ערי חינוך

ערי חינוך
מדינה	ישראל
מטה הארגון	המרכז האקדמי רופין
מייסדים	יעקב הכט
תקופת הפעילות	2010–הווה (כ־14 שנים)
	www.education-cities.com

ערי חינוך הוא ארגון חברתי-חינוכי, הקרוי על שם גישה חינוכית-אורבנית שפיתח יעקב הכט, ומטרתה לחולל שינוי חברתי מערכתי בערים. הגישה רואה במערכת החינוך כלי מרכזי בפיתוח העיר, ובעיר כלי מרכזי בפיתוח מערכת החינוך. הגישה מופעלת בערים שונות בישראל החל משנת 1999. בשנים הראשונות ליישום השיטה, ניהל הכט את המכון לחינוך דמוקרטי במכללת סמינר הקיבוצים, ופעל במסגרתו. ב-2010 העביר את הפעילות לארגון "ערי חינוך", שאותו הקים יחד עם רם שמואלי.

הרעיון

העיר כבית ספר אחד גדול - עיר חינוך מהווה רשת חברתית לימודית הממוקדת במיצוי ופיתוח הפרט והיישוב דרך אזורי חוזק וצמיחה אישיים, קהילתיים ועירוניים.
הסיפור והשפה המקומית - עיר חינוך מפתחת "סיפור", "שפה" ואורח חיים מקומי הנשענים על חוזקות האזור וממנפים כיווני התפתחות עתידיים.
החדשנות הגלובלית - עיר חינוך מהווה פלטפורמה מרכזית לחיבור העיר לגישות של חדשנות חינוכית, אורבנית וטכנולוגית, המותאמות למאה ה-21.
אמנות שיתופי הפעולה - בעיר חינוך מתקיים תהליך דינמי שבדומה לעבודת אמנות, יוצר השראה. במהלכו נרקמים שיתופי פעולה שמאפשרים יצירות ייחודיות של תושבי העיר והארגונים הפועלים בה. הם אינם מוכתבים מראש אלא נוצרים מתוך ראיית הזדמנות באחר. באופן זה מתהווה אקלים של אחריות חברתית, קהילתית וסביבתית.

מאפייני עיר חינוך

מנהיגות מובילה – ראש העיר מוביל את תוכנית "עיר חינוך" ועומד בראשה.
עירוב צבעים – בתוכנית עיר חינוך שותפים כל נציגי המגזר הראשון- המחלקות ברשות המקומית וכל משרדי הממשלה, המגזר השני- הארגונים הפרטיים שפועלים בעיר, ונציגי המגזר השלישי והרביעי.
צמיחה דרך חוזקות – צמיחה דרך אזורי חוזק אישיים, ארגוניים ואזוריים.

המטרות

חיזוק תחושת השייכות של התושבים אל עירם
העלאת איכות החיים בעיר
צמצום משמעותי ברמת האלימות
שיפור ההישגים הלימודיים
צמיחת יוזמות קהילתיות
העמקת תחושת המסוגלות של הצעירים והמבוגרים

מקורות תאורטיים שמשפיעים על ייצוב המודל

מודל ערי חינוך נוצר והופעל לראשונה על ידי יעקב הכט שהוא גם הוגה גישת החינוך הדמוקרטי המיושמת בארץ ובעולם. החינוך הדמוקרטי ממוקד ביצירת תנאים וכלים לכל אדם (תלמיד) להתפתח דרך אזורי החוזק האישיים. מתוך כך החלה בסביבות שנת 2000 להתהוות ההבנה שבית הספר המוכר, התחום גאוגרפית בגדר פיזית ורעיונית, מוגבל מאוד ביצירת תוכנית למידה אישית ממוקדת אזורי חוזק. מכאן החל הכט לבחון את האפשרות שהעיר כולה, על כלל משאביה, תהפוך לבית ספר גדול אחד. לפי תפישה זו, ייווצר היזון הדדי: מצד אחד תלמידי העיר יוכלו ללמוד בכל המוסדות, המתקנים, אתרי המסחר והתעשייה, מרכזי התרבות והספורט הקיימים בעיר. ומצד שני התלמידים, על שלל כישוריהם, יסייעו לעיר לצמוח בכיוונים שאותם סימנה כמנועי צמיחה עירוניים.

פיתוח רעיון "עיר חינוך", מושפע מגישות קיימות : "עיר מחנכת" (Educatingcity) ו"עיר לומדת" (Learning city). גישות אלו ממוקדות בלמידה לאורך החיים ובלמידה לאורך כל היום. אך בשונה מגישת עיר חינוך הן אינן מתמקדות ביצירת קשר בין מערכת החינוך הפורמלית והמערכת העירונית.

