הוצאת זרע לבטלה
הוצאת שכבת זרע לבטלה (בראשי תיבות: הוז"ל או שז"ל; נקרא גם כן החטא הידוע[1]) הוא מונח הלכתי המתייחס לשפיכת נוזל זרע שלא במסגרת יחסי מין עם אישה, על ידי אוננות, קרי לילה או משכב זכור, וכן משגל נסוג או שימוש באמצעי מניעת היריון. בשיח ההלכתי מכונה שפיכה זו גם בשם "פגם הברית", והדרכים להימנע ממעשה זה קרויות "שמירת הברית". מכך, חזרה בתשובה ממעשה זה קרויה "תיקון הברית". המשנה והתלמוד מזהירים על חומרת מעשה זה בהיותו שקול לשפיכות דמים[2], ואף מורים להימנע ממצבים העלולים לגרום להוצאת זרע לבטלה[3]. ספר הזוהר מחמיר מאוד ביחסו למעשה זה, וכותב שהעושה כן אין לו דרך תשובה, אלא אם כן עושה תשובה גדולה[4][5]. והשולחן ערוך פוסק את היות חטא זה החטא החמור ביותר מכל העבירות שבתורה[6].
מקורות האיסור
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתורה שבכתב
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מעשה יהודה ותמר
בתלמוד הבבלי מבואר כי את חומרת מעשה זה ניתן למצוא כבר בפרשת וישב, בה כתוב כי ער ואונן מתו בגין חטא אותו מזהה התלמוד כהוצאת זרע לבטלה: ”וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע, והיה אם בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה, לבלתי נתון זרע לאחיו. וירע בעיני ה' אשר עשה, וימת גם אותו.” יש הרואים בפסוק זה, המתאר משגל נסוג[7], מקור לאיסור האוננות, אף על פי שמדובר בתקופה שקדמה למתן תורה, לעומת זאת, הפרשנים חלוקים בעניין, האם חטאו של אונן היה השחתת הזרע כשלעצמה, או השחתת הזרע כביטוי לסירובו לייבם את גיסתו ו"לתת זרע לאחיו הבכור". לסירוב זה יש משמעות כלכלית חשובה כיוון שדין הירושה בתורה מושפע גם מדין היִיבּוּם, לפיו מצווה שאחיו של מת שאין לו בנים ישא את אשת המת; הבן הבכור הנולד להם נקרא על שם המת ויורש אותו (ספר דברים, פרק כ"ה, פסוקים ה'–ו').
בתורה שבעל פה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על אף שאיסור האוננות לא נכתב בתורה באופן מפורש, ההלכה ומסורת התורה שבע"פ רואות בה עבירה גדולה אשר פסוקים מסוימים נדרשים כמתייחסים אליה[8]. התלמוד דורש את הציווי "לא תנאף"[9] כך: "לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל"[10]. בנוסף, הפסוק "ונשמרת מכל דבר רע"[11] נדרש בתלמוד כציווי "שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה"[12].
מספר דימויים נתנו חז"ל למוציא זרע לבטלה. אחד מהדימויים הוא "כאילו שופך דמים". החכמים התייחסו אל הזרע כאל "חי פוטנציאלי", ואל האוננות כמעין רצח שבו האדם מחסל את ילדיו הפוטנציאליים. דימוי נוסף ישנו, לפיו המוציא שכבת זרע לבטלה כאילו עובד עבודה זרה[2] כלומר מטה את כוח החיים למטרה אישית, כמו שעובדי עבודה זרה מטים את כוח האמונה לעצים ואבנים[13].
בנוגע לתוקף האיסור ישנה מחלוקת: פוסקים רבים סוברים שהאיסור הוא מדאורייתא, ונלמד ממקורות שונים[14], ויש פוסקים הסוברים שהוא מדרבנן[15].
בימינו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים האחרונות הושמעו קולות של רבנים ליברליים, אשר מקלים בחומרת המעשה[16], וכן נוצרו מסגרות חינוכיות שנועדו לסייע לנוער "להשתחרר מתחושת האשמה והאימה שהייתה פעם המפגש העיקרי של מתבגרים דתיים עם 'תיקון הברית'"[17]. עמדות אלו התקבלו בתרעומת בקרב ציבורים נרחבים מהיהדות האורתודוקסית וזכו לביקורת המאשימה בסטיה מההלכה המסורה או הטוענת שניסיון לגרום לאדם להשלים את כישלונותיו ולהתייאש מתיקון אינו דרך חינוכית חכמה[18].
