לדלג לתוכן

חרדה חברתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פוביה חברתית)
חרדה חברתית
Social Anxiety Disorder (Social Phobia)
תחום פסיכיאטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים חרדה חברתית עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D000072861
סיווגים
DSM-5 300.23
ICD-10 F 40.0
ICD-11 6B04 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חרדה חברתית או פוביה חברתית (באנגלית: Social-Phobia או Social Anxiety Disorder) היא הפרעת חרדה, שמתאפיינת בפחד, חשש או דאגה ממגוון של מצבים חברתיים או מביצוע פעולות מסוימות בפומבי. אף שהפרעה זו היא מבחינות מסוימות סוג של פוביה ספציפית, היא הופרדה מאבחנת הפוביה הספציפית והפכה לאבחנה בזכות עצמה. מאפייני ההפרעה כוללים פחד ממצבים חברתיים שונים, פחד העלול לגרום לפגיעה במגוון של תפקודים בחיי היומיום.[1] יש הרואים בחרדה חברתית קבוצה של מספר הפרעות הקשורות זו לזו ונוצרות בגילאי הילדות.[2]

אבחנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ה-DSM 5, כדי שאדם יאובחן כסובל מחרדה חברתית, חייבים להתקיים כל הקריטריונים הבאים[3]:

  1. פחד ניכר או חרדה מפני מצב חברתי אחד או יותר בו הפרט חשוף לבדיקה או ביקורת מצד אחרים. דוגמאות יכולות לכלול שיחות פנים אל פנים, פגישה עם אנשים שאינם מוכרים, וקיום של פעילויות שבהן אחרים יכולים לראות את האדם עושה פעולות כמו אכילה או שתייה. דוגמה נוספת היא דיבור בפני קהל. בילדים החרדה צריכה להתקיים בנוכחות אנשים בוגרים.
  2. הפרט חושש שמא הוא ינהג באופן שיתפרש כשלילי, כלומר חושש מאפשרות של היות מושפל או מובך, או שיידחה על ידי הסביבה.
  3. הסיטואציות החברתיות כמעט תמיד גורמות לפחד וחרדה. בילדים הביטוי יהיה בכי, צעקות, קפיאה או היצמדות של הילד למבוגר.
  4. סיטואציות חברתיות בכלל מלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה.
  5. הפחד, החרדה וההימנעות אינם פרופורציונליים לעצם האיום שבסיטואציה ואינם מותאמים להקשר החברתי.
  6. הפחד, החרדה וההימנעות הם ממושכים, ובדרך כלל נמשכים שישה חודשים או יותר.
  7. הפחד, החרדה וההימנעות גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית בתפקוד החברתי התעסוקתי ובתפקודים אחרים החשובים לאדם.
  8. הפחד, החרדה וההימנעות אינם ניתנים להסבר טוב יותר על ידי הפרעה פסיכיאטרית אחרת, כמו הפרעת פאניקה, הפרעת גוף דיסמורפית, או הפרעת הספקטרום האוטיסטי.
  9. אם קיים רקע רפואי נוסף (כמו מחלת פרקינסון, השמנת יתר, השחתה של הפנים כתוצאה מכוויות או פציעה), הפחד החרדה וההימנעות הם לחלוטין אינם קשורים, או שהם נרחבים מאד.

תת סוג של ההפרעה: פחד מפני דיבור בפני קהל.

על פי ה-ICD-11, לחרדה חברתית 6 מאפיינים עיקריים:[4]

