פורטל:ביתא ישראל/מאמר נבחר/2

שירת הקודש של ביתא ישראל היא שירה דתית מסורתית בת מאות שנים, שפותחה בקרב קהילת ביתא ישראל, בחבש, והועברה מדור לדור. הרפרטואר של שירת הקודש כולל בעיקר תפילות, המהוות את היצירות המוזיקליות הייחודיות ביותר לקהילה. רוב התפילות נאמרות בשפת געז, ויתרתן בשפת אגאו. השירה משלבת ציטוטים ופראפרזות על שורות מכתבי הקודש - בעיקר מה'דווית' (תהילים) ומה'אורית' (התורה) - ועל פי רוב מלווה בנגינה על כלי הקשה. כלל התפילות מבוצעות עם מלודיה - רובן בסגנון ביצוע גמיש, במקצב משתנה ופיוטי. השירה משתנה מביצוע לביצוע, הן מבחינת הלחן והן מבחינת המילים, ואלתור הוא מאפיין בולט שלה. מרבית המוזיקה המשמשת לשירת הקודש היא הברתית ונוצרת מאופן חיתוך מילות התפילה. במספר רב של תפילות המוזיקה מכילה גם מעברים בין מקטעים המבוצעים על ידי קס אחד או שניים, לשירה של מקטעים על ידי קבוצה של קסים המשמשים כמקהלה. השימוש בכלי הקשה לליווי שירת הקודש הוא ייחודי לקהילת ביתא ישראל במסורת הליטורגית היהודית ונעשה בהשראת ספר תהילים. בכלי הנגינה מנגנים רק בחגים ומועדים, ימות צום, חתונות ולוויות. בשבתות וביום כיפור השימוש באלו אסור. את נוסח התפילה מכנים הקסים קַלוץ', ואת ניגונהּ זֶמֵה. למרות הההפרדה המושגית בין נוסח וניגון, ולמרות הגמישות בחיבור ביניהם, מבחינת הקסים שני המרכיבים הם בלתי-נפרדים ותמיד יופיעו יחדיו. שירת הקודש מבוצעת רק על ידי הקסים, בעוד יתר הקהל מאזין ומגיב רק באמירת 'אמן', 'מהרי' (רחמים) או קריאת 'הללויה'.