פיראולופור
פִּירֶאוֹלוֹפוֹר (בצרפתית: Pyréolophore) הוא סוג של מנוע בעירה פנימית שהמציאו האחים נִיסֶפוֹר וקלוֹד (אנ') נייפס (Niépce) משַׁאלוֹן-סוּר-סוֹן בצרפת בתחילת המאה ה-19. ב-1807 בנו האחים אב-טיפוס של המנוע, ואחר כך התקינו אותו בסירה והשיטו אותה בהצלחה בנהר סון. הפיראולופור ייצר התפוצצויות מבוקרות של דלק אבקתי בתוך תא מתכת מלא באוויר, והדף האוויר נוצל לדחיפת מים מקצה צינור בירכתי הסירה, בדומה לפעולת אופנוע ים. הדלק האבקתי היה נבגי ליקופודיום טחונים (Lycopodium powder) או פחם גרוס היטב ומעורב בשרף. הפיראולופור נחשב למנוע הבעירה הפנימית הראשון וגם למנוע הימי הראשון מסוג זה. ב-20 ביולי 1807 רשמו האחים פטנט על המצאתם, שאושר בחתימת ידו של נפוליאון בונפרטה קיסר צרפת. המנוע סבל מחסרונות מובנים שנבעו מעיקרון פעולתו, ועל כן לא היה לו שימוש מעשי.
"פיראולופור" הוא הלחם בסיסים של שלוש מילים ביוונית עתיקה: πῦρ (פִּיר) 'אֵשׁ', Αἴολος (אַיְאוֹלוֹס) 'רוּחַ' וְ- φορός (פוֹרוֹס) 'מוֹעִיל'.[1]