  • פחד או חרדה ניכרים ומוגזמים התרחשים באופן עקבי בסיטואציה חברתית אחת או יותר, בין אם באינטראקציות חברתיות (למשל, בקיום שיחה), בין אם בעשייה של משהו תוך כדי תחושה שצופים בי (למשל, אכילה או שתייה בנוכחות אחרים), ובין אם בהופעה מול אנשים אחרים (למשל, במתן נאום).
  • פחד או חרדה מחשיפה של התנהגות משונה או סימני מצוקה בציבור, שעלולים להיתפס באופן שיפוטי על ידי אחרים (כלומר: סיטואציה שעלולה להיות משפילה, מביכה, התוביל לדחייה או תפגע).
  • הימנעות מסיטואציות חברתיות באופן ממושך בעקבות פחד או חרדה עזים.
  • התסמינים אינם חולפים; כלומר, הם נמשכים לתקופה ממושכת של זמן (למשל, לפחות כמה חודשים).
  • התסמינים אינם מוסברים טוב יותר על ידי הפרעה נפשית אחרת (למשל, אגורפוביה, הפרעת גוף דיסמורפית, הפרעת חוש ריח).
  • התסמינים מביאים למצוקה משמעותית וחרדה מתמשכת אשר עלולה לפגוע בתפקוד האישי, המשפחתי, החברתי, החינוכי והתעסוקתי של הפרט. אם התפקוד של הפרט לא נפגע, זה רק באמצעות מאמץ רב.

שכיחות ואפידמיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית שכיחות ההפרעה עומדת על כ-7%. השיעור החציוני במדינות אירופה עומד על 2.3%. השכיחות בילדים ומתבגרים דומה לזו של מבוגרים. השכיחות של חרדה חברתית בקרב זקנים נעה בין 2% ל-5% בקרב אזרחי ארצות הברית. הבדלים בין המינים באים לידי ביטוי בעיקר בילדים ובני נוער, כאשר בנות נוטות יותר מבנים לפתח את ההפרעה. בארצות הברית שיעור החרדה החברתית גבוה יותר בקרב ילידים אינדיאניים ונמוך יותר בקרב יוצאי אסיה, אמריקה הלטינית, אפרו-אמריקנים, ויוצאי הקריביים.[3] בשל מגפת הקורונה חלה עלייה משמעותית באחוזי הסובלים מחרדה זו בקרב בני הנוער.[דרוש מקור]

גורמי סיכון פרוגנוסטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישיותיים: תכונות בסיסיות היכולות להיות קשורות לפרה דיספוזיציה לחרדה חברתית הם חשש משיפוט חברתי ועכבות חברתיות.

סביבתיים: חינוך אינו תקין, או חוויות בלתי נעימות עם אנשים מובילות בדרך כלל לחרדה חברתית.

גנטיים ופיזיולוגיים: ישנה ככל הנראה השפעה גנטית הקשורה לאינטראקציה בין גנטיקה לסביבה (תחום הקרוי אפיגנטיקה). כמו כן קרובים מדרגה ראשונה הם בעלי סיכוי גדול עד פי שישה לפתח את ההפרעה.

סוגיות תלויות תרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התסמונת טייג'ין קיופושו (בתרגום מכונה מיפנית: "טיפול אישי") המוכרת בתרבות היפנית והקוראנית קשורה בעיקר להשפעה שהאדם עם ההפרעה מיחס למבטים שלו. היא כוללת היבטים של חרדה חברתית ושל הפרעת גוף דיסמורפית ובחלק מהמקרים גם הפרעה דלוזיונלית.

בקרב מהגרים לבנים לארצות הברית נמצא שיעור נמוך יותר משמעותית של הפרעת חרדה חברתית.

מהלך ההפרעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיל החציוני לתחילת ההפרעה בקרב ילידי ארצות הברית הוא גיל 13. כ-75% מהילדים מפתחים את ההפרעה בין גיל 8 לגיל 15. תמונת ההפרעה עולה לעיתים מסיפור החיים של הילד הכולל עכבות חברתיות וביישנות. ההפרעה יכולה להתפתח ולבוא לידי ביטוי גם בילדים צעירים יותר. התפתחות ההפרעה יכולה להתרחש על רקע של התנסות משפילה (למשל ילד שהיה קורבן לאלימות בבית הספר, ילד שהקיא כשהיה צריך לדבר מול קהל). במקרים אחרים ההפרעה מתפתחת בהדרגה ובאיטיות.

התפתחות של הפרעה חברתית בבגרות היא אירוע נדיר יחסית וקשור לצורך לרכוש תפקידים חברתיים חדשים (למשל תפקיד בכיר יותר בעבודה, או ניסיון למצוא בת/בן זוג לנישואין). במקרה האחרון, החרדה החברתית תיעלם עם הנישואין. עם זאת היא עלולה להופיע שוב אם האדם יתגרש.

