פורטל:שבת ומועדי ישראל/הידעת?/30

מקור המנהג לשחק בסביבון בחנוכה הוא ממשחק הגרלה של ילדי גרמניה, נוצרים ויהודים, מהמאה ה-16. האותיות על צידי הסביבון סימנו בראשי תיבות לטיניות את מצב הזכייה של סכום ההימור, היו P–N–J–F או A–R–J–F. ביידיש, האותיות הן:

נ' = נִישט (נישטס) = כלום (הפסד)
ג' = גאנץ = הכל (זכייה)
ה' = האלבּ = חצי (חצי זכייה)
ש' = שטעל איין = העמד, הוסף [אחד] (המשתתף מוסיף מטבע לקופה)

היות שימי החנוכה היו "יומי דפגרא" שלא התקיימו בהם לימודים, נהגו היהודים לבלות בהם במשחקים. כך נכרך משחק זה עם מסורת חג החנוכה, והסברים שונים ניתנו לקשר בין המשחק לחג. היו שנתנו רמזים שונים לאותיות שנחקקו על הסביבון, שהולידו בדיעבד את ראשי התיבות העבריות המוכרים: נס גדול היה שם. בתחילת המאה ה-20 החלו מורי ומשוררי ארץ ישראל להחליף את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה", כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי.