ערפה
| לידה | מואב |
|---|---|
| פטירה | מואב |
| בן או בת זוג |
כליון  |
| תקופה | תקופת השופטים |
| בתנ"ך | מגילת רות |
  | |
ציור מעשה ידי ויליאם בלייק מוצג בגלריה לאמנות בסאות'המפטוןיד וַתִּשֶּׂנָה קוֹלָן, וַתִּבְכֶּינָה עוֹד; וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ, וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ.
עָרְפָּה היא דמות מקראית משנית המופיעה במגילת רות. ערפה הייתה אשתו המואביה של כיליון, בנה של נעמי, שלו נישאה בעת שמשפחת נעמי שהתה במואב. כאשר שבה נעמי לארץ יהודה לאחר מותם של בעלה ושני בניה, נפרדה ערפה מנעמי ושבה אל משפחתה שבמואב. רות, כלתה האחרת של נעמי, סירבה להיפרד ממנה והתלוותה אליה בדרכה ליהודה. ערפה נזכרת בפרק א' בשני פסוקים (פסוק ד' ופסוק י"ד).
במקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רות מצטרפת לנעמי וערפה חוזרת לארצה, ציור מעשה ידי ויליאם בלייק, משנת 1795וַתֹּאמֶר נָעֳמִי, לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה, אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ
ערך מורחב – מגילת רות
ערפה נזכרת בתחילת את מגילת רות. סיפור המעשה, המתרחש בתקופת השופטים, מציג משפחה הכוללת את ראש המשפחה אלימלך, את אשתו נעמי ואת שני בניהם מחלון וכליון. הארבעה, תושבי בית לחם שביהודה, היגרו למואב בשל רעב שהשתרר בארץ. במואב מת אלימלך, ובניה של נעמי נשאו להם נשים מבנות המקום, ששמותיהן ערפה ורות.[א] כעבור כעשר שנים מתו גם מחלון וכליון. לנעמי נודע כי הרעב ביהודה חדל והיא פנתה לשוב לארצה. נעמי הפצירה בכלותיה, ערפה ורות, לחזור לבית הוריהן[ב] תוך שהיא מברכת אותן שיזכו להינשא שוב. שתי הכלות סירבו בתחילה, אך לאחר הפצרותיה והזהרותיה של נעמי, נפרדה ממנה ערפה בעוד רות נשארה עמה.
שמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי חז"ל שמה בא לה כי הפנתה עורף לנעמי.[2] יאיר זקוביץ טוען כי אין כל ביטחון, שהמחבר המקראי ביקש להציג שם בעל משמעות (ראו: שמה ודמותה של ערפה על פי ספרות האגדה), בניגוד לשמות הבנים מחלון וכיליון, שמתפרשים בדרך כלל על פי סופם של הבנים, מלשון מחלה וכליה. לשיטתו, לערפה ניתנה הזדמנות להציג את עצמה ולפעול בפני הקורא. מעבר לכך הביטוי: הָפַךְ יִשְׂרָאֵל עֹרֶף, מציין במקרא נסיגה בפני אויב, או בריחה.[3] לשיטתו, צירופים מקראיים אלה אינם עולים בקנה אחד עם יחסו של המחבר לערפה.[4] יש המסתייעים בשפות שמיות עתיקות להסבר גיזרונו של השם: באוגריתית "ערפת" משמעה עננים, וגם באכדית קיימת מילה דומה. אף ייתכן שהשם הוא מואבי וגזרונו ומשמעו אינם ידועים.[5] על פי חז"ל, שמותיהן של הדמויות במגילת רות הם שמות המעידים על אופיין, כך למשל, חז"ל דורשים כי שמות בעליהן של עורפה ורות הם יואש ושרף, על פי הנאמר בספר דברי הימים א (ד', כ"ב), ושמותיהם מחלון וכליון מעידים על אופיים.[6]
דמותה בעלילת מגילת רות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ערפה היא דמות משנית בעלילת מגילת רות, כלומר אינה חלק מהסיפור המרכזי העוסק ברות ונעמי.[7]
יש הטוענים[8] כי דמותה היא דמות חיובית, מכמה סיבות: היא מבקשת ללכת עם חמותה, וחוזרת בה רק לאחר הפצרותיה של נעמי. ערפה נושקת לנעמי, אך זו אינה מחזירה לה בנשיקה. הכתוב אינו מציין במפורש כי ערפה עוזבת את נעמי אלא רק רומז לכך בעקיפין. חוקרת המקרא אדל ברלין, משווה את דמותה של ערפה לדמות של ושתי במגילת אסתר; לדעתה, שתיהן אינן מיועדות להיות דמות מרכזית, אולם תפקידן חשוב בכל זאת, כיון שהן משמשות כניגוד לדמות הנשית המרכזית. אמנם ערפה לא הייתה מרושעת או חסרת התחשבות, ובחוזרה למשפחתה היא מילאה אחר הוראותיה של נעמי ועשתה את הדבר ההגיוני ביותר; דמותה משמשת כרקע להבלטת פעולתה של רות כיוצאת מן הכלל.[9] רק בניסיון השלישי מצליחה נעמי לשכנע את ערפה. ערפה הפוחדת מפני המצב במקום יעדן, שבה על עקבותיה ואין בכך שום דבר שלילי. חוקרת הספרות אילנה פרדס טוענת, שהחלטתה של ערפה היא בתחום ההתנהגות והמוסכמות בחברה.[10]
לפי הסבר זה, מטרת דמותה של ערפה היא להתעמת עם הדמות המרכזית בסיפור, רות (שעל שמה נקראת המגילה)[ג], ולהבליט את אישיותה החיובית של רות, על רקע דמותה של ערפה, המעט חיוורת ממנה. הרב איתן שנדורפי[11] הוסיף שעל רקע ההדדיות שבין ערפה לרות לאורך כל הדרך עד העזיבה של ערפה וחזרתה לבית אביה, הקושי של רות להמשיך לדבוק בנעמי בולט יותר ומגדיל את מעלת המעשה של רות.
הרב יואב אוריאל טוען שאין בדרכה של ערפה כל רע, אך היא נקטה במידת הדין (היושר), על פיו עדיף לה להישאר במואב, ולכן היא לא זכתה למה שזכתה רות, שממנה יצא דוד המלך, כיון שגמלה חסד עם חמותה.[12]
יוסף בן מתתיהו, בספרו "קדמוניות היהודים", רק מתאר ביובש כי ”ערפה נשארה” (במולדתה), והסיפור חסר את סצנת הנשיקה והפרידה של ערפה מנעמי.[13]
בספרות האגדה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי מדרש רות רבה, ערפה ורות היו שתיהן בנותיו של עגלון מלך מואב. התלמוד מזהה את ערפה עם הרפה,[14] הנזכר במקרא כדמות שמצאצאיה יצאו ענקים פלשתים (ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק ט"ז). שני שמות אלה, ערפה והרפה, נדרשים שם על דרך גנאי. על בניה הענקים של ערפה-הרפה נאמר שם: "בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גיבורים". עוד נאמר שם: "אמר הקב"ה: יבואו בני הנשוקה (ערפה) וייפלו ביד בני הדבוקה (רות)". הדברים רומזים לדוד המלך, מצאצאי רות, שהרג את גָּלְיָת בקרב בעמק האלה (ספר שמואל א', פרק י"ז). המסורת המזהה את ערפה עם הרפה באה לידי ביטוי גם במדרש רות זוטא, המזהה את גָּלְיָת הפלישתי כבנה של ערפה (על פי המקרא, גָּלְיָת הוא מצאצאי הרפה[15]). יאיר זקוביץ מציין כי המסורת אשר מזהה את ערפה עם הרפה מתעלמת מהעובדה שערפה היא מואבייה ואילו בני הרפה הם פלשתים. לשיטתו הזיהוי נובע מהיות בני הרפה המכונים אף הם 'רפאים' (ספר דברים, פרק ב', פסוק כ') והם תושבי עבר הירדן.[16] במסכת סנהדרין[17] מוזכר גם, שישבי היה בנה של ערפה וגם אותו הרג דוד בעזרת אבישי בן אחותו.[18]
בספרות המודרנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המעשייה "מגילת ערפה" מאת חיים נחמן ביאליק, המופיעה בספרו "ויהי היום", מתארת את אשר עלה בגורלה של ערפה לאחר הפרידה מנעמי. המעשייה מושפעת מן המדרשים המתייחסים לערפה. על ערפה נכתבו כמה שירים, בהם 'ערפה' של שמואל בס ו'ערפה' של אברהם הוס.[19] גם המשורר היידי איציק מאנגר כתב שיר בשם 'ערפה', שבו העתיק את סיפור העלילה לעיירה היהודית במזרח אירופה (השיר תורגם לעברית על ידי בנימין טנא).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יאיר זקוביץ, רות, סדרת "מקרא לישראל", הוצאת מאגנס ועם עובד, 2007.
- עתליה ברנר, אהבת רות, אשר היא טובה לך משבעה בנים, ספריית הפועלים, 1988.
- יוסף רוט-רותם, "על הדמויות המשניות במגילת רות", בית מקרא מט/ג (תשס"ד) (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
- אהובה אשמן, תולדות חוה - בנות, אמהות ונשים נוכריות במקרא, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמ' 57–58.