התמונה הקלינית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפטומים הגופניים של החרדה החברתית שאותם חווים אנשים החיים עם ההפרעה דומים לאלו של הפרעות חרדה אחרות וכוללים: הזעה, הסמקה, רעד בגוף, בחילה, ורעד בקול. כמו כן ישנה נטייה חזקה להימנע מסיטואציות חברתיות שבהן האדם התנסה בתסמינים אלה בעבר. מתבגרים יציגו תמונה רחבה יותר של סימפטומים מאשר ילדים, אשר תהיה קשורה למגוון רחב יותר של סיטואציות חברתיות (דייטים, מסיבות ואירועים חברתיים אחרים וכדומה). אצל זקנים תסמיני החרדה החברתית יהיו מתונים יותר, אך הם יתרחשו במגוון רחב יותר של סיטואציות חברתיות. אצל זקנים החרדה החברתית עשויה להיות קשורה לאובדנים הקשורים לזקנה (ירידה בשמיעה למשל) או פגיעה בעקבות מצב רפואי. התמונה הקלינית אצל זקנים תכלול יותר סימנים גופניים מאשר תסמינים נפשיים.[3]

תחלואה נלווית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לסימפטומים הגופניים, בדומה להפרעות חרדה אחרות, אנשים עם חרדה חברתית יכולים להציג במקביל גם סימפטומים של הפרעות אחרות ובכללן הפרעות חרדה נוספות, דיכאון (שכיח), הפרעה דו־קוטבית, דיסתימיה, הפרעה בדימוי הגוף או אילמות סלקטיבית. כמו כן, בקרב הסובלים מההפרעה יש אחוז גבוה, ביחס לשאר האוכלוסייה, של התמכרויות לאלכוהול וסמים, כתוצאה מניסיון לטיפול עצמי בחרדה.[3] מבחינה רפואית חרדה חברתית היא ממצא שכיח אצל חולי טרשת נפוצה (MS).[5]

מחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעת הפוביה החברתית עדיין אינה מובנת דיה וחלק מהעבודה המחקרית על הפרעה זו עוסקת בניסיונות לבסס גורמים פרוגנוסטים העשויים לנבא טוב יותר התפתחות של פוביה חברתית.[6] סוג אחר של מחקרים בודק שיטות התערבות חדשות שתכליתן לסייע לאנשים עם הפרעת חרדה חברתית. דוגמה לשיטה כזו היא פיתוח של מערכת היוצרת מציאות וירטואלית מבוססת אינטרנט בה יכולים אנשים עם ההפרעה להתנסות בחשיפה מדורגת ומבוקרת לגירויים המפחידים.[7]

