פורנוגרפיית נקם

פורנוגרפיית נקם או פורנוגרפיית נקמה (באנגלית: Revenge pornography או בקיצור Revenge porn) הוא מונח שגור המשמש לתאר הפצה של תמונות או סרטוני וידאו בעלי אופי פורנוגרפי באינטרנט, ללא האישור של לפחות אחד מהאנשים המופיעים בתמונות או בסרטונים. התמונות וקטעי הווידאו הפורנוגרפיים מצולמים בדרך כלל על ידי בן זוג למערכת יחסים אינטימית^[1], על ידי אדם שלישי או האקר (וזאת ללא ידיעה וללא הסכמה של המצולמים או חלקם). כמו כן, בחלק מהמקרים נעשה שימוש בתרופות נרקוטיות נגד הקורבן כמו סם אונס, הגורמות לתחושת כאב ומעורבות מופחתת באקט המיני, כמו גם להשפעות דיסוציאטיביות ואמנזיה. הדבר נעשה על ידי בן הזוג לרוב למטרות ביוש, הענשה ונקמה על סיום הקשר, סחיטה לקיום יחסי מין נוספים, או כאמצעי להפעיל לחץ במטרה להמשיך את מערכת היחסים^[2]. הפצת פורנו נקם מזוהה גם כצורה של התעללות פסיכולוגית ואלימות במשפחה, ונחשבת התעללות מינית^[3]. בנוסף, הפעולה מהווה עבירה על חוקי זכויות אזרחיות בתחום הסייבר^[4].

המונח "פורנו נקמה" נדחה על ידי פעילים בטענה שהשם מרמז על כך שהקורבן עשה משהו לא בסדר^[2]. הכוונה היא לרוב להעלאת חומר בעל אופי מיני מפורש לאינטרנט, וזאת בכדי להשפיל ולהפחיד פרטנר שסיים מערכת יחסים. לעיתים קרובות נעשה שימוש לרעה במונח גם כדי לתאר תרחישים ללא נקמה, לרבות פורנוגרפיה ללא הסכמה, אשר מופצת בידי האקרים או על ידי אנשים המחפשים רווח או פרסום^[5].

היסטוריה

ההיסטוריה של פורנו נקמה מתוארכת החל משנת 2010, אז יצר האנטר מור אתר שהוקדש לפורנו נקמה בשם "IsAnyoneUp". תוך שבוע ימים היו מעל 14,000 משתמשים ייחודיים באתר^[1]. האתר פעל כ-16 חודשים בסך הכל, והפעילות באתר התמקדה בעיקר בהעלאת תמונות עירום של נשים, ללא ידיעתן או הסכמתן, תוך ציון פרטים מדויקים של הקורבנות, לרבות שמן המלא, עיסוק מקצועי, קישור לפרופילים במדיה חברתית וכתובת מגורים. כשנה לאחר פתיחת האתר, פרסם מור תמונות ללא חולצה של מפורסמים, כמו בסיסט של להקת פופ - פאנק מפורסמת וכן תמונות של איברי מין של בסיס להקת Passion Pit^[6]. האתר נסק באותה תקופה, כאשר ההשמצות והעוולות שיוחסו לו רק העלו את מספר הצפיות ומספר המשתמשים הפעילים באתר, וזאת לאור העובדה שמור נהג לזלזל בקורבנות שהתחננו בפניו שיסיר תמונות ומידע אישי אודותיהם^[7].

בשנת 2012 מכר מור את האתר שלו לארגון נגד בריונות בשם BullyVille, אך המשיך לקבל תמונות ותוכן אינטימי ופוגעני בטוויטר ובטמבלר. בתקופה זו, מור העיד כי המשיך לקבל כ־35,000 תכנים כל שבוע^[8].

