עקרון התכלילים והמרכיבים
מראה
עקרון התכלילים והמרכיבים, הנקרא גם "יחסי היכללות", הוא אחד מעקרונות הסטרטיגרפיה המשמשים לקבוע את גילן היחסי של שכבות סלע ואת זמן ואופן היווצרותן. מהות העיקרון: כל גוף או חלקיק הנכלל בסלע – קדום ממנו. עיקרון זה – כרבים מעקרונות היסוד בגאולוגיה – פותח על ידי ניקולאוס סטנו והורחב מאוחר יותר על ידי ג'יימס האטון.
העיקרון דן בשני סוגים של גופים וחלקיקים הכלולים בסלעים:
תכלילים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק זה של העיקרון דן בסלעים המכילים גופים זרים, שנוצרו לפני היווצרות הסלע עצמו:
- קסנולית – משמעות המילה ביוונית: "קסנוס" – זר ו"ליתוס" – אבן, כלומר: אבן זרה. קסנולית הוא סלע שנעטף על ידי סלע בהרכב אחר. במרבית המקרים מדובר במאגמה הנקרשת מסביב לסלע הזר בתא מאגמה או בצינור הזנה.
- אוטולית – סלע הנעטף על ידי סלע בהרכב דומה. במקרה זה יכול סלע – למשל בזלת – להיעטף על ידי זרם של לבה בזלתית, שייקרש סביבו ויכיל אותו.
- קסנוקריסט – גביש של מינרל הנכלא בתוך סלע במהלך היווצרותו, אך אינו מהווה חלק מהרכבו. דוגמה: יהלום הנישא על ידי קימברליט מן המעטפת אל מחוץ לקרום.
מרכיבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חלק זה של העיקרון דן בסלעי משקע קלאסטיים, וגורס כי החלקיקים המרכיבים סלעים אלה קדומים לסלעים עצמם. סלעים אלה – הנקראים גם סלעים דטריטיים – הם סלעים המורכבים משברים וחלקיקים של סלעים קודמים.
דוגמאות:
- קונגלומרט – סלע המורכב מחלוקים מעוגלים, גדולים מ-2 מ"מ – שברי סלעים שעברו בליה, הסעה, השקעה והתקשות. החלקיקים המעוגלים מציינים כי הקונגלומרט נוצר הרחק מן המקום בו נשברו הסלעים, וכי שברים אלה נסחפו לשם והתעגלו בדרכם.
- ברקציה – סלע הדומה באופן היווצרותו לקונגלומרט, אך בניגוד לו בנוי מחלקיקים זוויתיים ולא מעוגלים. החלקיקים הזוויתיים מציינים כי הברקציה נוצרה במקום בו נשבר הסלע הקודם או בסמוך לו.
- אבן חול – סלע הבנוי מחלקיקים בגודל שבין 2 מ"מ ל-1/16 מ"מ, בעיקר מהמינרלים קוורץ, פצלת השדה ומינרלי חרסית.
בכל המקרים הללו, החלקיקים המרכיבים את הסלע קודמים לו.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמנואל מזור, גיאולוגיה בפטיש ישראלי, האוניברסיטה הפתוחה, 1994, מסת"ב 965-06-0276-3
- עקיבא פלכסר, גיאולוגיה, יסודות ותהליכים, אקדמון, 1992, מסת"ב 965-350-026-0
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- שלמה שובאל, צפונות כדור הארץ, האוניברסיטה הפתוחה (דורש הרשמה לאתר) ובגוגל ספרים