הגדרת המעשה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עיקר האיסור בהוצאת זרע לבטלה הוא כשנעשה במכוון. עם זאת גם קרי לילה נחשב לחיסרון כשהוא נובע מהרהור עבירה[19].
בספרות ההלכה דנים בשאלות הלכתיות רבות סביב איסור הוצאת זרע לבטלה: למשל, האם מותרת הוצאת זרע באוננות שנועדה לאפשר בעקיפין פרייה ורבייה, לשם בדיקה רפואית או להפריה מלאכותית וכדומה.
מכל מקום, קיום יחסי מין שאין בהם פוטנציאל רבייה, כגון עם נשים הרות, עקרות או מבוגרות מדי מכדי להתעבר, אינו נחשב להוצאת זרע לבטלה. מכאן ניתן ללמוד שהמונח "זרע לבטלה" אינו מכוון לבטלה מהולדה, אלא שלא במהלך קיום יחסי מין עם אישה.
שמירת הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי התלמוד הירושלמי, מראה העיניים הוא המוביל לחטא הוצאת זרע לבטלה[20], כפי שמובא גם במסכת נדרים: "כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה"[21].
על מנת להימנע מהוצאת זרע לבטלה, קבעו חכמים כי על אדם להימנע מנגיעה באיבר מינו, גם בעת בדיקה אם נפלט זרע (לצורך בדיקת טהרה), ולדעת רבי אליעזר אפילו אחיזת איבר המין לצורך עשיית שתן שקולה להבאת מבול לעולם[22]. במסכת שבת מסופר על רבי יוסי, אשר נמנע לצורך שמירת הברית אפילו ממבט באיבר מינו ומהכנסת ידו אל מתחת לאבנט[23].
מקור נוסף בתורה שבו תולים חז"ל עניין זה הוא: ”כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ - וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע”[24] ממקור כללי זה, חז"ל לומדים הלכות רבות בעניינים מגוונים הקשורים לתפיסתם את הרע. בין היתר "שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת"[25]. מקור זה אינו אלא אסמכתא, שכן לא פורש בו האיסור באופן קונקרטי, ופשטו של הפסוק הוא כפרשנות הספרי (קי"ט) ובעקבותיו הרמב"ן והמלבי"ם, שמדובר בעבירות חמורות הקשורות בעיקר לשדה הקרב[26].
במניין המצוות של ספר החינוך נמנית מצווה זו במצווה שפ"ז - "איסור ההליכה לרעה אחר מחשבת הלב ומראה העיניים" - "שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו" (ואילו ברמב"ם לאו מ"ז ובסמ"ג לאו ט"ו)[27].
במאה ה-21 מופצים ספרים וחוברות בנושא שמירת הברית, ובתוכם הכותרים "אות ברית קודש" ו"מלחמתה של מחשבה". בשנת 2011 פרסם הרב יהושע שפירא ספר בשם "אשיב ממצולות", שמסכם מקורות רבים בנושא שמירת הברית ומתמקד בדרכי התשובה מעבירה על האיסור. בנוסף ארגון "שומרי ברית קודש" בראשות הרב יעקב בן חנן עוסק בהגברת המודעות על חשיבות המצווה בהלכה ונותן כלים ועצות לכך, במיוחד באמצעות הספר "כי תצא למלחמה" וספרים נוספים, כגון: "יסוד היהדות", "הדרך אל האמת", "ספר הבחירה".
אחד מביטויים ליחס הציבורי הדתי לאוננות בזמננו, הוא הקמת ארגון "עצת נפש", שעוסק בין היתר במתן עזרה וסיוע לנערים המבקשים סיוע בהימנעות ממנה.
באופן מסורתי נחשב עיסוק פומבי בנושא כלא צנוע.
