פורט פוינט

פורט פוינט
Fort Point
Castillo de San Joaquín

פורט פוינט עם גשר הזהב ברקע
מידע כללי
סוג	מבצר
שימוש	מבצר צבאי אתר תיירות
מיקום	סן פרנסיסקו, קליפורניה
מדינה
בעלים	צבא ארצות הברית עיריית סן פרנסיסקו
מייסדים	צבא ארצות הברית
מפעיל	שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית
מבקרים בשנה	1,682,041 (נכון ל־2005)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1853–1861 (כ־8 שנים)
תאריך פתיחה רשמי	1861
חומרי בנייה	במבצר הספרדי: טיט במבצר האמריקאי: לבנים ואבני גרניט
יוצר	צבא ארצות הברית
מידות
אורך	80 מטר
רוחב	50 מטר
גובה	20 מטר
שטח	120 דונם
גובה מעל פני הים	0 מטר
קומות	3
קואורדינטות	37°48′38″N 122°28′38″W
www.nps.gov/fopo/index.htm
(למפת סן פרנסיסקו מוגדלת)   פורט פוינט (למפת סן פרנסיסקו רגילה)   פורט פוינט

פורט פוינט (באנגלית: Fort Point; בספרדית: Castillo de San Joaquín) הוא מבצר ימי שנבנה לחופי שער הזהב בכניסה למפרץ סן פרנסיסקו. תחילתו עוד בתקופת שלטון האימפריה הספרדית במזרח היבשת. בתקופה שלפני פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית נבנה המבצר מחדש. עם הקמת גשר הזהב שימשה חצר המבצר להקמת העמוד הדרומי של הגשר. בעת החדשה משמש המבצר כאתר מורשת וחלק מפארק ופתוח לתיירים.

ההיסטוריה של המבצר

תקופת השלטון הספרדי

ב-1775 החלה ההתיישבות של האימפריה הספרדית במפרץ סן פרנסיסקו עם הקמתם של מיסיון ומחנה צבאי וב-1776 הציבו הספרדים צלב בראש "נקודת הצוק הלבן" (Punta del Cantil Blanco) בכניסה למפרץ סן פרנסיסקו. כדי להגן על ההתיישבות השלימו הספרדים, ב-1794, הקמה של מבצר על הצוק הלבן וקראו לה "טירת סן חואקין" (Castillo de San Joaquín). המבצר נבנה מטיט ותוכנן לאכלס בין 9 ל-13 תותחים.

תקופת השלטון המקסיקני

ב-1821, עם סיום מלחמת העצמאות של מקסיקו, זכתה מקסיקו בעצמאותה והשיגה שליטה על סן פרנסיסקו והמבצר. ב-1846, לאחר פרוץ מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, נטשו חיילי מקסיקו את המבצר ונעו מערבה לפנים קליפורניה. כוח של צבא ארצות הברית, בפיקודם של ג'ון פרימונט וקיט קרסון, ניצל זאת והשתלט על המבצר.

תקופת שלטון ארצות הברית

טרום מלחמת האזרחים

ב-1848, לאחר סיום מלחמת ארצות הברית–מקסיקו, סיפחה ארצות הברית את קליפורניה וב-1850 היא הפכה למדינה. בעקבות הגידול המהיר של האוכלוסין באזור זה החליט צבא ארצות הברית לחזק את הביצורים באזור המפרץ ובחר לבנות את מבצר אלקטרז, פורט מייסון ופורט פוינט.

עבודות הבנייה בפורט פוינט בוצעו על ידי חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית מ-1853 ועד 1861 (זמן קצר לפני פרוץ מלחמת האזרחים). מאחר שעל פי התוכנית היו אמורים התותחים לירות כמעט בקו המים נאלצו הבונים לפוצץ חלק מהמצוק (שנקרא על ידי הספרדים Punta del Cantil Blanco) כדי לרדת מגובה קרקע של 27 מטר לכ-5 מטר. לצורך הבנייה הובאו למקום כ-200 כורים שעסקו בפילוס הקרקע והקמת המבנה.

עם סיום הבנייה הוצב קולונל אלברט סידני ג'ונסטון כמפקד המבצר והזירה והוא הציב במקום כ-500 חיילים וכ-103 תותחים.

