עצמי אמיתי ועצמי כוזב

"עצמי אמיתי" ו"עצמי כוזב" הם מונחים דואליים שהגה הפסיכואנליטיקאי האנגלי דונלד ויניקוט.^[1]^[2] העצמי האמיתי הוא הביטוי האותנטי והספונטני של אדם המתפתח בסביבה תומכת, ואילו העצמי הכוזב הוא מנגנון הגנה שנוצר כאשר הפרט נאלץ להתנהג בהתאם לציפיות חיצוניות על חשבון צרכיו הפנימיים.^[1]

על פי ויניקוט, האם ממלאה תפקיד מרכזי בהתפתחות העצמי האמיתי. כאשר האם היא "טובה דיה", כלומר היא מסוגלת להיענות למחוות הספונטניות של התינוק מבלי לשים את צרכיה לפני אלו של התינוק, מתפתח אצל התינוק העצמי האמיתי.^[1]

העצמי האמיתי

העצמי האמיתי מתאר את החלק האותנטי, הספונטני והיצירתי של האדם, שנוצר כאשר הסביבה הראשונית, ובעיקר הדמות המטפלת (לרוב האם), מצליחה להיות קשובה לצרכים הרגשיים של התינוק, ולהעניק לו מרחב שבו הוא יכול לבטא את עצמו באופן טבעי וללא חשש. כשהאם מגיבה באופן מותאם לתינוק ולא מנסה להתאים אותו לתבניות חיצוניות או לרצונות שלה עצמה, מתפתחים אצל התינוק תחושת קיום וביטחון רגשי, המאפשרים לו ללמוד להיות הוא עצמו.^[1]

ויניקוט טוען שהעצמי האמיתי נוצר ברגע שיש לתינוק יכולת כלשהי לארגן את עולמו הנפשי. בשלב הראשוני ביותר, העצמי האמיתי מבוסס על חוויה חושית-מוטורית (אנ'). כלומר, על תחושת הקיום דרך תנועה ותחושות גופניות. בשלב זה, זהו קיום ראשוני בלבד, אך הוא מהווה את הבסיס להתפתחות עתידית של זהות אמיתית.^[1]

העצמי הכוזב

העצמי הכוזב מתפתח כמנגנון הגנה, כאשר הסביבה אינה מצליחה לספק לתינוק מרחב מותאם לביטוי עצמי אותנטי. במקרים כאלה, הילד לומד להסתגל יתר על המידה לציפיות הסביבה, על חשבון התחושות והרצונות הפנימיים שלו. העצמי הכוזב יכול להיראות כעצמי "מתפקד" היטב כלפי חוץ, אך הוא נובע מתחושת ריצוי ולא מתוך חיבור אותנטי למהות הפנימית של האדם. עם הזמן עשויה להיווצר אצל האדם תחושה של ריקנות, זרות עצמית או קושי להיות מחובר לרגשות האמיתיים.^[1]^[2]

העצמי הכוזב יכול להיווצר כתוצאה מהפסקות ברצף החוויה של העצמי האמיתי, למשל אם תינוק בוכה אך אף אחד לא מגיב אליו או אם האם מאכילה אותו כאשר הוא שבע במקום להיות קשובה לצרכים שלו. במקרים כאלה הוא עשוי להרגיש שהמציאות שלו לא עקבית או לא מובנת. מצב כזה יכול לגרום לפיצול, שבו הילד מפתח דרכי התמודדות שלא מבוססות על החוויה הפנימית שלו אלא על תגובות לסביבה.^[3]^[4]

רמות של עצמי כוזב

ויניקוט טוען שלכל אדם יש רמה מסוימת של עצמי אמיתי ושל עצמי כוזב. במצב בריא, העצמי הכוזב הוא למעשה כלי חברתי שמאפשר לאדם להשתלב בסביבה. הבעיה מתחילה כשהוא הופך לדומיננטי מדי על פני העצמי האמיתי. גם מצב שבו אין כלל עצמי כוזב, כלומר שהאדם אינו מתחשב בסביבה החברתית שלו ואינו מותאם לה, נחשב לחריג.^[1]^[5]^[6]

