במכתב, שהתגלה בחפירות ארכאולוגיות במצרים העתיקה, הזהיר אב את בנו שלא להצטרף לשירות השליחים המלכותי. האב כתב לבנו שאם יבחר להפוך לשליח נושא מכתבים, עליו למהר ולהכין את צוואתו. האב המודאג תיאר במכתבו כיצד חייו של השליח מצויים בסכנה מתמדת וכי הוא צפוי להתקפות בדרכו הן מצד חיות רעות והן מצד שודדי דרכים.
הסכם שנחתם בין בריטניה וצרפת התיר להוביל דברי דואר בין שתי המדינות לא רק באמצעות הדואר הממלכתי, אלא גם באמצעות ספינות פרטיות. במספר ערי נמל בצרפת, בריטניה ואיי התעלה הוצבו תיבות דואר מיוחדות אליהן שולשלו המכתבים, והתיבות נאספו על ידי קברניטים של ספינות פרטיות שהצטרפו להסכם והובלו על סיפון האוניה אל צידה האחר של תעלת למאנש. עם ההגעה לנמל היעד מסר הקברניט את התיבה הנעולה לבית הדואר הממלכתי, שם נפתחה התיבה, המעטפות נספרו, והוחתמו בחותמת מיוחדת שכללה את האותיות MB, ראשי תיבות של המונח "תיבה נודדת" (Moveable Box באנגלית, Bôite Mobile בצרפתית)[1]. קברניט הספינה שהוביל את התיבה הנודדת קיבל בשכרו סכום של פני אחד עבור כל מכתב שהיה בתיבה. שירות זה המשיך לפעול ברציפות עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-3 בספטמבר 1939.