מלחמת האזרחים

עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית, ב-1862, הצטרף מפקד המבצר, ג'ונסטון, לצבא הקונפדרציה, יצא להילחם בחוף המזרחי שם נהרג בקרב שילה. המצודה נשארה תחת פיקוד צבא הצפון במשך כל המערכה והחיילים בה נערכו לפלישת הספינות של הקונפדרציה. עד ניצחון האיחוד ב-1865 לא איימו אוניות האויב על סן פרנסיסקו והמבצר לא נפגע.

במהלך המלחמה נפגעו מספר מבצרים ימיים באופן קשה (כמו למשל פורט פולאסקי בג'ורג'יה ופורט סאמטר בקרוליינה הדרומית) כך שעל אף שפורט פוינט שרד את המלחמה ללא פגע חלחלה ההבנה בצבא ארצות הברית שמודל המצודות הזה אינו יעיל יותר נגד הארטילריה המודרנית. בעקבות זאת צומצם היקף הכוחות הצבאיים שהחזיק במצודה.

לאחר המלחמה

ב-1869 חוזק דופן המבצר הפונה לים בעזרת אבני גרניט וב-1870 פוזרו חלק מתותחי המבצר בעמדות לאורך המצוק.

ב-1885 מינה נשיא ארצות הברית גרובר קליבלנד את ועדת ההגנה הימית בראשותו של מזכיר המלחמה של ארצות הברית ויליאם אנדיקוט לבחון את מצב הביצורים הימיים לאורך חופי המדינה. ההמלצות של הוועדה כללו השקעה של כ-130 מיליון דולר לחיזוק המבנה של כ-30 מבצרים ולרכישת תותחים מודרניים. ב-1892, בעקבות המלצות הוועדה החל תהליך שיקום וחיזוק פורט פוינט וקירות המבצר חוזקו בבטון וברזל וכל 103 התותחים שהיו בו נמכרו להתכה והוחלפו בתותחים מתקדמים. התהליך הסתיים ב-1900.

המאה ה-20

ב-1906 ניזוק המבצר קלות במהלך רעידת האדמה הגדולה בסן פרנסיסקו ושימש למגורי פליטים שברחו מהעיר בה נגרם נזק גדול. בהמשך הפך המבנה למגורי חיילים, מחנה אימונים ולמחסנים. ב-1913 נעשה ניסיון להפוך את המבצר לכלא צבאי אך בהמשך הוחלט על הפיכת המבצר באלקטרז לכלא צבאי כשבהמשך הפך לכלא אזרחי פדרלי.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוצבה במבצר יחידת ארטילריה (ימית ונ"מ) שהיוותה חלק מקווי ההגנה שהגנו על מפרץ סן פרנסיסקו. לאחר המלחמה נבנה מחנה צבאי מדרום למבצר.

שימור המבנה

ב-1926 בחנו האדריכלים של "המכון האמריקאי לארכיטקטורה" את מבנה המבצר והמליצו על שימורו אך ההצעה לא מומשה עקב חוסר במימון. נושא שימור המבצר שב ועלה ב-1930 במהלך תכנון גשר הזהב. לפי תוכניות הבנייה המקוריות היה המבצר אמור להיהרס כדי לפנות מקום למגדל הדרומי של הגשר אך מהנדס הקונסטרוקציה הראשי של הגשר, ג'וזף שטראוס , החליט לשנות את תוכניות הגשר כדי להציל את המבצר וטען שמן הראוי שהמבצר יהפוך לאתר היסטורי לאומי.

ב-1933 הוכרז כאתר היסטורי על ידי מדינת קליפורניה.

לאחר מלחמת העולם השנייה החל תהליך הדרגתי של יציאת הצבא מהמבצר. ב-1959 הקימה קבוצה של קציני צבא פנסיונרים ומהנדסים אזרחיים את "אגודת מוזיאון פורט פוינט" והפעילה לחץ לממש את חזונו של המהנדס שטראוס וליצור מהמבצר אתר היסטורי לאומי. לאחר שנמצא מימון החל תהליך שיפוץ המבנה וב-1970 חתם נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון על צו המכריז על המבצר כאתר היסטורי לאומי (National Historic Site).

המגדלור

ב-1853 הוקם על המצוק מגדלור שנבנה כמגדל בודד. בשנה זו החלה גם בניית המבצר האמריקאי ולכן שלושה חודשים לאחר סיום בניית המגדלור, ועוד לפני שהגיעו נורות התאורה שהוזמנו מפריז, פורק המגדל כדי לפנות מקום למבצר.

