פיי ולדון
.jpg) | |
| לידה |
22 בספטמבר 1931 ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
4 בינואר 2023 (בגיל 91) נורת'האמפטון, הממלכה המאוחדת |
| שם לידה |
Franklin Birkinshaw |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום מגורים |
נורת'האמפטון |
| מקום לימודים |
תיכון סאות' האמפסטד, אוניברסיטת סנט אנדרוז, Christchurch Girls' High School |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| תקופת הפעילות | 1961–2023 (כ־62 שנים) |
| מספר צאצאים |
4 |
| פרסים והוקרה |
|
|
fayweldon | |
  | |
פיי ולדון (באנגלית: Fay Weldon; 22 בספטמבר 1931 – 4 בינואר 2023) הייתה סופרת ומחזאית פמיניסטית אנגלייה. ביצירותיה ייצגה נשים מודרניות הלכודות במצבים דיכאוניים הנגרמים מהמבנה הפטריארכלי של החברה הבריטית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולדון נולדה בברמינגהאם, אנגליה, למשפחה ספרותית, כאשר גם סבה וגם אמה כתבו ספרים. בשנותיה הראשונות התגוררה באוקלנד שבניו זילנד, שם אביה עבד כרופא. לאחר שהוריה התגרשו כשהייתה בת 14, חזרה ולדון לאנגליה והתגוררה בלונדון עם אמה ואחותה, ג'יין, ולא ראתה שוב את אביה לעולם.
ולדון למדה פסיכולוגיה וכלכלה באוניברסיטת סנט אנדרוז שבסקוטלנד, וחזרה ללונדון.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולדון עבדה זמן קצר במשרד החוץ הבריטי, ולאחר מכן כעיתונאית, ולבסוף פנתה לעבודה בתחום הפרסום כקופירייטרית, שם קצרה הצלחה מרובה. במהלך הריונה השני החלה ולדון לכתוב לרדיו ולטלוויזיה, וכעבור מספר שנים, ב-1967, פרסמה את ספרה הראשון, "בדיחת האישה השמנה".
במהלך שלושה עשורים פיתחה קריירה מצליחה, שכללה פרסום של יותר מעשרים רומנים, קובצי סיפורים קצרים, תסריטים לסרטי טלוויזיה, ומאמרים לעיתונים ומגזינים. היא התארחה רבות בתוכניות של ה-BBC.
ב-1971 כתבה את הפרק הראשון של הסדרה הנודעת "אדונים ומשרתים". היא כתבה את התסריט לעיבוד הטלוויזיוני של ה-BBC לספרה של ג'יין אוסטן, "גאווה ודעה קדומה", שיצא ב-1980.
התייחסותה לנשים בכתיבתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ולדון בקרה את הממסד הפטריארכלי בבריטניה, המדכא נשים ומצמם את הישגיהן.[1]
מצד שני, בראיון ברדיו ב-1998 חוללה סערה תקשורתית ותרעומת בקרב פמיניסטיות, כאשר טענה כי "אונס אינו הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לאישה, כל עוד היא יוצאת מזה בטוחה, בחיים, וללא צלקות".[2]
סרטים על פי ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1989 יצא הסרט ההוליוודי "אישה שטן" בכיכובן של מריל סטריפ ורוזאן בר.
ב-2007 יצא הסרט Puffball, בתסריט של בנה דן וולדון ובכיכובם של דונלד סאת'רלנד ומירנדה ריצ'רדסון.[1]
תפקידים ציבוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1983 הייתה יו"ר ועדת השופטים של פרס בוקר, ובשנה זו הגיעו להכרעתה הסופית הספר "בושה" של סלמאן רושדי, ו"חייו וזמניו של מייקל קיי" של ג'. מ. קוטזי. היו דיווחים שוולדון הסכימה, תחת לחץ, לתת את הפרס לרושדי, אלא שברגע האחרון, במעמד שיחת הטלפון שמודיעה על התוצאות, שינתה את דעתה.[3] ב-1996 ישבה בחבר השופטים של פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין.