אבחנה מבדלת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ביישנות ביישנות היא תכונה חברתית ידועה שבפני עצמה אינה מהווה פתולוגיה. בחברות מסוימות היא אף מעידה על נימוסים טובים ויראת כבוד כלפי הזולת. ההבדל הוא שבחרדה חברתית התגובה היא תגובה של חרדה ופחד נוכח המצב החברתי ולא תגובה של ביישנות.
  • אגורפוביה. אגורפוביה כוללת פחד מהימצאות במקומות פתוחים והומים, מחשש שמא האדם לא יוכל להחלץ מהם אם וכאשר ירצה בכך. הפרעת חרדה חברתית נוגעת למצבים חברתיים ופחות (או בכלל לא) למקום שבו הם מתרחשים.
  • הפרעת פאניקה: הפרעת פאניקה מתרחשת באופן ספונטני בלי שיהיה גורם ברור שהצית את ההתקף. בחרדה חברתית מה שמצית את ההתקף הוא סיטואציות חברתיות.
  • הפרעת חרדה מוכללת: פוביה חברתית שכיחה בקרב אנשים עם הפרעת חרדה מוכללת. ההבדל בין ההפרעות הוא שבהפרעת חרדה מוכללת הדגש הוא על קשרים בינאישיים ופחות על שיפוט חברתי.
  • הפרעת חרדת נטישה אנשים עם הפרעת חרדת נטישה עלולים להימנע ממצבים חברתיים אך לא מפני שהמצבים מפחידים אותם, אלא מפני שהם חשים צורך להישאר קרובים לאדם מסוים.
  • פוביה ספציפית: לרוב אנשים עם פוביה ספציפית אינם חוששים משיפוט חברתי שלהם נוכח הפוביה הספציפית.
  • דיכאון מז'ורי: ייתכן דפוס של הימנעות ממצבים חברתיים אך הסיבה אינה בהכרח רצון להימנע מחרדה, הכרוכה בהימצאות בציבור או כרוכה בשיפוט חברתי.
  • הפרעת גוף דיסמורפית: אצל אנשים עם הפרעה זו מוקד החרדה הוא פגם גופני הקיים אצלם לדעתם, וההופך אותם לבלתי אטרקטיביים. חרדה חברתית אינה חייבת להיות קשורה לפגם גופני כלשהו.
  • הפרעה דלוזיונלית: אנשים עם הפרעה דלוזיונלית יכולים לפתח אמונת שווא לפיה הם דחויים מסיבה כלשהי. אנשים עם הפרעת חרדה חברתית אינם מפתחים דלוזיות והשיפוט החברתי שלהם לא מבוסס על אמונות שווא בדרך כלל.
  • הספקטרום האוטיסטי: לאנשים עם הפרעת חרדה חברתית יש כישורי תקשורת בינאישית טובים יותר מאלה שיכולים להציג אנשים על הספקטרום האוטיסטי.
  • מצבים נפשיים אחרים : פחד חברתי יכול להתרחש על רקע של סכיזופרניה, אלא שאז התמונה הקלינית תכלול גם תסמינים אחרים של סכיזופרניה. גם בהפרעות אכילה יכולה להיות רתיעה של האדם מפני מצבים חברתיים, אך בהפרעות אכילה לא יהיה חשש מפני שיפוט חברתי כפי שיש בהפרעת חרדה חברתית.
  • מצבים רפואיים : מצבים רפואיים שונים כמו מחלת פרקינסון יכולים גם הם להיות כרוכים ברתיעה ממצבים חברתיים. כאשר הפחד והחרדה משמעותיים תיתכן גם אבחנה של חרדה חברתית.
  • הפרעת התנגדות: קשורה לסירוב של הפרט לציית לסמכות. הפרעה זו אופיינית לילדים. כמו כן הפרעה זו לא קשורה לחרדה מפני ביקורת חברתית.

טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר מטא-אנליזה משנת 2014 בחן 101 מחקרים שכללו מעל 14,000 מטופלים הסובלים מחרדה חברתית. במחקר השוו בין טיפול פסיכולוגי לבין הימצאות ברשימת המתנה. אפקטים גדולים נמצאו לטיפולים תרופתיים, לטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים ולקבוצות לעזרה עצמית. לטיפול פסיכודינמי נמצאה אפקטיביות נמוכה יותר[8]. מבין הטיפולים התרופתיים השונים, תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממשפחת SSRI הראו אפקטיביות הכי עקביות[8].

קיימות מספר אפשרויות בטיפול התרופתי, תרופות נוגדות דיכאון וחרדה ממשפחת SSRI או SNRI שיש ליטול באופן רציף והשפעתם למשך כל היום, תרופות נוגדות חרדה ממשפחת בנזודיאזפינים כמו קלונקס.[9] אפשרות תרופתית נוספת שהיא חדשה יחסית היא ההורמון אוקסיטוצין המשפר יכולות חברתיות.[10][11] ישנן עדויות להצלחת טיפול פרטני באמצעות CBT. טיפול זה יצליח יותר אם למטופל לא היו תסמיני דיכאון.[12] ישנן גם עדויות להצלחת CBT בטיפול קבוצתי.[12]