ויניקוט מחלק את היחסים בין העצמי האמיתי לבין העצמי הכוזב לחמש רמות, ומפרט עליהן מהמצב הגרוע ביותר למצב הטוב ביותר:^[1]^[5]^[6]

העצמי האמיתי חבוי מהאדם: האדם מזדהה לחלוטין עם העצמי הכוזב שלו, עד כדי כך שהסביבה רואה בו את ה"אני האמיתי", ולפעמים גם האדם לא מכיר את האני האמיתי שלו. האדם מתפקד בצורה מותאמת אך שטחית, והעצמי האמיתי מוסתר לחלוטין. לעיתים, במערכות יחסים עמוקות יותר (זוגיות, חברויות, עבודה) העצמי הכוזב מתחיל לקרוס, משום שהוא חסר עומק ואותנטיות, ואז מתחילים להיחשף חלקים מהאני האמיתי.
העצמי הכוזב מגונן על העצמי האמיתי: האדם מכיר בקיומו של העצמי האמיתי ואף מבטא אותו בסתר, אך ברוב תחומי חייו הוא פועל דרך עצמי כוזב שמסתיר אותו.
מצב המתקרב לבריאות: העצמי הכוזב הוא הדומיננטי, אך הוא עוסק בעיקר בחיפוש אחר תנאים שיאפשרו לעצמי האמיתי לבוא לידי ביטוי. אם תנאים כאלה אינם קיימים, יש צורך במציאת מחדש מנגנון הגנה חלופי כדי למנוע ניצול של העצמי האמיתי. ויניקוט טוען שאם תהליך זה נכשל, או אם קיים בו ספק, התוצאה הקלינית עשויה להיות התאבדות. התאבדות במצב הזה נתפסת כהשמדה של העצמי כולו כדי למנוע את חורבנו של העצמי האמיתי. הדבר מוביל להרס עצמי מוחלט, אך במקביל מבטל את הצורך בהמשך קיומו של העצמי הכוזב, שכן תפקידו המרכזי היה הגנה על העצמי האמיתי מפני פגיעה. חלק מהמבקרים של ויניקוט טענו כי הקישור לסכנת התאבדות במצב הזה הוא קיצוני, במיוחד מאחר שהאפשרות הזו לא מוזכרת בשלבים חמורים יותר.
מצב קרוב מאוד לבריאות: האדם מחובר לעצמי האמיתי שלו, אך קיים עצמי כוזב שמבוסס בעיקר על הזדהויות עם אנשים אחרים.
מצב בריא: העצמי האמיתי הוא הדומיננטי, האדם מחובר אליו ונותן לו ביטוי משמעותי בחייו. עם זאת, הוא מסוגל להשתמש בעצמי הכוזב ככלי חברתי, למשל במחוות נימוסיות וכדי להתאים את עצמו לכללים המקובלים בחברה. ביטוי בריא של העצמי הכוזב הוא כאשר אדם אינו אומר או עושה כל דבר העולה בדעתו, אך ההתאמות החברתיות אינן פוגעות במהותו הפנימית.

ביטוי בטיפול

ויניקוט טען כי אחד מהתפקידים המרכזיים של טיפול נפשי הוא לאפשר חשיפה של העצמי האמיתי. מטופלים רבים נכנסים לטיפול כשהם מציגים בעיקר את העצמי הכוזב שלהם, מכיוון שזו שכבת הגנה שנוצרה כדי להסתגל לדרישות הסביבה, ולעיתים קרובות היא מגנה על העצמי האמיתי מפני פגיעות. במהלך הטיפול, המטפל עשוי להרגיש שהוא מתקשר רק עם השכבה חיצונית של האישיות שבאה לידי ביטוי בעצמי הכוזב, מבלי לגעת בתחושות האמיתיות והאותנטיות של המטופל. לכן, טיפול שמתמקד בעצמי הכוזב של המטופל במקום לחשוף את העצמי האמיתי, צפוי להימשך זמן ארוך מהדרוש.^[1]^[6]