תיקון הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי נחמן מברסלב אמר שרק הוא מבין את כוונת הקביעה בספר הזוהר שהחטא של הוצאת זרע לבטלה אינו ניתן לתשובה[28], ואמר שניתן לתקן את החטא על ידי אמירת ה"תיקון הכללי" - עשרה פרקי תהילים ותפילות שנועדו לתקן את הפגם, בנוסף על טבילה במקווה שנחשבת על ידו לעיקר התיקון.
גם מהאר"י והבן איש חי ישנם נוסחי תפילה שנועדו לחזרה בתשובה על ידי אמירתם.
שפיכה במסגרת חיי נישואים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מניעת הריון
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – מניעת היריון בהלכה
בתלמוד מובא שיטתו של התנא רבי אליעזר ורבי מאיר, שלמשך 24 חודשים לאחר שאישה יולדת, על בעלה להיות "דש מבפנים וזורה מבחוץ" (כלומר שופך בחוץ)[29][30] אך לא נפסק כן להלכה.
ביאה שלא כדרכה וביאה דרך איברים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערכים מורחבים – ביאה שלא כדרכה, ביאה דרך איברים
בתלמוד הבבלי[31] מובא: ”אמר רבי יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים: אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו - עושה”.
בעקבות זאת הרמב"ם[32] פוסק שמותר לאדם לקיים יחסי אישות עם אשתו בין כדרכה ובין שלא כדרכה, ובין דרך איברים. הגרסה הרווחת בראשונים לדברי הרמב"ם גורסת בסיום דבריו: "ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה"[33], אולם במספר גרסאות[34] וברוב כתבי היד תוספת זו לא מופיעה, וסיוע לגרסה זו ניתן למצוא בדברי הרמב"ם בפירוש המשנה:
ומותר לאדם לבוא על אשתו שלא כדרכה ודרך אברין, או איך שירצה. וכך היתה תשובת אחד החכמים לאשה ששאלתו על כך, אמר לה: התורה התירתך לו
— רמב"ם על משנה מסכת סנהדרין פרק ז משנה ד
בתוספות הובאה דעתו של ר"י הזקן שבאקראי בעלמא מותרת לאדם ביאה שלא כדרכה אם ירצה, גם אם מוציא זרעו שלא בנרתיק[35]. כדעת ר"י הזקן פוסק גם הרא"ש[36]. אף האליה רבה פוסק כי הוצאת זרע בביאה שלא כדרכה עם אשתו אינו נחשב כ"הוצאת זרע לבטלה" כל עוד שכוונתו של האדם אינו למנוע היריון מאשתו (כפי שכיוון אונן במעשהו עם תמר) וכן שאינו "רגיל" לעשות כן[37], וכן הובא בפסקי האגודה[38] המהרש"א גם מיקל[39] באקראי בעלמא.
אכן יש מהראשונים ומהם בעל התוספות רי"ד שהתירו באופנים מסוימים הוצאת זרע מחוץ לנרתיק בחיי הנישואין על מנת להשקיט יצרו של אדם, וזו כפי ביטוי התלמוד "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה";
תני רב ביבי קמיה דרב נחמן שלש נשים משמשות במוך...אי קשיא היאך התירו חכמים להוציא זרע לבטלה לעשות כמעשה ער ואונן? תשובה, איזה מעשה ער ואונן שאסרה תורה כל שכוונתו שלא תתעבר כדי שלא יכחיש יופיה ואינו רוצה לקיים פריה ורביה ממנה. אבל אם כונתו שלא תבוא לידי סכנה מותר, וכן נמי אם מתכוין לתאות יצרו ואינו מתכוין שלא תתעבר מותר... מי שכוונתו להשלים תאות יצרו אינו עובר, שכל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה ולא יקרא משחית זרעו...
— תוספות רי"ד למסכת יבמות יב עמוד ב, יד הרב הרצוג, ירושלים תשל"ג
דעתו זו של תוספות הרי"ד הובא גם בפירוש נכדו הריא"ז: "...ער ואונן היינו משחיתים זרעם בכוונה, אבל אם אדם רוצה למלאות תאותו מותר, דכל מה שרוצה אדם לעשות באשתו עושה, וכך פירש מז"ה בפסקיו בפ"ק דיבמות"[40].
