עקביות (פסיכולוגיה)

עקביות היא מושג בפסיכולוגיה המתאר את הציפייה מאופיו של אדם להישאר קבוע לאורך זמן.

עקביות הפרט

עקביות בפסיכולוגיה היא בחירה דומה של אדם המופיעה במצבים דומים לאורך זמן. הציפייה לאופי קבוע משותפת הן לאדם עצמו והן לחברה סביבו.

מצד שני, ישנה ציפייה מהאדם לעבור שינויים מסוימים ולאמץ שינויים התנהגותיים על ידי תהליכים של למידה. נוסף על כך, כוחות חברתיים הפועלים על האדם, כגון לחץ חברתי, יכולים לגרום לשינוי התנהגות חד פעמי. על פי תאוריית הייחוס, במצבים מסוימים תוסבר פעולתו של אדם בהיותה חלק מאופיו, ולעיתים סיבת ההתנהגות המיוחסת לאדם תהיה השפעה סביבתית.

הציפייה של אדם מעצמו לעקביות, על פי גישה פסיכולוגית אחת, היא כה חזקה עד שלעיתים ישנה האדם את דעותיו בהתאם לעקרון העקביות, כדי שיוכל לשמור על תחושת עקביות של העצמי. שינוי עמדות זה נקרא דיסוננס קוגניטיבי.

עקביותו של אדם היא המקנה לו אמינות. כשלים לוגיים בשם אד הומינם, מערערים על אמינותו של אדם בעזרת הצבעה על חוסר העקביות שלו. הערעור על העקביות אינו משמש הפרכה לטיעון שנאמר משום שאינו מתייחס לתוכנו או מבנהו.

עקביות הסביבה

תחושת עקביות נוצרת אצל הפרט כשהוא מסוגל לראות הגיון בהתנהגות הסביבה שלו, ההרגשה ש'העולם הגיוני'. תפיסת העולם כעקבי מורכבת מתפיסת עולם רחבה, הן בזמן והן בחשיפה למרחב התנסויות גדול יותר. החוקר אנטונובסקי הגיע למסקנה כי המשותף לגורמים השונים העוזרים לאדם להתמודד עם מצבי לחץ הוא שיש בהם ביטויים שונים של תחושת עקביות. שלושת הגורמים התומכים בהתמודדויות אלה הם: ההבנה, יכולת הניהול וייחוס המשמעות. כשיש לאדם תחושת עקביות, הוא מרגיש שהעולם ברור ומסודר, שיש לו את המשאבים לנהל את הסיטואציה בה הוא נמצא ולשלוט בה, ושיש משמעות לדברים שהוא עושה. אנשים שהתגלתה אצלם תחושת עקביות נמוכה נטו להיכנס יותר ללחץ ולחרדה ובריאותם הייתה פחות טובה.

הגורמים התומכים בהתפתחותה של התחושה כי הסביבה היא עקבית הם מגוונים, ביניהם אפשר למצוא את מידת התמיכה המשפחתית, המעמד החברתי ואף גורמים גנטיים.