לפי ויניקוט, השלבים הקריטיים בטיפול שבהם ניתן להתחיל לזהות את העצמי האמיתי מתרחשים כאשר המטופל מבטא רגשות אותנטיים, כמו כעס או חרדה. במצבים מסוימים, כדי להצליח לפתח את העצמי האמיתי, על המטופל להיכנס למצב של רגרסיה לתלות, כלומר לחוות מחדש מצב של תלות ראשונית במטפל, בדומה למה שהיה אמור לחוות בילדותו. שלב זה מאפשר למטופל לשחזר חוויות מוקדמות שבהן לא הייתה לו אפשרות לפתח עצמי אמיתי בשל היעדר סביבה תומכת. הכרה בכך שהמטופל פועל מתוך העצמי הכוזב, וזיהוי נכון של העצמי האמיתי בטיפול, עשויים להוביל לתחושת תקווה אצל המטופל, גם אם ההכרה הראשונית מלווה בכאב או חרדה.^[1]

היסטוריה

המושגים "עצמי אמיתי" ו"עצמי כוזב" הופיעו לראשונה בכתביו של ויניקוט מ-1960, אך הרעיון העומד מאחורי המושגים קדם לו. ויניקוט הושפע בכתביו מהתאוריות של זיגמונד פרויד, מייסד הפסיכואנליזה, שחקר את המבנה הנפשי של האדם ואת התפתחות האגו, ובמיוחד מחלוקת העצמי לחלק המונע על ידי הדחפים ולחלק הפונה כלפי חוץ.^[1]^[7]

מושג העצמי הופיע כבר בתפיסות פילוסופיות ובתרבותיות עתיקות. במצרים העתיקה, למשל, האמינו שרק לפרעונים הייתה נשמה אלוהית (akh) בעודם בחיים, בעוד שאחרים יכלו לקבל נשמה כזו רק במותם. ביוון העתיקה ייחס אריסטו את העצמי האמיתי לשכל אלוהי. מאוחר יותר, במסורת הנוצרית, העצמי האמיתי קושר למושג המצפון ולמוסריות האינדיבידואלית.^[8]

במאמריה מ-1934 ומ-1942 תיארה הפסיכואנליטיקאית האמריקאית הלן דויטש אישיות "כאילו" ("as if"). דויטש סברה כי ישנם אנשים קרים, אשר נמנעים מרגשות ככל יכולתם ויצליחו ללמוד להסתיר זאת ולהתנהג "כאילו" יש להם רגשות אמיתיים בבואם במגע עם אחרים. במאמריה היא תיארה אנשים שחוקים רגשית, ללא עומק אמיתי, לעיתים קרובות במצבים סכיזואידיים או גבוליים. המאמר משנת 1934 מתבסס על מחקר מוקדם יותר של סוג אישיות זה, שמאופיין בתחושה של חוסר אותנטיות, על אף המעטה החיצוני הנורמלי.^[9]^[10]^[11] הפסיכואנליטיקאית של ויניקוט, ג'ואן ריווייר, חקרה גם היא את מושג ה"מסכה הנרקיסיסטית", וטענה שבמהותה היא מסתירה מאבק עדין וסמוי לשליטה.^[12]^[13]

בספרה מ-1950, Neurosis and Human Growth, ביססה הפסיאנליטיקאית הגרמניה קארן הורני את הרעיון שלה לגבי האופן שבו אנשים עשויים להתרחק מהעצמי האמיתי שלהם ולאמץ תפיסות מלאכותיות יותר של עצמם כדי להתמודד עם לחצים חברתיים ונוירוטיים.^[14]

פיתוח התאוריה במחקרים מאוחרים

במחצית השנייה של המאה ה-20 קיבלה התאוריה של ויניקוט התייחסות ופיתוח במחקרים נוספים ובתאוריות של פסיכואנליטיקאים נוספים.