הרמ"א על אבן העזר סימן כ"ה סעיף ב' מביא את דברי הרמב"ם לפי הגרסה הרווחת, ואחר כך את דברי ר"י, ומסיים: "ואף על פי שמותר בכל אלה, כל המקדש עצמו במותר לו - קדוש יאמרו לו". ישנם פוסקים הסוברים שגם לדעת המחמירים, כאשר לא ניתן לקיים יחסי אישות תקינים מסיבות כלשהן, ניתן לקיים ביאה שלא כדרכה או ביאה דרך איברים[41].
ביהדות הרפורמית, הקונסרבטיבית והרקונסטרוקציוניסטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביהדות הרפורמית והקונסרבטיבית מקבלים את הקונצנזוס ברפואה המודרנית, לפיו האוננות היא פעולה טבעית, נורמלית ובריאה[42][43].
הרב הקונסרבטיבי אליוט דורף ציין שהרמב"ם כתב שהאוננות אינה אסורה במפורש בתורה ויש לראותה בחיוב, בפרט לפני הנישואים[44]. רבנים קונסרבטיביים נוספים, בהם הרב אבי פרידמן[45] והרב מייקל גולד[46], נקטו בגישה דומה. הרב הקונסרבטיבי יעקב מילגרום טען שהתורה אוסרת על הוצאת זרע לבטלה בזמן יחסי מין, ועל פי פרשנותו אינה אוסרת על אוננות, ולכן אין להתייחס לאיסור ההלכתי בחומרה[47].
על פי הרבה הרקונסטרוקציוניסטית אלכסיס רוברטס, "אוננות היא לא מזיקה, טבעית ובריאה. היא עשויה לספק שחרור והנאה, כמו גם ידע עצמי שמועיל למין מהנה עם בן או בת הזוג. היא עשויה להקל על צעירים בשנים שבהן הם צעירים מדי לזוגיות בוגרת, מחויבת ואוהבת."[45] הרבה הרקונסטרוקציוניסטית אריאל וולפה מציינת שבתלמוד קיים איסור מפורש על אוננות, אבל מציעה שלאור שפע המחקרים העדכניים על יתרונותיה הבריאותיים והנפשיים ועל תרומתה למערכת יחסית זוגית בריאה היא יכולה להיחשב כפיקוח נפש, שגובר על רוב האיסורים והמצוות[48].
הרב הרפורמי ג'ונתן שטיין הציע להתיר אוננות[49]. הרב הרפורמי וולטר ג'ייקוב (אנ') כתב: "האיסור על אוננות בהלכה ברור מאוד, אבל לאור הגישה הפסיכולוגית המקובלת כיום, אני מציע להתייחס אחרת לאוננות. צריך להימנע מאוננות, אבל אסור לחשוב שזה מזיק או שזה חטא."[50]
בתורת הקבלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע רוחני-מיסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יותר מכל נושא אחר בתחום הארוס והדת, זכתה סוגיית שכבת הזרע לפיתוח מיסטי בדורות האחרונים[51], ובקבלה קיימת דעה כי מניצוצות החיים המתפזרים עם הזרע המבוזבז, לשיטתה, נוצרים מלאכי חבלה. בכתבי האר"י כתוב כי מעשה הוצאת זרע לבטלה מאריך את הגלות ומעכב את הגאולה. בספר הזוהר אף נאמר כי חטא זה הוא החטא היחיד שאין לו כפרה. יש שפירשו שאין כוונת הזוהר כפשוטו, אלא שהכוונה היא להרתיע את האדם מן החטא, הסבר לגישה זו נעוץ בכך שישנם מאמרי חז"ל הרבים האומרים כי תמיד אפשר לחזור בתשובה, ואין חטא שאי אפשר לחזור עליו בתשובה. בפירוש בעל הסולם על הזוהר כתוב שאפשר לעשות על החטא תשובה חלקית, אמנם רק כשיבוא המשיח יהיה אפשר לעשות תשובה מלאה על החטא.