שיקום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי, בעקבות הפרעה פסיכיאטרית זכאי לקבל שירותי סל שיקום.[13]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מרום, צופי; ניובורן, מיכל; לבין, מרים; גלבוע-שכטמן, איך הביישן למד : מדריך לטיפול עצמי בחרדה חברתית וביישנות. דיונון, 2016.
  • ברברה ג'. מרקווי... [ואחרים] למות מבושה : התמודדות עם חרדה חברתית ופוביה, הוצאת אח, 2013.
  • Stravynski, Ariel, Social phobia : an interpersonal approach Cambridge University Press 2014
  • Carrie Masia Warner, Daniela Colognori, and Chelsea Lynch, Helping Students Overcome Social Anxiety: Skills for Academic and Social Success (SASS), Guilford Press,
  • 2018
  • Peter M. McEvoy, Lisa M. Saulsman, and Ronald M. Rapee, Imagery-Enhanced CBT for Social Anxiety Disorder, Guilford Press, 2018

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: חרדה חברתית

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ חנן מוניץ (עורך), הפרעת חרדה, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2016, עמ' 332
  2. ^ חנן מוניץ (עורך), הפרעות פסיכיאטריות בילדים ובמתבגרים, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2016, עמ' 617-624
  3. ^ 1 2 3 4 American Psychiatric Association, Anxiety Disorders, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), 5, WDC: American Psychiatric Association, 2013, עמ' 202-208. (בeng)
  4. ^ 6B04 Social anxiety disorder, ICD-11 for Mortality and Morbidity
  5. ^ מערכת The Medical, TheMedical - אתר הרופאים של ישראל | סימפטומים של חרדה חברתית שכיחים בחולי טרשת נפוצה, באתר www.themedical.co.il, ‏2008
  6. ^ Ayelet Lahat, Connie Lamm, Andrea Chronis-Tuscano, Daniel S. Pine, Early Behavioral Inhibition and Increased Error Monitoring Predict Later Social Phobia Symptoms in Childhood, Journal of the American Academy of Child & Adolescent Psychiatry 53, 2014-04-01, עמ' 447–455 doi: 10.1016/j.jaac.2013.12.019
  7. ^ Karolin Neubauer, Maxie von Auer, Eileen Murray, Franz Petermann, Internet-delivered attention modification training as a treatment for social phobia: A randomized controlled trial, Behaviour Research and Therapy 51, 2013-02-01, עמ' 87–97 doi: 10.1016/j.brat.2012.10.006
  8. ^ 1 2 Evan Mayo-Wilson, Sofia Dias, Ifigeneia Mavranezouli, Kayleigh Kew, Psychological and pharmacological interventions for social anxiety disorder in adults: a systematic review and network meta-analysis, The Lancet Psychiatry 1, 2014-10, עמ' 368–376 doi: 10.1016/S2215-0366(14)70329-3
  9. ^ Edward K. Silberman, The Role of Benzodiazepines in Treating Social Anxiety Disorder, American Journal of Psychiatry 171, 2014-07-01, עמ' 795–795 doi: 10.1176/appi.ajp.2014.14010048
  10. ^ Inga D. Neumann, David A. Slattery, Oxytocin in General Anxiety and Social Fear: A Translational Approach, Biological Psychiatry, Oxytocin and Psychiatry: From DNA to Social Behavior 79, 2016-02-01, עמ' 213–221 doi: 10.1016/j.biopsych.2015.06.004
  11. ^ Sonam Dodhia, Avinash Hosanagar, Daniel A Fitzgerald, Izelle Labuschagne, Modulation of Resting-State Amygdala-Frontal Functional Connectivity by Oxytocin in Generalized Social Anxiety Disorder, Neuropsychopharmacology 39, 2014-08, עמ' 2061–2069 doi: 10.1038/npp.2014.53
  12. ^ 1 2 Craske, M. G., Niles, A. N., Burklund, L. J., Wolitzky-Taylor, K. B., Vilardaga, J. C. P., Arch, J. J., . . . Lieberman, M. D, Randomized controlled trial of cognitive behavioral therapy and acceptance and commitment therapy for social phobia: Outcomes and moderators, Journal of Consulting and Clinical Psychology, 82(6), 2014, עמ' 1034-1048.
  13. ^ סל שיקום למתמודדי נפש, באתר כל זכות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חרדה_חברתית&oldid=39787709"