אתרים נוספים שקמו לאחר סגירת האתר IsAnyoneUp היו Pink Meth, שפרסמו גם הם תכנים אינטימיים לצד קישורים לפרופילים במדיה החברתית של הקורבנות, כולל רשתות חברתיות כמו פייסבוק, לינקדאין ומייספייס. באתר זה יכלו המשתמשים להוסיף בעצמם הערות שיופיעו באתר הנוגעות לאדם המתואר בתמונה^[9]. אתר נוסף בעל אופי פעילות זהה נקרא Texxxan ובו הועלו תכנים פוגעניים לצד שמות מלאים או חלקיים של הקורבנות וכן עיירות מגורים. אתר זה אפשר גם כן לפרסם תגובות על הקורבנות^[7].

השפעות על הקורבן

להפצת תמונות אינטימיות ישנן השפעות חמורות על הקורבן. פורנוגרפיית נקמה, או כל פורנוגרפיה שמצולמת ומופצת ללא הסכמה, מעלה את הסיכון למעקב ותקיפה פיזית של הקורבנות^[10]. במחקר בו השתתפו 1,244 נבדקים עלה כי למעלה מ-50% מהקורבנות דיווחו כי תמונות העירום שלהם/ן הופיעו ליד שם מלא ופרופיל ברשת חברתית; מעל 20% מהקורבנות דיווחו כי כתובת המייל שלהם/ן ומספרי הטלפון פורסמו גם הם^[3].

לצד ההטרדות הבלתי פוסקות, ישנן השפעות הרסניות על חיי הקורבנות, לרבות תחושות בושה, השפלה ואשמה. זאת, בייחוד בסביבה חברתית משום ש"הם/ן חושבים/ות שאחרים/ות צופים/ות בהן (בתמונות) בכל פעם שהם/ן רואים/ות אותם/ן"^[3]. בנוסף, העידו קורבנות כי הנזקים החמורים כתוצאה מהפצת התמונות היו אובדן הזדמנויות מקצועיות וחינוכיות, נזק נפשי, אלימות גוברת במשפחה ובתקיפות מיניות^[10].

השפעות והשלכות מגדריות

מיניות נשית נתפסת לעיתים קרובות כהתנהגות שחשוב לשמור עליה פרטית וכן כמקור לבושה, בעוד שמיניות גברית נתפסת כמקור לגאווה. כתוצאה מכך, לפעמים, נשים שנפלו קורבן לפורנוגרפיית נקם נשפטות על ידי החברה ולא מוכרות כקורבנות אלא כמי ש"ביקשו את זה", או שאל מול טענותיהן בדבר פגיעה עולות שאלות בגין מדוע צולמו ו/או נשלחו התמונות בהן הן מופיעות מלכתחילה^[3].

אלימות מינית וירטואלית

אלימות מינית באמצעות טכנולוגיות דיגיטליות היא אחת מתוך מגוון ההתנהגויות הפליליות המתרחשות במרחב האינטרנטי. היא כוללת בתוכה השגת שליטה באמצעות אחזקת מידע עם קונוטציה מינית, הפצת תמונות מיניות או אינטימיות של אחר ללא הסכמתו, וכן תופעות מקוונות אחרות שנטבעו להן ההגדרות המתאימות, כדוגמת פורנוגרפיית נקם, אונס וירטואלי, מעקב ברשת ושימוש בדברי שטנה על בסיס מגדרי ברחבי האינטרנט^[11].

אודות להתקדמות הטכנולוגית המהירה ולהתרחבות תופעת האלימות המינית ברשת נוצר מושג חדש – TFSV, Facilitated Sexual Violence, או בעברית - אלימות מינית מבוססת טכנולוגיה. מושג זה מתייחס לשימוש בטכנולוגיות ניידות ומקוונות ככלי לביצוע אלימות מינית, הטרדה או פגיעה. כמו כן, המושג כולל בתוכו אלמנטים של סחיטה, שליטה, כפייה, הטרדה, השפלה, החפצה והפרת הפרטיות של אדם אחר באמצעות שימוש בטכנולוגיה מקוונת^[11].