ביטוי מובהק ליחס החמור של ההלכה לעוון זה, נמצא בטור ובשולחן ערוך חלק אבן העזר (סימן כג), שם נכתב שהוצאת שכבת זרע לבטלה היא העבירה החמורה ביותר בתורה. דוגמה נוספת היא בקיצור שולחן ערוך, בפרק הלכות צניעות, בו נכתב: "ואלו שמנאפים ביד ומוציאים זרע לבטלה - לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת הוא בנידוי, ועליהם נאמר (ישעיה א, טו) 'ידיכם דמים מלאו', וכאלו הורג את הנפש". ומוסיף: "ולפעמים בעונש זה, חס ושלום, בניו מתים כשהם קטנים או שיהיו רשעים, והוא בא לידי עניות"[52].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הוצאת שכבת זרע לבטלה במאגר "אספקלריא"
- "איבר קטן לו לאדם אבל השימוש בו הוא צרה גדולה", בבלוג 'לולאת האל'
- הוצאת זרע לבטלה בהקשר הזוגי, הרב רפי אוסטרוף, באתר יה"ל
- שיעור קצר על חומרת עוון פגם הברית באתר אור תורה (אורכב 28.05.2020 בארכיון Wayback Machine)
- הוצאת זרע לבטלה, פרטי האיסור והדרך לתיקון בספר שמחת הבית וברכתו מתוך סדרת "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד
יהודה יפרח, להשתחרר מהאשמה: המכון שמציע אלטרנטיבה לחינוך מיני לנוער הדתי, בעיתון מקור ראשון, 29 ביולי 2018- הרב אברהם סתיו: "המאבק המתמיד באוננות רק מעצים את המקום שלה בחיים", באתר כיפה, 17 באוגוסט 2020
- הרב בנימין טבדי, התפקיד המאתגר שהקב"ה הטיל עלינו, באתר ערוץ 7, 31 באוגוסט 2020 - תגובה לדברי הרב סתיו
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יצחק אהרון, תאווה אסורה: שפיכת זרע לבטלה, באתר ynet, 7 ביולי 2015
- ^ 1 2 נידה יג א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ג, עמוד א'
- ^ ספר הזוהר, חלק א', דף ס"ג, עמוד א' וספר הזוהר, חלק א', דף רי"ט, עמוד ב'
- ^ הרב אליעזר מלמד, שמחת הבית וברכתו"
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן כ"ג, סעיף א'
- ^ אם כי על פי התלמוד הבבלי במסכת יבמות דף ל"ד, עמוד ב', השחתת הזרע לא הייתה באופן זה אלא באופן של ביאה שלא כדרכה.
- ^ כמו רבים מאיסורי ומצוות דאורייתא, הנלמדים בדרך דרישת הכתובים
- ^ קטגוריה:שמות כ יב – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ נידה יג ב – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ קטגוריה:דברים כג י – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ עבודה זרה כ ב – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ ב - חומרת העוון, באתר פניני הלכה, 2014-01-04
- ^ סמ"ק מצווה רצ"ב; מגן אברהם סימן ג' ס"ק יד; שו"ת אגרות משה חלק ג' סימן יד ועוד. ואף יש שסבר שאיסור השחתת זרע הוא תת-איסור של גילוי עריות (שו"ת צפנת פענח סימן ל.)
- ^ פירוש המשנה לרמב"ם סנהדרין פרק ז; שו"ת פני יהושע סימן מד; שו"ת היכל יצחק חלק ב סימן י"ז.
- ^ הרב אברהם סתיו, דברים שהייתי רוצה לומר לנער מתבגר, באתר כיפה.
- ^ יהודה יפרח, "להשתחרר מהאשמה: המכון שמציע אלטרנטיבה לחינוך מיני לנוער הדתי", פורסם בי״ז באב ה׳תשע״ח (29-07-2018) באתר מקור ראשון
- ^ טל חיימוביץ', מה הרב אברהם סתיו לא מבין? / תגובה, באתר "סרוגים", 18 באוגוסט 2020
הרב ש"י לוי, ככה לא בונים בני נוער!, באתר ערוץ 7 - ^ הרב אליעזר מלמד, הרחבות לפניני הלכה, איסור הרהורי עבירה
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה ה': "'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' - אמר רבי לוי: ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה, דכתיב (משלי כג) "תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה" - אמר הקב"ה אי יהבת לי לבך ועיניך, אנא ידע דאת לי (=אם נתת לי את לבך ועיניך, אני יודע שאתה שלי)."
