רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
פול נירופ ראסמוסן (בדנית: Poul Nyrup Rasmussen, נולד ב 15 ביוני 1943) הוא פוליטיקאידני, מנהיג הסוציאל-דמוקרטים בשנים 2002-1992, ראש ממשלת דנמרק בשנים 1993–2001. בשנים 2004–2011 כיהן כיושב ראש מפלגת הסוציאליסטים האירופאים המיוצגת בפרלמנט האירופי. בשנים 2004–2009 כיהן כחבר בפרלמנט האירופי. ראסמוסן הוא חבר במועדון מדריד. בשנת 2007 פרסם את הספר "I grådighedens tid" (בתרגום: בזמני החמדנות) הכולל בקורת חריפה על תפקיד הגידור ושל קרנות הון סיכון בכלכלה הגלובלית.
פול נירופ ראסמוסן נולד באסביירג כבנם של אולוף נירופ ראסמוסן, פועל, מקרין וסוחר, ושל ורה אלינה נירופ ראסמוסן, מנקה. בנעוריו עבד בעבודות מזדמנות - כנער שליח, פועל, במחלבה, בנמל של עיר הולדתו, מאוחר יותר בספירת תחבורה ובהובלת משקאות. אחרי לימודי תיכון בבית ספר ממלכתי באסביירג, למד מדעי המדינה, משפטים וכלכלה וסיים בשנת 1971 תואר שני בכלכלה באוניברסיטת קופנהגן. היה פעיל מגיל צעיר בפורום פריט של הנוער הסוציאל-דמוקרטי ואחר כך בקונפדרציה של האיגודים המקצועיים הדניים והפך בהמשך לכלכלן הראשי שלהם. בשנת 1987 נבחר לסגן יושב ראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של דנמרק ובשנת 1988 נבחר לפולקטינג, בו עמד בראש הוועדה הכלכלית. בשנים 1992–2002 עמד בראש מפלגתו, כשנבחר במקום מוגנס ליקטופט. בשנים 2004–2009 כיהן כחבר בפרלמנט האירופי. בין 2004 -2011 היה ליושב ראש מפלגת הסוציאליסטים האירופים, כשהוא החליף בתפקיד את רובין קוק.
בשנת 1993 ניצח בבחירות את המנהיג השמרני פול שליטר אותו ירש כראש ממשלה, אחרי שערורייה של אי דיווח לפרלמנט בנוגע לפרשת הפליטים הטמילים.
נבחר ארבע קדנציות רצופות לראשות הממשלה. בבחירות ב-1998 זכה רק ב-36% מהקולות ובוצעו ספירות חוזרות עד שהסתבר כי ניצח מחדש בבחירות.
השרים המובילים נילס הלווג פטרסן (חוץ), מוגנס ליקטופט (אוצר) ומריאנה ילווד (כלכלה) שמרו את תיקיהם.
במשאל עם ב-1999 בנוגע לאמנת אמסטרדם הם הצליחו לשכנע את הציבור להצביע בעד - 55% מהקולות.
במשאל עם אחר ב-28 בספטמבר 2000 שבו הדנים דחו את ההצטרפות למטבע האירו כש 53.2% מהקולות הצביעו נגד.
כראש ממשלה יישם ראסמוסן מדיניות כלכלית ברוח ה Flexicurity, מלווה בהפרטות של חברות ממשלתיות גדולות.
בהשפעת רעיונות קיינסיאניים בשנים 1993–1994 לקח אמצעים של kick start.
המאזן המסחרי של דנמרק שהתאפיין בעודף בשווי של 30 מיליארד קרונה (4,9 מיליארד דולר) הפך לגרעוני בסוף שנות ה-90. כדי להתמודד עם בעיה זו ממשלת ראסמוסן בחרה להעלות מיסים, מה שפגע בפופולריות שלה והחלישה אותה לקראת הבחירות.
נירופ ראסמוסן הפסיד בבחירות לטובת קואליציה בין אנדרס פוג ראסמוסן הליברלי ממפלגת "ונסטרה" ובין המפלגה השמרנית העממית. זאת הייתה הפעם הראשונה שהסוציאל-דמוקרטים לא השתתפו בממשלה מאז שנת 1924.
מקשר נישואים קודם עם הלה מולרופ נולדה לראסמוסן בת, סיגנה, שהתאבדה בשנת 1993 בגיל 24 בלבד.
אחרי גירושים מאשתו הראשונה בשנת 1976 ניהל פול נירופ רסמוסן בשנים 1979–1987 מערכת יחסים שנייה עם אנה האגנדם. החל משנת 1994 היה נשוי לפוליטיקאית הידועה לונה דיבקייר, שייצגה בשנים 1973–1977, 1994-1979 ו-2005–2011 בפרלמנט הדני, את המפלגה הסוציאל-ליברלית "רדיקל ונסטרה". לונה מתה מסרטן השד ב-20 ביולי 2020. לראסמוסן יש לו שתי בנות חורגות - מטה ולוטה.