גבול דיאדי

הגבול הדיאדי (diadic boundary) מתייחס לתפיסת הבטיחות של אדם בנוגע לחשיפת מידע לנמען כלשהו. מרחבי האינטרנט מאופיינים בכך שהם מחוברים למשתמשים ידועים ומשתמשים אנונימיים, או אף מתחזים, והגבול הדיאדי בהקשר זה נחשב פתוח וגמיש. משמעות הדבר היא שגולשים המשתפים מידע באינטרנט לא יכולים להיות בטוחים מה יהיו גבולות ההפצה של מידע זה ובאיזה מידה המידע שנחשף עלול להתפשט^[12].

חקיקה בישראל

בעקבות תלונות למשטרה, והמספר ההולך וגובר של אירועים שדווחו, הוסדרה חקיקה במספר מדינות, כולל ישראל, נגד עבירת צילום והפצת פורנוגרפיית נקם.

ב-6 בינואר 2014 נכנס לתוקפו החוק למניעת הטרדה מינית (תיקון מס' 10), התשע"ד-2014, כעבירה עצמאית בחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998. התיקון זכה לכינוי הציבורי חוק הסרטונים", ומוסיף לחוק למניעת הטרדה מינית שני סעיפים חדשים, אשר יוצרים חוק ספציפי נגד פורנוגרפיית נקם^[13].

במהלך הדיונים שהתנהלו בטרם חקיקת התיקון בוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, עמד המחוקק על הפער שבין הנזקים שנגרמים לקורבנות כתוצאה מהתופעה מחד, ומאידך על היחס המזלזל שמקבלות הקורבנות מצד גורמי האכיפה כאשר מוגשת תלונה על פגיעה בפרטיות בעקבות הפצת תכנים אלו ברשת. במהלך תהליך החקיקה עמד המחוקק על החשיבות שבחקיקת תיקון ספציפי נגד התופעה, תוך סיווגה כעבירה מתחום העבירות המיניות ולא כפגיעה בפרטיות. מכאן, ניתן לקבוע שתיקון 10 לחוק מבהיר כי מדובר בתופעה מתחום העבירות המיניות, אשר כוללת בתוכה אלמנטים ייחודיים של פגיעה מינית. מכאן שאין להסתפק ״רק״ בענישה המבוססת על פגיעה בפרטיות^[13].

חקיקה בעולם

במדינות רבות פעלו לקדם חקיקה נגד פורנו נקם. בין המדינות הללו ניתן למצוא את קנדה, גרמניה, איטליה, אוסטרליה סינגפור, דרום אפריקה, ספרד, בריטניה, ארצות הברית, וכן צבא ארצות הברית וטריטוריות השייכות לארצות הברית כולל פוארטו ריקו וגואם [5]. ֿ

אוסטרליה

אוסטרליה מתייחסת בחומרה לפורנוגרפיית נקמה ורואה בה עבירה פלילית חמורה. ברמה הפדרלית, חוקק באוסטרליה ב-2018 חוק נגד פורנוגרפיית נקמה אשר אוסר על שיתוף תמונות אינטימיות ללא הסכמה, אשר מאפשר לקורבנות לתבוע פיצויים ומטיל עונשים על המפרסמים^[14].

בנוסף, מספר מדינות באוסטרליה חוקקו חוקים משלהן נגד פורנוגרפיית נקמה. לדוגמה, בוויקטוריה חוקק חוק נגד פורנוגרפיית נקמה ב-2020 האוסר על שיתוף תמונות אינטימיות ללא הסכמה וקובע עונשים של עד 2 שנות מאסר^[15].

מבחינה חוקתית, חוק נגד פורנוגרפיית נקמה באוסטרליה עומד בקנה אחד עם חופש הביטוי המוגן בחוקה, מכיוון שהוא מותחם למקרים של שיתוף ללא הסכמה ומטרתו היא להגן על הפרטיות^[16]. בתי המשפט באוסטרליה אישרו את חוקתיות החקיקה בתחום זה^[17].