- ^ מסכת כלה פרק ב, מסכת דרך ארץ רבה פרק א, תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ', עמוד א'. פרשנים מבארים שלא מדובר במאורע חד פעמי אלא שצופה באופן תמידי.
- ^ "התניא ר"א אומר כל האוחז באמתו ומשתין כאילו מביא מבול לעולם" (נידה, יג)
- ^ "אמר ר' יוסי מימי לא נסתכלתי במילה שלי איני והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קראו לך רבינו הקדוש אמר להו מימי לא נסתכלתי במילה שלי ברבי מילתא אחריתי הוה ביה שלא הכניס ידו תחת אבנטו" (שבת, קיח)
- ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק י'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ', עמוד א', וכן ספרי על דברים כג י
- ^ "והנכון בעיני בעניין המצוה הזאת כי הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו, והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה, כצאת מחנה על אויב, ועל כן הזהיר בו הכתוב ונשמרת מכל דבר רע ועל דרך הפשט היא אזהרה מכל הנאסר" (רמב"ן)
- ^ נראה שעיקרו של הלאו הוא הנתירה אחרי מחשבות הלב וראית העיניים באמונות זרות ומחשבות שליליות כפי שמרחיב בכך ספר החינוך. מונה המצוות מציינים כי בלאו זה אין מלקות, מכיוון שייתכן שלא יהיה בו מעשה
- ^ ראו "שיחות הר"ן" שיחה ע"א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב' ואילו לדעתו של בעל המשך חכמה, התנא בעצמו לא עשה כך להיות זורה מבחוץ: ...שאלו לאמא שלום דביתהו דרבי אליעזר מפני מה בניך יפיפין ביותר. נראה דשאלו לה ע"ז מפני דאמרו (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף ל"א) ג' חדשים האחרונים יפין לה ולולד וכו' וכן דרשו בפרק בן סו"מ (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ע', עמוד ב') על קרא דמה בר בטני כו' ורבי אליעזר סבר כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ כו' (תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ד, עמוד ב') ובטח גם במעוברת סבר כן כיון דלא סבר מן השמים ירחמו (עיין תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף י"ב, עמוד ב') ובשימוש במוך אסר וא"כ הפירוש דאם אינו יכול לפרוש ממנה יעשה כן אבל אסור לעשות כן ורבי אליעזר ודאי דלא עשה כן וא"כ לא היה עמה כל ימי עיבורה ומפני מה הן יפיפין ביותר... -משך חכמה לספר בראשית %74
- ^ תוספתא נדה ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף כ', עמוד ב'
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה ט'
- ^ כך מובא בספר אורחות חיים הלכות כתובות אות ז, כלבו סימן עה, טור אבן העזר סימן כ"ה, ועוד.
- ^ רמב"ם מהדורת מפעל משנה תורה ועוד.
- ^ תוספת יבמות לד עמוד ב, תוספות סנהדרין נח עמוד ב (ושם: אמר ר"י דלא חשוב כמעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרע ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי בעלמא ומתאוה לבא על אשתו שלא כדרכה שרי)
- ^ רבנו אשר ליבמות פ"ג סימן ט (ושם: לא הוי כמעשה ער ואונן אלא א"כ רגיל לעשות כן תמיד אבל אי באקראי בעלמא מתאוה לאשתו לשמש שלא כדרכה שרי... כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה משל לבשר הבא מן הטבח ודגים מבית הצייד. וכן: "תירוץ תוספות עיקר") והגהות הב"ח על הרא"ש אות ו. דעה זו הובאה בטור אבן העזר סימן כה ושם: ר"י פירש דאפילו בהוצאת שכבת זרע נמי מותר לשמש שלא כדרכה ובלבד שלא יהא רגיל כן
