-1-349-27021-7.
  5. ^ Liverpool Evening Express - Friday 15 September 1944 (Page 2)
  6. ^ Black's picturesque guide to North Wales, 1874. (Page 36))
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Hemans [née Browne], Felicia Dorothea (1793–1835), poet". Oxford Dictionary of National Biography (באנגלית). doi:10.1093/ref:odnb/9780198614128.001.0001/odnb-9780198614128-e-12888?docpos=2. נבדק ב-2024-04-05.
  8. ^ The Edinburgh Literary Journal: Or, Weekly Register of Criticism and Belles Lettres (באנגלית). Ballantyne. 1829.
  9. ^ Essay on the Genius and Writings of Mrs. Hemans, by Mrs Sigourney, New York, 1845.
  10. ^ Courtney, W. S. (1920). "Lesser Literary Lights". The North American Review. 211 (775): 793–804. ISSN 0029-2397.
  11. ^ Memoir of the Life and Writings of Felicia Hemans by her Sister, New York, 1845.
  12. ^ Langbauer, Laurie (2016-03-25). The Juvenile Tradition: Young Writers and Prolepsis, 1750-1835 (באנגלית). Oxford University Press. ISBN 978-0-19-105972-8.
  13. ^ Bieri, James (2004). Percy Bysshe Shelley: A Biography : Youth's Unextinguished Fire, 1792-1816 (באנגלית). University of Delaware Press. ISBN 978-0-87413-870-2.
  14. ^ Wolfson, Susan J. (2021-05-11). Felicia Hemans: Selected Poems, Letters, Reception Materials (באנגלית). Princeton University Press. ISBN 978-1-4008-2401-4.
  15. ^ Sánchez, Juan (2014). ""England and Spain" and "The Domestic Affections": Felicia Hemans and the Politics of Literature". Studies in Romanticism. 53 (3): 399–416. ISSN 0039-3762.
  16. ^ Taylor, Barbara D. (2014-01-02). "Felicia Hemans and The Domestic Affections, and Other Poems ; or Mrs Browne's Publishing Project". Women's Writing (באנגלית). 21 (1): 9–24. doi:10.1080/09699082.2014.881060. ISSN 0969-9082.
  17. ^ A Library of Poetry and Song: Being Choice Selections from The Best Poets. With An Introduction by William Cullen Bryant, New York, J.B. Ford and Company, 1871, p. 487.
  18. ^ Kastan, David Scott (2006-03-03). The Oxford Encyclopedia of British Literature: 5-Volume Set (באנגלית). Oxford University Press, USA. ISBN 978-0-19-516921-8.
  19. ^ 1 2 3 Sweet, N.; Melnyk, J. (2016-02-02). Felicia Hemans: Reimagining Poetry in the Nineteenth Century (באנגלית). Springer. ISBN 978-0-230-38956-4.
  20. ^ Hughes, Linda K. (14 במרץ 2019). The Cambridge Companion to Victorian Women's Poetry (באנגלית). Cambridge University Press. ISBN 978-1-107-18247-9. {{cite book}}: (עזרה)
  21. ^ Winckles, Andrew O. (2019-11-05). Eighteenth-Century Women's Writing and the Methodist Media Revolution: 'Consider the Lord as Ever Present Reader' (באנגלית). Liverpool University Press. ISBN 978-1-78962-435-9.
  22. ^ "Felicia Hemans 1793 - 1835" (PDF). Chawton House.
  23. ^ Kim, Benjamin (2013-09-26). Wordsworth, Hemans, and Politics, 1800–1830: Romantic Crises (באנגלית). Bucknell University Press. ISBN 978-1-61148-532-5.
  24. ^ Rothstein, David (1999). "Forming the Chivalric Subject: Felicia Hemans and the Cultural Uses of History, Memory, and Nostalgia". Victorian Literature and Culture. 27 (1): 49–68. ISSN 1060-1503.
  25. ^ Hawkins-Dady, Mark (2012-12-06). Reader's Guide to Literature in English (באנגלית). Routledge. ISBN 978-1-135-31417-0.
  26. ^ Carter, Charles Cuykendall (2009). "A Guide to the Felicia Hemans Manuscript Material in the Pforzheimer Collection" (PDF). The New York Public Library.
  27. ^ 1 2 "Alex Grammatikos, "The Nothingness of Fame, At Least to a Woman": Felicia Hemans and the Price of Celebrity • Issue 10.3 • Nineteenth-Century Gender Studies". www.ncgsjournal.com. נבדק ב-2024-04-05.
  28. ^ Feldman, Paula R. (2001-01-19). British Women Poets of the Romantic Era: An Anthology (באנגלית). JHU Press. ISBN 978-0-8018-6640-1.
  29. ^ Hemans, Mrs (1835). The Poetical Works of Mrs. Felicia Hemans: With Memoirs and Notes (באנגלית). American news Company.
  30. ^ Black, Joseph (2021-01-01). The Broadview Anthology of British Literature: Concise Volume B, 3e – Modified eBook International Edition (באנגלית). Broadview Press. ISBN 978-1-55481-520-3.
  31. ^ Kennedy, Deborah (1997). "Hemans, Wordsworth, and the "Literary Lady"". Victorian Poetry. 35 (3): 267–285. ISSN 0042-5206.