גישות נוספות שמשפיעות על עיצוב רעיון "עיר חינוך" הן, "ביטול בית הספר" של איוון איליץ', ובתחום התכנון האורבני – גישתו של כריסטופר אלכסנדר, מתכנן אורבני, שמדבר אף הוא על חיבור מערכת החינוך לעיר . מאז 1999, עבר הכט משלב החשיבה התאורטית, בעזרת ראשי הערים, לניסיונות בשטח. לאחר כעשר שנים של ניסיונות רבים בתחום עבר מניהול המכון לחינוך דמוקרטי להקמת "ארגון ערי חינוך" בשיתוף עם רם שמואלי.

יישום דיפרנציאלי

בתוכנית זו, העיר כולה, על כלל משאביה, הופכת לבית ספר גדול אחד. אחת הדוגמאות המוצלחות לתוכנית נמצאת בטבריה. תלמידי בית ספר ברנקו וייס, נוער בסיכון, מנהלים ומתחזקים בכוחות עצמם את הפארק האתגרי של העיר. בני נוער אחרים משמשים כ"שגרירי תרבות" של העיר: הם לומדים על ההיסטוריה של העיר ומלווים סיורים של אוטובוסי תיירים הנכנסים אליה. כמו כן, יש ילדים שבעקבות משנת הרמב"ם שקבור בעיר, מגדלים בגינות ואפילו איי התנועה, צמחי מרפא ומוכרים אותם לאחר עיבוד. יש עוד דוגמאות רבות לכך שכל ילד יכול ללמוד ולהתפתח גם מעבר לקירות בית הספר. זאת כדי לאפשר לכל ילד למצוא את האזורים שבהם הוא טוב ולחוות חוויית הצלחה. התפישה הבסיסית היא שכולנו חלשים, בינוניים, או חזקים בתחומים שונים. אם אנחנו מרחיבים מאוד את יכולת הבחירה, הרבה מעבר לקוריקולום המסורתי של בית הספר, גם לילד שמאוד חלש בחשבון או היסטוריה, יש סיכוי למצוא אזור שבו הוא יצטיין (ואז הוא יוכל להתמודד גם עם אזורי החולשה שלו). העשייה היא ייחודית ודיפרנציאלית בכל עיר, וזאת במכוון. במהלך שנת התכנון הראשונה, במסגרת "מעגלים" של מנהלי בתי ספר, ראשי אגף חינוך, מורים, הורים, בעלי עסקים, וכל מרכיב אחר של העיר, נבנית תוכנית על ידי התושבים עצמם ולא מונחתת עליהם על ידי גורם חיצוני.

היסטוריה- ניסיונות בישראל

1999 – ניסיון ראשון במצפה רמון – "קהילה לומדת" (דרור דבש ראש המועצה ויעקב הכט ראש המכון לחינוך דמוקרטי).^[1]

2001 – מתבצע שלב תכנון של "באר שבע – עיר חינוך" אבל לא מגיע לשלב מימוש

2004 – בת ים - מודל בת ים לחינוך אישי - עיר חינוך ראשונה יוצאת לפועל בישראל וזוכה להצלחה גדולה.

2006 - מתבצע השלב הראשון בתכנון "ירושלים עיר חינוך" ניסיון שלא יוצא לפועל.

2006 - נס ציונה – עיר חינוך.

2006 – עכו- ניסיון של שנתיים ליצירת עיר חינוך.

2008 – טבריה- ניסיון פורץ דרך שמקיים לראשונה חיבור מוצלח בין הפיתוח העירוני לפיתוח מערכת החינוך, בתוכנית "עבר מצמיח עתיד".^[2]

2009 - חדרה – תוכנית יכו"ל – חדרה בירוק כחול לבן.

2011 – עמק המעיינות – עמק חינוך – תוכנית עיר חינוך במועצה אזורית.

תוצרים חינוכיים

"מודל בת-ים לחינוך אישי"
"מודל הנבחרת"
"מעבדת חדשנות"

פרסים

בפברואר 2017, נבחר ארגון ערי חינוך כאחד מחמשת ארגוני חינוך מעוררי השראה בעולם^[3].
בינואר 2011, אחרי הפעלת תוכנית "ערי חינוך", זכתה חדרה, לראשונה בתולדותיה, בפרס החינוך הארצי^[4].
פרס החינוך היישובי-מחוזי מטעם מחוז הצפון במשרד החינוך הוענק ביוני 2011 לטבריה, על הפעלת דרך החיים העירונית "עבר מצמיח עתיד" בגישת "ערי חינוך".
בזכות יסוד וניהול "ערי חינוך", נכלל יעקב הכט ברשימת "50 המשפיעים ביותר על החינוך לשנת 2011" של עיתון העיר.