- ^ אליה רבה לאורח חיים סימן רמ סימנים י-יא ושם: באמת אינה זרע לבטלה (במתאוה לה שלא כדרכה)... והא דאסור... משום שעושה כדי שלא תתעבר. כך להלכה, אך מסיים שיש לירא שמים להחמיר כדברי הזוהר
- ^ דף קטו טור ב ושם: ישראל מותר באשתו שלא כדרכה וכן משמע בנדרים גבי שולחן ערכתי לו והפכו. וקשה דפרק יבמות חשיב שלא כדרכה מעשה דער (וזה אסור לכאורה כדאיתא רע בעיני ה')... וי"ל דלא אסיר (מעשה ער) אלא בעושה כל שעה אבל באקראי בעלמא מותר
- ^ מהרש"א לנדרים כ ושם: "ביאה בבית הרעי שרי מד"ת" וכן הובא ברמ"א: "יש מקילין ואומרים שמותר שלא כדרכה אפילו אם מוציא זרע אם עושה באקראי ואינו רגיל בכך.. מותר בכל אלה" -רמ"א לשולחן ערוך אבן העזר כה, ב
- ^ ריא"ז, ישעיה בן אליהו טראני (ישעיה האחרון), י"ם תשנד
- ^ עזרת כהן סימן ל"ה, אגרות משה על אבן העזר חלק א' סימן ס"ג, לגבי ביאה שלא כדרכה. וכן בקונטרס 'בגדרי הוצאת זרע לבטלה' של הרב שמואל קדר, חלק ג' ענף ב', ב-מאמרו של הרב אליהו בן סימון ובמאמר שמחת עונה כשאי אפשר לקיים חיבור, לגבי ביאה דרך איברים.
- ^ Wells, Ken R. "Masturbation Information on Healthline". Healthline.com. Archived from the original on 30 April 2013. Retrieved 17 August 2011.
- ^ Planned Parenthood Federation of America (March 2003). "Masturbation: From myth to sexual health". Contemporary Sexuality. 37 (3): v. ISSN 1094-5725. OCLC 37229308. Finally, the American medical community pronounced masturbation as normal in 1972 American Medical Association publication, Human Sexuality (Rowan, 2000)
- ^ Elliot N. Dorff, Matters of life and death : a Jewish approach to modern medical ethics, 1998
- ^ 1 2 Masturbation: Is It Kosher?, באתר "beliefnet.com" (באנגלית)
- ^ Michael Gold, Does God Belong in the Bedroom?, 1992 (באנגלית)
- ^ Is Masturbation a Sin?, באתר "Clay Jones", 7 בדצמבר 2021 (באנגלית)
- ^ Rabbi Ariel Root Wolpe, Pornography: An Investigation of Jewish Sexual Perspectives, באתר היהדות הרקונסטרוקציוניסטית, 2018 (באנגלית)
- ^ Jonathan A. Stein, Toward a Taxonomy for Reform Jews to Evaluate Sexual Behavior, בכתב העת CCAR Journal, נובמבר 2001 (באנגלית)
- ^ Walter Jacob, CCAR Responsa - Masturbation, בכתב העת CCAR Journal, 1979 (באנגלית)
- ^ מאיר בניהו, מעמדות ומושבות; ספר זיכרון לרב יצחק נסים, ירושלים תשמ"ה.
- ^ איסור הוצאת זרע לבטלה ותיקונים למי שנכשל בו בקיצור שולחן ערוך
| חיי אישות ביהדות | ||
|---|---|---|
| סדר הנישואין היהודי | שידוך • אירוסים • שטר תנאים • קידושין • חופה וקידושין • ברכת אירוסין • כתובה • חדר ייחוד • שבע ברכות • בעילת מצווה • ברכת בתולים | 
|
| מצוות והלכות בזוגיות | פרייה ורבייה • לידה בהלכה • שאר כסות ועונה • יחסי אישות • איסור משכב עם נידה • איסור עריות • לא תנאף • שיור • הוצאת זרע לבטלה • ביאה שלא כדרכה • ביאה דרך איברים | |
| טהרת המשפחה | דם בתולים • דם חימוד • נידה • זבה • שומרת יום כנגד יום • יולדת • פולטת שכבת זרע • רואה כתם • רואה מחמת תשמיש • פרישה סמוך לווסת • הפסק טהרה • שבעה נקיים • טבילה • בדיקת עד | |
| צניעות | שמירת נגיעה • איסור הסתכלות בערווה • איסור ייחוד • כיסוי ראש לנשים | |
| מסכתות בסדר נשים | יבמות • כתובות • נדרים • נזיר • סוטה • גיטין • קידושין | |
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.