ב-1855 נחנך מגדלור חלופי מעץ בגובה 11 מטר שנבנה בין המבצר לקו המים. במגדלור זה הותקנה עדשת פרנל והוא פעל עד 1863 כשהתברר שגלי הים גרמו לסחיפה של תשתית המגדלור והיה צורך להרוס אותו כדי לחזק ולעבות את קיר המגן.

ב-1864 נחנך המגדלור השלישי שנבנה מברזל על ראש המבצר וגובהו היה 8 מטר. ב-1934 עם סיום בניית גשר הזהב התברר שמבנה הגשר חוסם חלק גדול מתאורת המגדלור לכן הותקנו אורות אזהרה על העמוד הדרומי של הגשר והמגדלור הושבת.

מבנה המבצר

עקב פגעי מזג האוויר והרס הצוק, במהלך בניית המבצר הנוכחי, לא נותרו שרידים למבצר הטיט שבנו הספרדים. במבצר שנבנה בתקופה האמריקאית נעשה שימוש באבני גרניט ובכשמונה מיליון לבנים ווהוא כלל 3 קומות מקורות מחוזקות בקשתות בהם הוצבו התותחים. הקירות שפנו למיצר נבנו בעובי של כ-3 מטר בעוד שעובי הקירות שפנו ליבשה היה כמטר וחצי.

בקומות המקורות הוכנה תשתית לתותחים שאיפשרה לגלגל את התותחים לאורך מסילה כך שיגיעו עד לפתחי הירי בקירות. על גג המבצר נבנתה תשתית לשורת תותחים רביעית במספר שאיפשרה לתותחים לנוע בזווית מסוימת.

בנוסף לתשתית לארטילריה הוכנה במבצר תשתית למגורי חיילים, מבני שירות, אחסון פגזים וחומרי נפץ, מחסנים ועוד.

שם המבצר

בתקופת השלטון הספרדי והמקסיקני כונה המקום "פונטה דל קסטילו" (Punta del Castillo) ובתרגום לאנגלית "קסטל פוינט" (Castle Point) ובהמשך שונה השם ל"פורט פוינט" (Fort Point).

ב-1882 שונה שם המבצר ל"מבצר וינפילד סקוט" על שם גיבור המלחמה עם מקסיקו לוטננט גנרל וינפילד סקוט אך בהמשך הוחזר השם המקורי ושמו של סקוט הונצח במחנה צבאי מדרום למבצר.

גלריה

• 
  החצר הפנימית של המבצר
• 
  אחד התותחים המוצבים במבצר
• 
  החללים הפנימיים של המבצר
• 
  המבצר בצילום מגשר הזהב
• 
  חצר המבצר כשברקע הקשת הדרומית של גשר הזהב
• 
  מגדלור הברזל על המבצר
• 
  למרגלות הגשר

המבצר בתרבות ובאומנות

בגלל קרבתו לאולפני הקולנוע והטלוויזיה מהווה המבצר אתר פופולרי לצילומים. בין השאר צולמו במקום סצנות של סרטים כמו "המעבר האפל" (עם המפרי בוגרט), ורטיגו של היצ'קוק, "פטוליה" של ריצ'רד לסטר, "חרדה גדולה" של מל ברוקס, איש המאתיים עם רובין ויליאמס, כוכב הקופים: השחר של מאט ריבס ו"השחור האחרון בסן פרנסיסקו" .

המודל של המבצר משמש גם יצרנים של משחקי מחשב כמו Grand Theft Auto: San Andreas, Watch Dogs 2, דיוק ניוקם 3D ועוד.

המבצר שימש גם כתפאורה במספר סצנות של תוכניות טלוויזיה ותוכניות ריאליטי כמו הבית הלבן, "רחובות סן פרנסיסקו" , "מצב חירום!" , רצח במשיכת קולמוס ועוד.

לקריאה נוספת

• ויליאם הית' דייוויס, Sixty years in California, הוצאת A.J. Leary, ‏1899

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של פורט פוינט (באנגלית)

מדיה וקבצים בנושא פורט פוינט בוויקישיתוף

• פורט פוינט, באתר nps.gov
• פורט פוינט, באתר militarymuseum.org
• מבצר קסטילו דה סן חואקין, באתר militarymuseum.org
• פורט פוינט, באתר goldengate.org
• פורט פוינט, באתר nps.gov
• פורט פוינט, באתר parksconservancy

• פורט פוינט, ברשת החברתית פייסבוק