פילרכוס

פילרכוס (ביוונית: Φύλαρχoς) היה היסטוריון יווני שפרח במחצית השנייה של המאה ה-3 לפנה"ס. כתביו אבדו, אולם שימשו היסטוריונים יוונים רבים אחרים.

חייו ויצירתו

פילרכוס חי במאה ה-3 לפנה"ס, במקביל בערך לזמנו של אראטוס מסיקיון. מקום לידתו שנוי במחלוקת. בסודא נאמר כי יש הטוענים שהיה מאתונה, אחרים מסיקיון, ואחרים טוענים שבא מנאוקרטיס שבמצרים. גם אתנאיוס מכנה אותו "פילרכוס האתונאי", אך מציין שיש המכנים אותו יליד נאוקרטיס. ייתכן לפיכך שהוא נולד בנאוקרטיס, אך עבר לאתונה ושם פעל.

פילרכוס השתייך לחוג ההיסטוריונים ה"טראגיים" אשר ניסו להשפיע בכתיבתם לא רק על שכלו של הקורא, כי אם גם לגרום לו הנאה, ולעורר בו רגשות כמו רחמים, שנאה וכו'. יצירותיו אבדו כולן, אולם מהן ניתן ללמוד שפילרכוס אהב לתאר אנקדוטות, מעשיות ואמרות כנף, אשר ניתן לתארן בצורה חיה ולעורר רגש. מחיבוריו מצטטים פלוטרכוס, פומפיוס טרוגוס, אתנאיוס ודיוניסיוס מהליקרנסוס. יצירתו הידועה ביותר היא "ההיסטוריות" (Iστoριαι) ב-28 ספרים. פילרכוס תיאר בה מאורעות היסטוריים שקרו בזמנו. היצירה הקיפה את התקופה שממות פירוס בשנת 272 לפנה"ס ועד מותו של קלאומנס השלישי מלך ספרטה בשנת 220 לפנה"ס – בסה"כ 52 שנים. ממה שהשתמר ממנה ניתן ללמוד שפילרכוס התעניין בעיקר בספרטה, ובמיוחד בקלאומנס. ייתכן אף שהוא היה אחד ממקורביו. עם זאת, החיבור "היסטוריות" דן גם במזרח ההלניסטי. הוא מתחיל מנקודת הזמן שבה מסתיים חיבורו ההיסטורי של הירונימוס מקארדיה. פלוטרכוס הסתמך עליו בביוגרפיות של מלכי ספרטה אגיס וקלאומנס, והוא עשה בו שימוש גם בביוגרפיות של אראטוס ושל פירהוס.

פרט ל"היסטוריות", הסודא מזכירה עוד חמישה חיבורים פרי עטו.

ביקורת

פילרכוס וסגנון כתיבתו, זכו לביקורת נוקבת מצד מחברים אחרים בני העת העתיקה. פלוטרכוס כותב ש"פילרכוס נוהג בהיסטוריה כאילו הוא כותב מחזה טרגדיה, ואין בינו לבין זה אלא השימוש במכונה... וכוונתו לעשות מחזה ולנגוע אל הלב, אך ניכרים הדברים כי בדויים הם". מבקרו הנודע יותר הוא פוליביוס. סגנון כתיבתו של פוליביוס הוא ביקורתי, תמציתי ופרגמטי, ומשתדל להתמקד באירועים החשובים יותר במקום בפרטים סנסציוניים. מלבד זאת, פילרכוס היה מוטה מראש לטובת קלאומנס השלישי, אשר היה אויב מר של הליגה האכאית - מולדתו של פוליביוס. פוליביוס מותח ביקורת ארוכה על תיאורו של פילרכוס את המלחמה הקלאומנית. כדוגמה, הוא מביא את תיאורו של פילרכוס להחרבת העיר מנטינאה בידי האכאים והמוקדונים במהלך המלחמה:

מתוך כוונה להוקיע את אכזריותם של אנטיגונוס ושל המוקדונים, וכן של אראטוס והאכאים, הוא [פילרכוס] אומר, שעם מפלתם סבלו אנשי מנטינאה יסורים כה קשים, וגורל העיר העתיקה והגדולה ביותר בארקאדיה היה כה חמור, עד שנכמרו רחמי היוונים עד כדי דמעות. במאמץ לעורר חמלה והשתתפות בצער בלב קוראיו על ידי סיפורו, הוא מציג בפניהם את חיבוקי הנשים, שערותיהן הפרועות ושדיהן החשופים, וכן את דמעותיהם ותחנוניהם של גברים ונשים, המובלים יחד עם ילדיהם והוריהם הזקנים לעבדות. וזאת דרכו בכל חיבורו ההיסטורי, שבו הוא מנסה בכל מקרה להעמיד את הזוועות לנגד עינינו.

— פוליביוס, ספר שני, 56

פוליביוס טוען שתפקידו של ההיסטוריון הוא למסור את הדברים המדויקים ככל האפשר ולא להאריך בתיאורים מוגזמים. הוא טוען שפילרכוס היה מוטה מראש לטובת קלאומנס, ומביא כדוגמה את תיאורו של פילרכוס למותו של אריסטומכוס ‏ (Αριστόμαχος) טיראן ארגוס מידי אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון:

גם בסיפור זה בולטת שיטתו של המחבר המיוחדת לו. הוא ממציא את צעקותיו של המעונה, שחדרו בלילה אל בתי הגרים בסביבה, אשר כמה מהם הוכו בתדהמה לנוכח הפשע, אחרים לא האמינו למשמע אוזניהם, ושוב אחרים התרעמו על המעשה ומיהרו אל הבית.

— פוליביוס, ספר שני, 59

עם זאת, יש לציין שגם פוליביוס אינו נייטרלי במאה אחוזים, ומוטה מראש לטובת מולדתו הליגה האכאית ונגד הספרטנים. הוא אף השתמש כמקור בזיכרונותיו של אראטוס מסיקיון אשר כמובן לא היה נייטרלי.

לקריאה נוספת

• פוליביוס, היסטוריה, כרך ראשון, ספרים א–ו. תרגם וכתב מבואות: בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
• דוד אשרי, קניין לדורות: היסטוריונים יוונים וכתיבת היסטוריה ביוון וברומא, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2004.

• F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius, 3 vols (1957, 1967, 1979).
• Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
• Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922-1925.