אסיה

ישראל

סעיף 5(א) לחוק

העונש הקבוע בחוק למי שנמצא אשם בהפצת פורנוגרפיית נקם הוא עד חמש שנות מאסר בפועל. החוק נועד להגן על כבוד האדם ופרטיותו, ולמנוע ניצול לרעה של תמונות וסרטים אינטימיים.

בפסיקה נקבע כי החוק חל גם על מצבים שבהם בן/בת הזוג הסכימו לצילום, אך לא לפרסום החומר ברשת. כלומר, בתנאים בהם הפרסום נעשה ללא הסכמה ולמטרות פוגעניות.

החוק מאזן בין חופש הביטוי לבין הזכות לפרטיות ולכבוד. יש להמשיך ולפתח את החקיקה והפסיקה בתחום זה, תוך התייחסות רב ממדית ורגישה למגוון המצבים.

בנוסף להיבט המשפטי, יש צורך בהסברה וחינוך לשימוש אחראי ואתי בטכנולוגיות דיגיטליות, ולכבוד הדדי ביחסים בין-אישיים.

סינגפור

סינגפור העבירה את חוק הרפורמה בחוק הפלילי ב-6 במאי 2019, הכולל הפללת פורנו נקם. העונשים הקבועים בחוק על עבירה זו כוללים עונש מאסר של עד חמש שנים, אך ישנה גם אפשרות לשלם קנסות כעונש. במידה והפשע בוצע נגד קורבן מתחת לגיל 14, יוטל מאסר חובה[8]. החוק נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2020.

אפריקה

דרום אפריקה

בדרום אפריקה, החוק לתיקון הסרטים והפרסומים משנת 2019 מגדיר כפשע הפצת תמונה או סרט מיני פרטיים ללא הסכמת האדם המצולם ומתוך כוונה לגרום להם נזק. העונש הוא קנס של עד 150,000 רופי ו/או עד שנתיים מאסר. העונש עשוי להיות כפול מגובה הקנס ו/או אורך המאסר המצוין באם ניתן לזהות את הקורבן בתצלום או בסרט [7].

צפון אמריקה

ארצות הברית

בארצות הברית החלו לחוקק חוקים נגד פורנו נקם ביולי 2021 [9]. לדוגמה, החוק במדינת ניו ג'רזי אוסר הן על לכידה והן על הפצת תמונות וסרטים בעלי אופי מיני מפורש על ידי כל אדם, "בידיעה שהוא אינו מורשה או מיוחס לעשות זאת" וללא הסכמת המצולמים[10]. החוק שימש כדי להעמיד לדין את דרון ראווי, סטודנט באוניברסיטת ראטגרס, שהפיץ צילומי מצלמת אינטרנט של שותפו לדירה טיילר קלמנטי כשהלה עסק בפעילות מינית, הפצה שלאחריה קלמנטי התאבד [11]. החוק שימש גם כדי להעמיד לדין כמה גברים שלכאורה הפיצו פורנו נקם של בנות זוג לשעבר שלהם [12].

מרי אנה פרנקס, פרופסור למשפטים וחוקרת חוקה שניסחה את חוק המודל וייעצה למחוקקים ברוב המדינות ארצות הברית, מדגישה שרבים מהחוקים שנחקקו ביחס לפורנו נקם עדיין פגומים באופן עמוק[13].

נציגים ממשרד המשפטים, משרד התובע הכללי של קליפורניה, חמישים חברות טכנולוגיה גדולות, תומכי קורבנות ומנהיגי חקיקה ואכיפת חוק שילבו כוחות ב-2015 כדי להקים קבוצת עבודה למציאת פתרונות לניצול סייבר, והכריזו על הקמת מרכז עבודה "כדי להילחם במה שנקרא ניצול מקוון של כסף באופן אנונימי, מניצול מפורש של אחרים באופן אנונימי - הפרקטיקה המנוצלת באופן אנונימי של אחרים" [14].

