פאבל גגארין

פאבל גגארין
Павел Гагарин
לידה	15 במרץ 1789; מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	4 במרץ 1872 (יוליאני) (בגיל 82); סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
מקום קבורה	בית העלמין נובודוויצ'יה (סנקט פטרבורג)
בן או בת זוג	מריה גגארינה
	1865–1872; (כ־7 שנים)
	→ דמיטרי בלודוב ניקולאי איגנאטייב ←
פרסים והוקרה
	עיטור אנדריי הקדוש

פאבל פבלוביץ' גגארין (ברוסית: Павел Павлович Гагарин;‏ 15 במרץ 1789, מוסקבה - 4 במרץ 1872) היה נסיך ומדינאי רוסי ממשפחת רוריקיד גגארין, שכיהן כראש ממשלת רוסיה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גגארין נולד במוסקבה לאביו, הנסיך פאבל סרגייביץ' גגרין (1747–1789) שהיה מפקד הקרמלין. לאחר שאמו מתה בשנת 1800, הוא ואחיו אנדרו נשלחו להתחנך בפנימייה פרטית בבירת רוסיה, מוסקבה.

הוא החל את הקריירה שלו כראש הלשכה של מיכאיל מילורדוביץ' ומפקדים בולטים אחרים. בטענה לבריאות לקויה, עבר לשירות המדינה בשנת 1809.

הוא נישא למריה, בתו היחידה של גאורג יוהאן פון גלזנאפ, סגן מנהל מחוז סיביר. היא נודעה כ"טרמגנט הנסיכה" בשל אופייה הנורא והנימוסים המתנשאים. לזוג היו שמונה ילדים.

בשנת 1831 הוא התמנה לסנאט, תחת שלטונו של ניקולאי הראשון. הנסיך גגארין הוביל ועדה שחקרה את פעילותם של דוסטוייבסקי וחברים אחרים בחוג פטרשבסקי. גגארין היה אחראי גם על חקירת ניסיונו של דמיטרי קרקוזוב להתנקש בחייו של אלכסנדר השני קיסר רוסיה.

לאחר הכתרתו של אלכסנדר, היה גגארין מעורב, יחד עם יעקב רוסטובצב, בפעילותה של ועדה חשאית שהכינה את רפורמת 1861. גגארין, שתמיד תמך במפלגת בעלי האדמות העשירים, מונה ליושב ראש ועדת השרים בשנת 1864.

גגארין היה ממונה על המועצה המדינית במהלך מחלתו הסופנית של הרוזן דמיטירי בלודוב ובמשך מספר חודשים לאחר מותו.

היה ראש ממשלת רוסיה משנת 1865 ועד מותו בשנת 1872 בסנקט פטרבורג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פאבל גגארין בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

ראשי ממשלת רוסיה
יושבי ראש ועדת השרים של האימפריה הרוסית	אלכסנדר וורונצב (1802–1809) • ניקולאי רומיאנצב (1809–1810) • ניקולאי סלטיקוב (1810–1812) • סרגיי ויאזמיטינוב (1812) • פיוטר לופוחין (1812–1827) • ויקטור קוצ'וביי (1827–1832) • ניקולאי נובוסילצב (1832–1838) • אילריון ואסילצ'יקוב (1838–1847) • וסילי לבאשוב (1847–1848) • אלכסנדר צ'רנישוב (1848–1856) • אלכסיי אורלוב (1856–1861) • דמיטרי בלודוב (1861–1864) • פאבל גגארין (1865–1872) • פאבל איגנאטייב (1872–1877) • פיוטר ואלוייב (1877–1881) • מיכאיל רייטרן (1881–1887) • ניקולאי בונגה (1887–1895) • איוואן דורנובו (1895–1903) • סרגיי ויטה (1903–1906) • איוואן גורמיקין (1906) • פיוטר סטוליפין (1906–1911) • ולדימיר קוקובצוב (1911–1914) • גורמיקין (1914–1916) • בוריס שטורמר (1916)• אלכסנדר טרפוב (1916) • ניקולאי גוליצין (1916–1917)
ממשלת המעבר הרוסית	גאורגי לבוב (1917) • אלכסנדר קרנסקי (1917)
יושבי ראש מועצת הקומיסרים העממיים	ולדימיר לנין (1917–1924) בין 1922 ל-1924 הלכה למעשה כיהן לב קאמנב כראש ממשלה • אלכסיי ריקוב (1924–1930) • ויאצ'סלב מולוטוב (1930–1941) • יוסיף סטלין (1941–1953) • גאורגי מלנקוב (1953–1955) • ניקולאי בולגנין (1955–1958) • ניקיטה חרושצ'וב (1958–1964) • אלכסיי קוסיגין (1964–1980) • ניקולאי טיחונוב (1980–1985) • ניקולאי ריז'קוב (1985–1991) • ולנטין פאבלוב (1991)
יושבי ראש ממשלת הפדרציה הרוסית	יגור גאידר (1992) • ויקטור צ'רנומירדין (1992–1998) • סרגיי קיריינקו (1998) • צ'רנומירדין (1998) • יבגני פרימקוב (1998–1999) • סרגיי סטפאשין (1999) • ולדימיר פוטין (1999) • מיכאיל קסיאנוב (2000–2004) • ויקטור כריסטנקו (2004) • מיכאיל פרדקוב (2004–2007) • ויקטור זובקוב (2007–2008) • ולדימיר פוטין (2008–2012) • דמיטרי מדבדב (2012–2020) • מיכאיל מישוסטין (2020) • אנדריי בלואוסוב (2020) • מיכאיל מישוסטין (2020–)