ב-2006 מונתה לפרופסורה לכתיבה יצירתית באוניברסיטת ברונל, בלונדון, וב-2012 קיבלה פרופסורה באוניברסיטת באת' ספא.
פרסום
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2001 פרסמה את ספרה "הפיתוי של בולגרי", אשר כלל פרסומת בתשלום לחברת בולגארי, דבר שעורר מחלוקת בחוגים ספרותיים.[4]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1953 ילדה בן, אך לא נישאה לאביו. בשנת 1957 נישאה לרונלד בייטמן, מנהל בית ספר מבוגר ממנה ב-25 שנה. הם התגרשו כעבור שנתיים. בגיל 28 פגשה את רון ולדון, מוזיקאי ג'אז וסוחר עתיקות. הם נישאו, ונולדו להם שלושה בנים. ולדון התגרשה שנית ב-1994, ונישאה בפעם השלישית לניק פוקס, שהוא גם המנהל הספרותי שלה, והשניים חיו ביחד במחוז דורסט.
ולדון התחנכה כאתאיסטית והייתה כזו רוב חייה. בשנת 2000, בגיל 69, היא נטבלה לכנסייה האנגליקנית.[5]
ולדון נפטרה ב-4 בינואר 2023, בגיל 91.[6]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס גילדת הסופרים לתסריט הטוב ביותר בסדרה בריטית
- שני ספריה Praxis ו"אישה שטן" – היו ברשימה הקצרה של פרס בוקר
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתרגום לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרקסיס – דליה פלד, 1980
- מזכרת נצח – כתר, 1987
- חוקי החיים – מודן, 1987
- אישה שטן – כתר, 1990
- הפיתוי של בולגרי – כנרת, 2003
באנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Fat Woman's Joke (1967)
- Down Among the Women (1971)
- Female Friends (1975)
- Remember Me (1976)
- Little Sisters (1977)
- Weekend (1978)
- Praxis (1978)
- Puffball (1980)
- The President's Child (1982)
- The Life and Loves of a She-Devil (1983)
- Letters to Alice: On First Reading Jane Austen (1984)
- The Shrapnel Academy (1986)
- The Rules of Life (1987)
- The Heart of the Country (1987)
- The Hearts and Lives of Men (1987)
- Leader of the Band (1988)
- The Cloning of Joanna May (1989)
- Darcy's Utopia (1990)
- Trouble (1993)
- Affliction (1994)
- Growing Rich (1992)
- Life Force (1992)
- Splitting (1995)
- Worst Fears (1996)
- Big Women (1997)
- My Mother Said (1998)
- Godless in Eden (1999)
- Rhode Island Blues (2000)
- The Bulgari Connection (2001)
- Mantrapped (2004)
- She May Not Leave (2006)
- What Makes Women Happy (2006)
- The Spa Decameron (2007)
- The Stepmother's Diary (2008)
- Chalcot Crescent (2009)
- Kehua! (2010)
- Habits of the House (2012)
- Long Live the King (2013)
- The New Countess (2013)
ולדון פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, "אוטו דה פיי" ב-2002.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פיי ולדון (באנגלית)
פיי ולדון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פיי ולדון, באתר MusicBrainz (באנגלית)- פיי ולדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פיי וולדון, דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 הסופרת הבריטית פיי וולדון הלכה לעולמה בגיל 91, באתר ynet, 4 בינואר 2023
- ^ "Fay Weldon: Rape isn't the worst thing that can happen ", BBC News, 30 June 1998.
- ^ Moss, Stephen (18 בספטמבר 2001). "Is the Booker fixed?". The Guardian. Guardian Media Group.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kirkpatrick, David D. (3 בספטמבר 2001). "Words From Our Sponsor: A Jeweler Commissions a Novel". New York Times.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Lie back and think of Jesus, באתר הגרדיאן, 5 בספטמבר 2006.
- ^ Writer Fay Weldon dies aged 91, באתר הגרדיאן, 4 בינואר 2023 (באנגלית)