- משה גרסיאל, "המבנה הספרותי, התפתחות העלילה ומלאכת הסיפור במגילת רות", בית מקרא כג (תשל"ח), עמ' 444–457 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ח"נ ביאליק, מְגִלַּת עָרְפָּה . אתר פרויקט בן-יהודה
- גלעד ששון, עיצוב דמותה של ערפה במדרשי חז"ל כבבואתה של רות
- שמואל בס, השיר :'ערפה'
- יעל שמש, קריאה במגילת רות מן הזווית הפמיניסטית
- מגילת ערפה. מהי המגילה שאין קוראים בשבועות? יפה ברלוביץ. האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטים ולחקר המגדר.
- עופרה עופר אורן, סיפורו של השיר 'ערפה' של איציק מאנגר, בבלוג "סופרת ספרים", 9 ביוני 2019
- אילה דקל, בין רות לעָרְפָּה: מה קרה לאישה שנשארה מאחור?, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 21.5.2023
- זיוה שמיר, לחדש ימינו כקדם - המניעים לחיבור האגדה "מגילת ערפה" של ח"נ ביאליק, באתר מב"ע (מחקרים בספרות עברית), 25 במאי 2023
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בתחילה אין לדעת מי נשוי לרות ומי נשוי לערפה. סדר ציון שמותיהן של ערפה ורות נכתב במבנה כיאסטי לשמות בעליהן. מבנה זה מתבאר בפרק ד', פסוק י', שם נאמר במפורש כי רות היא אשת מחלון. על מבנים כיאסטיים במגילת רות ראו: יאיר זקוביץ, רות מקרא לישראל, ירושלים, מאגנס, 1990, עמ' 13-14.
- ^ במקור: "לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ". יעקב קליין[1] טוען שהסיבה לכך היא שעל פי החוק המקראי, אשה אלמנה שאין לה זרע, חייבת לחזור לבית אביה. עוד הוא טוען, שהמושג בית אב משמש במקרא מושגים כמו משפחה ובית משפחה ואילו המושג 'בית האם' מציין מושג מצומצם יותר כנראה מגורי האם והבנות ולכן יש להניח כי הביטוי 'בית אמה' או 'בית האם' מצוין רק בשיחות נשים, אך אין לראות בצירוף מקראי זה רמז לחברה מטריארכלית שכן החברה הקדומה מאופיינת בצורת חיים פאטריארכלית.
- ^ [דרוש מקור][מפני ש...]חשיבותן של הדמויות המשניות רבה לקידום העלילה, דמותן מרחיבה ומעמיקה את המשמעות והמסר של הסיפור, ומדגישה את תכונות הדמות הראשית: (דמות משנית שלילית מדגישה שהגיבור חיובי ממנה, ראו: פנינה מול חנה, שמואל א')
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יעקב קליין, בתוך עולם התנ"ך 'מגילות', דוידזון עתי, תל אביב 1994, עמ' 83
- ^ רות רבה, פרשה ב', פסקה ט'
- ^ ראו ספר ירמיהו, פרק ב', פסוק כ"ז.
- ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך, מגילות, תל אביב: דוידזון עתי, 1994, עמ' 80–81
- ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך, מגילות, תל אביב: דוידזון עתי, 1994, עמ' 81.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף צ"א, עמוד ב'
- ^ ראו גם: יוסף רוט-רותם, "על הדמויות המשניות במגילת רות", בית מקרא מט ג (תשס"ד), עמ' 70.
- ^ יהודה קיל, על מגילת רות, הגיונות במקרא ובחינוך, משרד החינוך, המנהל לחינוך דתי, תשנ"ו; ראו גם: אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, כרמל, ירושלים, 2006: עמ' 191.
- ^ אדל ברלין, אסתר מקרא לישראל, ירושלים, מאגנס, תשס"ד.
- ^ אילנה פרדס, הבריאה לפי חוה, תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1996, עמ' 85.
- ^ הרב איתן שנדורפי, לשם מה נכתב סיפורה של ערפה במגילת רות?, באתר בני ציון
- ^ הרב יואב אוריאל, מרות עד דוד - החסד, באתר בני ציון
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים א-ב, ספר חמישי, ירושלים, מוסד ביאליק עמ' 175.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ב, עמוד ב'
- ^ "גָּלְיָת הַגִּתִּי... אֶת-אַרְבַּעַת אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְהָרָפָה בְּגַת" ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוק י"ט, ספר שמואל ב', פרק כ"ב).
- ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה, תל אביב: עם עובד, 2009, עמ' 181.
- ^ דף צה
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ"א, פסוקים ט"ו–י"ז
- ^ ראו: מלכה שקד, לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה - אנתולוגיה, תל אביב, ידעות אחרונות, 2005, עמ' 478, 482.