הפסיכואנליטיקאי האמריקאי-אוסטרי, היינץ קוהוט, כמו ויניקוט, התמקד בהבנת האופן שבו מתגבש העצמי, ופרסם את התאוריה שלו אודות פסיכולוגיית העצמי. קוהוט המשיך את עבודתו של ויניקוט בחקר הנרקיסיזם. הוא תיאר כיצד אנשים נרקיסיסטיים מפתחים מעין "שריון הגנה" סביב החלקים הפנימיים הפגועים שלהם, במטרה להסתיר את הפגיעות שלהם מהעולם.^[15]^[16] קוהוט טען שכאשר אדם חווה פגיעה עמוקה בתחושת העצמי שלו, הוא עשוי לבחור באחת משתי דרכי התמודדות:^[17]

הזדהות עם החלקים הפגועים של עצמו, כלומר הכרה בפגיעות שלו וניסיון לבנות מחדש את תחושת העצמי שלו מבפנים.
הסתמכות על דמות חיצונית, כלומר, במקום לפתח תחושת עצמי אותנטית, האדם מאמץ דמות חיצונית שהוא מעריץ, ובכך הוא מרגיש שלם, אך במחיר של אובדן הייחודיות שלו.

לפי קוהוט, הדרך הראשונה פחות בעייתית בטווח הארוך, כי היא מאפשרת לאדם להישאר נאמן לעצמו ולשמור על היצירתיות והעצמאות שלו. לעומת זאת, הדרך השנייה, של הזדהות עם דמות חיצונית, אומנם מספקת תחושת ביטחון זמנית, אך עלולה לגרום לאדם לאבד את החיבור לעצמי האמיתי שלו.^[17]^[18]

הפסיכואנליטיקאית ממוצא יהודי אליס מילר הביעה ספקות לגבי הרעיון של העצמי האמיתי והעצמי הכוזב, כפי שתואר על ידי ויניקוט. בעוד שוויניקוט האמין כי מתחת לעצמי הכוזב מסתתר עצמי אמיתי שמחכה להשתחרר, מילר טענה שהמציאות עשויה להיות מורכבת יותר. ויניקוט השתמש בדימוי של פרפר שיוצא מתוך גולם כדי לתאר את השחרור של העצמי האמיתי מתחת למסכה של העצמי הכוזב. הוא טען שברגע שהאדם מפסיק להתנהג באופן מלאכותי, העצמי האותנטי שלו מופיע באופן טבעי. מילר טענה שהמציאות לא כל כך פשוטה – אם לא היה לאדם עצמי אמיתי שהתפתח כראוי בילדות, אין "פרפר שמחכה לצאת". במקום זאת, האדם עלול לחוות תחושת ריקנות, בלבול וקושי להבין מי הוא באמת.^[19]^[20] ההבחנה של ויניקוט בין עצמי אמיתי לעצמי כוזב הושוותה גם לתאוריית ה"שבר הבסיסי" של הפסיכואנליטיקאי היהודי ממוצא הונגרי, מייקל באלינט מ-1986, העוסקת בשבר שנוצר באישיות של אדם בעקבות פער משמעותי בין הצרכים של התינוק לבין הטיפול שהוא מקבל. כמו ויניקוט, גם באלינט שם דגש על הכשלים הסביבתיים הנוצרים כתוצאה מהטיפול של האם בהשוואה לדחפים של התינוק, כגורם שעשוי ליצור חסכים במבנה הנפשי הפנימי ופיצול במבנה של העצמי.^[21]^[22]^[23]

ביקורת

הפסיכואנליטיקאי הבריטי נוויל סימינגטון ביקר את ויניקוט על כך שלא הצליח לשלב את תאוריית העצמי הכוזב שלו עם מודל הנפש הפרוידיאני.^[24]

