איזה יופי. ראיתי עננים ואת ציליהם המוארים בכדור הארץ היקר והרחוק... המים נראו כמו נקודות אפלות ומעט נוצצות... כשצפיתי אל עבר האופק, ראיתי את הניגוד, בין פני השטח בעל הצבע הבהיר של כדור הארץ לשמיים שחורים לחלוטין. נהניתי מספקטרום הצבעים העשיר של כדור הארץ. הוא מוקף בהילה בצבע תכלת אשר מאפילה בהדרגה, נהיית טורקיז, כחול כהה, סגלגל, ולבסוף שחור כפחם.
אין לי ספק שהטיסה בחלל תהיה נחלת הרבה אנשים. יכול להיות שזה יהיה עוד חמישים שנה, אולי עוד מאה שנה, אבל זה יקרה. יכול להיות שהילדים שלי יוכלו לקנות כרטיס ולטוס.
רה"מאריאל שרון: "מה אתה רואה משם שאנחנו לא רואים מכאן?" אילן רמון: "מה שרואים מכאן, זה באמת מדהים. כדור הארץ שלנו הוא יפהפה, אבל מה שיותר מעניין שהאטמוספירה היא דקיקה. אני חושב שאנחנו צריכים לשמור עליה כעל בבת עינינו, ככה היא נראית."
אבל למה, ישנם השואלים, הירח? למה לבחור בזה כמטרתנו? והם עשויים לשאול, למה לטפס על ההר הגבוה ביותר? למה, 35 שנה קודם, לחצות בטיסה את האוקיינוס האטלנטי?...
אנו בוחרים להגיע אל הירח. אנו בוחרים להגיע אל הירחבעשור הזה, ולעשות את הדברים האחרים, לא משום שהם קלים, אלא משום שהם קשים, משום שמטרה זו תאפשר לארגן ולמדוד את מיטב האנרגיות והכישורים שלנו, משום שאתגר זה הוא אתגר שאנו מוכנים לקבל על עצמנו, אתגר שאיננו מוכנים לדחות, ואתגר שאנו מתכוונים גם לנצח...