פירושקה סאנטו
לידה |
7 בדצמבר 1913 קישקונפלדיהאזה, הונגריה |
---|---|
פטירה |
2 באוגוסט 1998 (בגיל 84) בודפשט, הונגריה |
מקום קבורה | בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
תקופת הפעילות | 1933–1998 (כ־65 שנים) |
פרסים והוקרה |
|
בן או בת זוג | אישטוואן וש |
פירושקה סאנטו (במקור שטיינר, בהונגרית: Szántó Piroska; קישקונפלג'האזה, 7 בדצמבר 1913[1] – בודפשט, 2 באוגוסט 1998) הייתה ציירת, גרפיקאית, סופרת יהודייה-הונגרייה זוכת פרס קושוט, זוכת פרס האמן המצטיין וזוכת פרס האמן הדגול. פירושקה סאנטו הייתה אשתו השלישית של המשורר אישטוואן וש.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פירושקה סאנטו נולדה במשפחה יהודית כבתם של לאיוש סאנטו (שטיינר) ושל סרינה באואר. היא החלה את לימודיה במכללה לאמנויות יישומיות בשנת 1931 ואחר כך בשנת 1932 נרשמה לאוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות, בכיתה של אישטוואן סניי. בעלה הראשון היה הצלם גוסטב זיידן[2] בעלה השני היה המשורר אישטוואן וש. בשנת 1934 הצטרפה ל"קבוצה הסוציאליסטית לאמנויות יפות", ובשנת 1939–1940 ליורשת הקבוצה "האגודה הסוציאליסטית לאמנים". בשנת 1937 נסעה לסנטאנדרה בהזמנתו של אנדרה באלינט, שם הצטרפה לחוג הצעירים שהתקבצו סביב דז'ה קורניש ולאיוש ויידה. משנת 1945 עד 1948 למעשה עד לפירוקו, הייתה חברה בבית הספר האירופי. היא ערכה את תערוכת היחיד הראשונה שלה בשנת 1946.
מתחילת שנות ה-40 של המאה ה-20, תחת השפעת היצירות הסוריאליסטיות של לאיוש ויידה, היא מצאה את סיגנונה החוזר ונשנה באופן מחזורי ואת החשיבה הציורית שלה, האנשת התיאורים הסוריאליסטית של צמחים ובעלי חיים. היחסים האינטימיים עם הטבע נותרו מאפיין מהותי באמנותה לאורך כל הדרך, למרות שינויים סגנוניים היא סינתזה את השאיפות הללו בטפטין ה"קנטטה פרופנה" הגדול שלה.
בשנות ה-50, האיור של יצירותיהם של פרנסואה ויון, בוקאצ'יו, שייקספיר, קיפלינג, גיולה קרודי, מיקלוש רדנוטי סיפק פרנסה לסאנטו. היא תיעדה את אירועי המרד ההונגרי בשנת 1956 ברישומי דיווח גולמיים. במחצית השנייה של שנות החמישים הופיעו בעבודותיה מאפיינים סגנוניים חדשים. הצבעים הנוצצים נאלצו להתכנס לקווים שחורים מלאים.
המורים שלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אישטוואן סניי
- יאנוש וסארי
תערוכות יחיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
עבודותיה באוספים ציבוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מוזיאון פרנצי, סנטאנדרה
- גלריה מטרופוליטן, בודפשט
- מוזיאון יאנוש פאניוניוס, פץ'
- מוזיאון קישקון, קישקונפלדיהאזה
- הגלריה הלאומית של הונגריה, בודפשט
- גלריית סומבטהיי, סומבטהיי
- חדר הזיכרון לסאנטו פירושקה, בודפשט
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס מיהאי מונקאצ'י (1958, 1971)
- מדליית כסף של Certaldo (1965)
- תואר זהב של סדר הכבוד (1973)
- פרס האמן המצטיין (1973)
- פרס קושוט (1983)
- עבור הונגריה סוציאליסטית (1983)
- פרס האמן הדגול (1985)
- פרס פרו אורב בודפשט (1992)
- הצלב האמצעי של מסדר הכבוד של הרפובליקה של הונגריה (1994)
- פרס טיבור דירי (1998)
- אזרח כבוד של קישקונפלדיהאזה (1998)[3]
עבודותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חמור בלעם (1982) (קורות חיים)
- גבעת הגולגולתא (1987) (ציורים)
- סוויטה מהפכנית (1989) (רישומים והערות משנת 1956)
- מעשה; אירופה, 1994
- חמור בלעם והאחרים; אירופה, 1997
- סוויטה מהפכנית, אוקטובר–דצמבר 1956; 2006
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Ki kicsoda a magyar irodalomban? Tárogató Könyvek ISBN 9638607106
- Kortárs magyar írók 1945-1997
- Szabó György: Szántó Piroska; Képzőművészeti, Bp., 1985 (Mai magyar művészet) Golgota. Szántó Piroska festményei és archaikus népi imádságok; archaikus népi imádság vál. Erdélyi Zsuzsanna; Corvina, Bp., 1987
- Székely András: Szántó Piroska 2004. Holnap ISBN 963 346 649 0
- Szántó Piroska, 1913-1998. A Szombathelyi képtár gyűjteménye; szöv. Salamon Nándor, előszó Cebula Anna; Savaria Múzeum, Szombathely, 2013 (A Szombathelyi Képtár katalógusai)
- Szabó Ildikó: Szántó Piroska szürrealizmusa avagy A nőiség, mint Szántó Piroska művészetének elsődleges forrása; Kiskun Múzeum, Kiskunfélegyháza, 2013