לדלג לתוכן

פאולה קורטלזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאולה קורטלזי
Paola Cortellesi
לידה 24 בנובמבר 1973 (בת 51)
רומא, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1997 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • ריקארדו מילאני (1 באוקטובר 2011–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
  • ואלריו מאסטאנדריאה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה 56th David di Donatello Awards עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פאולה קורטלזיאיטלקית: Paola Cortellesi, נולדה ב-24 בנובמבר 1973) היא במאית קולנוע, שחקנית, זמרת, תסריטאית ומפיקה איטלקייה. היא שיחקה בכ-20 סרטים וכן בהצגות תיאטרון, תוכניות טלוויזיה ורדיו. זכתה בפרסים אמנותיים ופרסי קולנוע רבים.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולה קורטלזי נולדה וגדלה ברומא. בגיל 13 הקליטה את השיר Cacao meravigliao שהיה שיר הנושא של תוכנית טלוויזיה פופולרית באיטליה. בגיל 19 החלה לימודי משחק בבית ספר למשחק "Teatro Blu" ברומא.

שיחקה במספר תוכניות בידור בטלוויזיה האיטלקית, והתפרסמה במיוחד בתוכנית "זליג" בשנים 2000 עד 2011, בה עשתה בעיקר חיקויים פרודיים של פוליטיקאיות איטלקיות.

בשנת 2004 הייתה בין המנחים של פסטיבל סן רמו. שיחקה בכ-20 סרטים, בהם הקומדיה "סליחה שאני קיימת!"[1] וסרט טלוויזיה אודות חייה של מריה מונטסורי, שהופק בשנת 2007. קורטלזי זכתה בפרס על משחקה בסרט זה בפסטיבל סרטי הטלוויזיה של רומא באותה שנה. בשנת 2011 זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר מטעם האקדמיה לקולנוע איטלקי. שיחקה גם בתפקיד הראשי בסדרה הבלשית "Petra" בשנים 2019–2020.

כמו כן שיחקה בתיאטרון, בין השאר בתפקיד הראשי בהצגה המצליחה "Gli ultimi saranno gli ultimi" ("האחרונים יהיו האחרונים") בבימוי מסימיליאנו ברונו, שהוצגה בעשרות תיאטראות באיטליה בין שנת 2005 ל-2007. קורטלזי קיבלה מספר פרסים על תפקידה זה.

כזמרת, קורטלזי הוציאה מספר אלבומי מוזיקה, וכן שיתפה פעולה עם מוזיקאים איטלקיים בולטים. כמו כן השתתפה כמדובבת לאיטלקית בסרטים רבים, וקריינה בתוכניות רדיו ובספרים מוקלטים.

בשנת 2023 ביימה את סרטה הראשון, "C'è ancora domani" ("מחר יום חדש")[2], שזכה להצלחה מסחרית. הסרט הוקרן במספר פסטיבלי קולנוע, בהם פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה[3] ופסטיבל הקולנוע ירושלים[4]. קורטלזי זכתה בפרס "כרטיס הזהב" על בימויה בפסטיבל הסרטים של סורנטו. הסרט זכה בפרסי קולנוע רבים, בהם פרס חבר השופטים ופרס חביב הקהל בפסטיבל הסרטים ברומא[5]. באפריל 2024 זכה בפרס על שם פסל דוד של דונטלו מטעם האקדמיה לקולנוע איטלקי, לאחר שצפו בו מעל ל-5.5 מיליון איש.

ספר ביוגרפי על חייה ראה אור בשנת 2006. באותה שנה יצא גם סרט תיעודי על חייה.

קורטלזי נשואה לבמאי ריקרדו מילאני, ולהם בת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאולה קורטלזי בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]