ב-1 באוקטובר 2022, בסעיף חדש בחוק הפדרלי של ארצות הברית, נכנסה לתוקף האפשרות להגיש תביעה אזרחית הקשורה לחשיפת תמונות אינטימיות. לפי סעיף זה, החוק מאפשר לקורבנות של פורנוגרפיית נקם להגיש תביעות אזרחיות נגד מי שהפיצו את החומרים [15] [16]. זהו החוק הפדרלי הראשון הנוגע לפורנו נקם.

מהספרות עולה כי למרות שהחקיקה בנושא אכן ענפה ומאפשרת להעניש עבריינים, היא עדיין עשויה להיות מושפעת מיחס המשטרה לקורבנות בעת הגשת תלונה, מידת ההתייחסות לתלונה, כמו גם גזע ומעמד [17].

ראו גם

האנטר מור

לקריאה נוספת

הדר דנציג-רוזנברג, רוני רוזנברג, ‏פורנוגרפיית נקם כהטרדה מינית, חוקים ט', ‏מרץ 2017

קישורים חיצוניים

אירה טולצ'ין, זינוק דרמטי בהפצת תמונות אינטימיות ברשת, באתר זמן ישראל, 2 באוגוסט 2020

הערות שוליים

^ ¹ ² Citron, Danielle Keats; Franks, Mary Anne (2014). "Criminalizing Revenge Porn". Wake Forest Law Review. 49 (2): 345–392.
^ ¹ ² Citron, Danielle Keats; Franks, Mary Anne (2014). "Criminalizing Revenge Porn". Wake Forest Law Review. 49 (2): 345–392.
^ ¹ ² ³ ⁴ Bates, Samantha (4 August 2015). "Stripped": An analysis of revenge porn victims' lives after victimization (PDF) (Thesis). Simon Fraser University. Archived from the original on 7 September 2022. Retrieved 23 January 2016.
^ Citron, Danielle Keats (February 2009). "Cyber Civil Rights" (PDF). Boston University Law Review. 89 (1): 61–126.
^ Crookes, Rebecca L.; Hatcher, Ruth M.; Hine, Benjamin; Sleath, Emma; Walker, Kate (13 June 2019). "Nonconsensual Sharing of Private Sexually Explicit Media Among University Students" (PDF). Journal of Interpersonal Violence. 36 (17–18): NP9078–NP9108. doi:10.1177/0886260519853414. hdl:2381/44022. PMID 31189425. S2CID 189812864.
^ Stroud, Scott R. (2014). "The dark side of the online self: A pragmatist critique of the growing plague of revenge porn". Journal of Mass Media Ethics. 29 (3): 168–183. doi:10.1080/08900523.2014.917976.
^ ¹ ² Roffer, Raelle (2017). "Nonconsensual Pornography: An Old Crime Updates Its Software". Fordham Intellectual Property, Media and Entertainment Law Journal. 28 (1). Retrieved 23 January 2016.
^ Perry, T. (2013, December 13). San Diego man arrested, accused of operating ‘revenge porn’ website. Los Angeles Times. Retrieved from http://articles.latimes.com/2013/dec/10/local/la-me-ln-revenge-porn-20131210
^ Roy, J. (2013, February 4). Victims of revenge porn speak out against Craig Brittain, founder of Is Anybody Down. Betabeat. Retrieved from http://betabeat.com/2013/02/victims-of-revenge-porn-speak-out-against-craig-brittain-and-is-anybody-down/
^ ¹ ² Citron, Danielle Keats; Franks, Mary Anne (2014). "Criminalizing Revenge Porn". Wake Forest Law Review. 49 (2): 345–392
^ ¹ ² Henry, Nicola; Powell, Anastasia (2015). "Sexual Violence in the Digital Age: The Scope and Limits of Criminal Law". Social & Legal Studies. 25 (4): 397–418.
^ Lee, Im; Taylor, Cliff (2008). "Voluntary self-disclosure of information on the internet: A multimethod study of the motivations and consequences of disclosing information on blogs". Psychology & Marketing. 25 (7): 692–710.
^ ¹ ² מישור, איתי (2015). מה בין פורנוגרפית נקם (“Revenge Porn”) לביוש ברשת (“Shaming”): היבטים משפטים ותרבותיים. ProQuest Dissertations Publishing.
^ חוק נגד פורנוגרפיית נקמה 2018
^ חוק נגד פורנוגרפיית נקמה בוויקטוריה 2020
^ ABC News analysis
^ Australian Federal Court ruling