  32. ^ 1 2 Ryan, Brandy (2008). ""Echo and Reply": The Elegies of Felicia Hemans, Letitia Landon, and Elizabeth Barrett". Victorian Poetry. 46 (3): 249–277. ISSN 0042-5206.
  33. ^ 1 2 Baym, Nina (1990). "Reinventing Lydia Sigourney". American Literature. 62 (3): 385–404. doi:10.2307/2926738. ISSN 0002-9831.
  34. ^ Robson, Catherine (2012-09-24), "Felicia Hemans, "Casabianca"", Heart Beats, Princeton University Press, ISBN 978-0-691-11936-6, נבדק ב-2024-04-05
  35. ^ Hemans, Felicia Dorothea Browne; Sigourney, L. H. (Lydia Howard) (1853). The poetical works of Felicia Hemans. With a memoir. The Library of Congress. Boston, Phillips, Sampson, and company.
  36. ^ Lootens, Tricia (1999), Armstrong, Isobel; Blain, Virginia (eds.), "Hemans and her American Heirs", Women’s Poetry, Late Romantic to Late Victorian: Gender and Genre, 1830–1900 (באנגלית), London: Palgrave Macmillan UK: 243–260, doi:10.1007/978-1-349-27021-7_12, ISBN 978-1-349-27021-7, נבדק ב-2024-04-05
  37. ^ Stone, Marjorie (2003). "Review of Victorian Sappho". Victorian Review. 29 (1): 103–110. ISSN 0848-1512.
  38. ^ Hill, Patricia Liggins (1981). ""Let Me Make the Songs for the People": A Study of Frances Watkins Harper's Poetry". Black American Literature Forum. 15 (2): 60–65. doi:10.2307/2904083. ISSN 0148-6179.
  39. ^ Boutin, Aimée (2008). "Transnational Migrations: Reading Amable Tastu with Felicia Hemans". Romance Studies (באנגלית). 26 (3): 210–220. doi:10.1179/174581508X322329. ISSN 0263-9904.
  40. ^ Burwick, Frederick; Goslee, Nancy Moore; Hoeveler, Diane Long (2012-01-30). The Encyclopedia of Romantic Literature, 3 Volume Set (באנגלית). John Wiley & Sons. ISBN 978-1-4051-8810-4.
  41. ^ Lootens, Tricia (1994). "Hemans and Home: Victorianism, Feminine "Internal Enemies," and the Domestication of National Identity". PMLA. 109 (2): 238–253. doi:10.2307/463119. ISSN 0030-8129.
  42. ^ Reno, Seth (2015). "Felicia Hemans and the Affections". CEA Critic. 77 (1): 4–24. ISSN 0007-8069.
  43. ^ Burwick, Frederick; Goslee, Nancy Moore; Hoeveler, Diane Long (2012-01-30). The Encyclopedia of Romantic Literature, 3 Volume Set (באנגלית). John Wiley & Sons. ISBN 978-1-4051-8810-4.
  44. ^ "Joey S. Kim: "One deep heart wrung!": Felicia Hemans's Affective Poetics in "The Indian City" and "Woman on the Field of Battle" • Issue18.1 • Nineteenth-Century Gender Studies". www.ncgsjournal.com. נבדק ב-2024-04-05.
  45. ^ Melnyk, Julie (2001), Sweet, Nanora; Melnyk, Julie (eds.), "Hemans's Later Poetry: Religion and the Vatic Poet", Felicia Hemans (באנגלית), London: Palgrave Macmillan UK: 74–92, doi:10.1057/9780230389564_5, ISBN 978-1-349-42094-0, נבדק ב-2024-04-05
  46. ^ Mandler, Peter (1997-01-01). The Fall and Rise of the Stately Home (באנגלית). Yale University Press. ISBN 978-0-300-07869-5.
  47. ^ A Library of Poetry and Song: Being Choice Selections from The Best Poets. With An Introduction by William Cullen Bryant, New York, J.B. Ford and Company, 1871, p. 137.
  48. ^ ""The breaking waves dashed high": The life and afterlife of Felicia Hemans' 'The Landing of the Pilgrim Fathers in New England' (1825) | Voyaging through History" (באנגלית בריטית). 2019-03-08. נבדק ב-2024-04-05.
  49. ^ Downey, Edmund; Hulme, Tom; Vandrei, Martha (2023-09-15). "The Mayflower and Historical Culture in Britain, 1620 – 2020". The English Historical Review (באנגלית). 138 (593): 898–932. doi:10.1093/ehr/cead152. ISSN 0013-8266.
  50. ^ Winn, Christopher (2016-04-07). London By Tube: Over 80 intriguing short walks minutes away from London's tube stops (באנגלית). Random House. ISBN 978-1-4735-2835-2.
  51. ^ Sheppard, Robert (2016-10-05). The Meaning of Form in Contemporary Innovative Poetry (באנגלית). Springer. ISBN 978-3-319-34045-6.
  52. ^ Sweet, N.; Melnyk, J. (2016-02-02). Felicia Hemans: Reimagining Poetry in the Nineteenth Century (באנגלית). Springer. ISBN 978-0-230-38956-4.
  53. ^ Wilson, Carol Shiner; Haefner, Joel (1994). Re-visioning romanticism: British women writers, 1776-1837. Philadelphia: University of Pennsylvania press. ISBN 978-0-8122-1421-5.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פלישה_הימנס&oldid=40102935"