[citron_2014-1] ¹ ² Citron, Danielle Keats; Franks, Mary Anne (2014). "Criminalizing Revenge Porn". Wake Forest Law Review. 49 (2): 345–392.

[Citron2014-2] ¹ ² Citron, Danielle Keats; Franks, Mary Anne (2014). "Criminalizing Revenge Porn". Wake Forest Law Review. 49 (2): 345–392.

[bates_04082015-3] ¹ ² ³ ⁴ Bates, Samantha (4 August 2015). "Stripped": An analysis of revenge porn victims' lives after victimization (PDF) (Thesis). Simon Fraser University. Archived from the original on 7 September 2022. Retrieved 23 January 2016.

[4] Citron, Danielle Keats (February 2009). "Cyber Civil Rights" (PDF). Boston University Law Review. 89 (1): 61–126.

[5] Crookes, Rebecca L.; Hatcher, Ruth M.; Hine, Benjamin; Sleath, Emma; Walker, Kate (13 June 2019). "Nonconsensual Sharing of Private Sexually Explicit Media Among University Students" (PDF). Journal of Interpersonal Violence. 36 (17–18): NP9078–NP9108. doi:10.1177/0886260519853414. hdl:2381/44022. PMID 31189425. S2CID 189812864.

[6] Stroud, Scott R. (2014). "The dark side of the online self: A pragmatist critique of the growing plague of revenge porn". Journal of Mass Media Ethics. 29 (3): 168–183. doi:10.1080/08900523.2014.917976.

[roffer_2017-7] ¹ ² Roffer, Raelle (2017). "Nonconsensual Pornography: An Old Crime Updates Its Software". Fordham Intellectual Property, Media and Entertainment Law Journal. 28 (1). Retrieved 23 January 2016.

[8] Perry, T. (2013, December 13). San Diego man arrested, accused of operating ‘revenge porn’ website. Los Angeles Times. Retrieved from http://articles.latimes.com/2013/dec/10/local/la-me-ln-revenge-porn-20131210

[9] Roy, J. (2013, February 4). Victims of revenge porn speak out against Craig Brittain, founder of Is Anybody Down. Betabeat. Retrieved from http://betabeat.com/2013/02/victims-of-revenge-porn-speak-out-against-craig-brittain-and-is-anybody-down/

[citron_2014b-10] ¹ ² Citron, Danielle Keats; Franks, Mary Anne (2014). "Criminalizing Revenge Porn". Wake Forest Law Review. 49 (2): 345–392

[henry_2015-11] ¹ ² Henry, Nicola; Powell, Anastasia (2015). "Sexual Violence in the Digital Age: The Scope and Limits of Criminal Law". Social & Legal Studies. 25 (4): 397–418.

[12] Lee, Im; Taylor, Cliff (2008). "Voluntary self-disclosure of information on the internet: A multimethod study of the motivations and consequences of disclosing information on blogs". Psychology & Marketing. 25 (7): 692–710.

[mishor_2015-13] ¹ ² מישור, איתי (2015). מה בין פורנוגרפית נקם (“Revenge Porn”) לביוש ברשת (“Shaming”): היבטים משפטים ותרבותיים. ProQuest Dissertations Publishing.

[14] חוק נגד פורנוגרפיית נקמה 2018

[15] חוק נגד פורנוגרפיית נקמה בוויקטוריה 2020

[16] ABC News analysis

[17] Australian Federal Court ruling

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]