באופן דומה, בשנת 1981 טען ז'אן-ברטרנד פונטליס (אנ'), כי ההבחנה בין עצמי אמיתי לעצמי כוזב אינה הבחנה מושגית בלבד, כלומר, היא לא רק עניין של הגדרה תאורטית. הוא טען שההבחנה בין עצמי אמיתי לעצמי כוזב לא יוצרת שתי "ישויות" או חלקים שונים בנפש, אלא מתארת צורה מסוימת של קיום עצמי, שמתבטאת באופן שונה בהתאם לנסיבות ההתפתחותיות והנפשיות של האדם.^[25]

הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו התייחס בצורה רחבה יותר למושג העצמי האמיתי, ותיאר אותו כמבנה שצריך להתפתח ולא כאלמנט שפשוט מחכה להיחשף. הוא דחה את הרעיון של עצמי אמיתי כישות נתונה, ובמקום זאת שם דגש על תהליך מתמשך של יצירת עצמי.^[26]

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ D. W. Winnicott, Ego Distortion in Terms of True and False Self, The Maturational Processes and the Facilitating Environment, 1960, עמ' 140-152
^ ¹ ² Robert Ehrlich, Winnicott’s Idea OF The False Self: Theory as Autobiography, Journal of the American Psychoanalytic Association 69, 2021-02, עמ' 75–108 doi: 10.1177/00030651211001461
^ בטיפולנט | עצמי אמיתי, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל
^ Dan Mohr, The True Self and False Self - A Theory by Dr. D.W. Winnicott, depthcounseling.org, ‏2019-09-30 (באנגלית אמריקאית)
^ ¹ ² Lesley Caldwell, Helen Taylor Robinson, The Collected Works of D. W. Winnicott, Oxford Clinical Psychology, 2016-12, עמ' 27-32 doi: 10.1093/med:psych/9780190271398.001.0001
^ ¹ ² ³ בטיפולנט | עצמי כוזב, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל
^ Sigmund Freud, The Ego and the Id, The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud XIX, 1923, עמ' 1-66
^ Terje Sparby, Friedrich Edelhäuser, Ulrich W. Weger, The True Self. Critique, Nature, and Method, Frontiers in Psychology 10, 2019-10-22 doi: 10.3389/fpsyg.2019.02250
^ Helene Deutsch, Some Forms of Emotional Disturbance and their Relationship to Schizophrenia, The Psychoanalytic Quarterly 11, 1942-07, עמ' 301–321 doi: 10.1080/21674086.1942.11925501
^ PEP | Browse | Read - Clinical: Helene Deutsch. 'ber einer Typus des Pseudoaffektivität ("Als ob").' Internationale Zeitschrift für Psychoanalyse, 1934, Bd. XX, p. 323., pep-web.org
^ Sigmund Freud (ע), Über einen Typus der Pseudoaffektivität ("Als ob"), Internationale Zeitschrift für Psychoanalyse, כרך XX, 3, International Psychoanalytical Association, 1934, עמ' 323-335
^ Elizabeth Lunbeck, The Americanization of Narcissism, Harvard University Press, 2014, עמ' 152
^ True Self and False Self, Psynso (באנגלית אמריקאית)
^ Karen Horney, Alienation from Self, Neurosis and Human Growth, New York: W. W. Norton, 1950, עמ' 155-
^ A. H. Modell, A narcissistic defence against affects and the illusion of self-sufficiency, The International Journal of Psycho-Analysis 56, 1975-08, עמ' 275–282
^ Ana Schmist, Comparison of Kernberg’s and Kohut’s Theory of Narcissistic Personality Disorder, turkish J ournal of Psychiatry 2019;30, 2019
^ ¹ ² 14 The Winnicott-Kohut Connection, emergentselfhood (באנגלית)
^ Allen M. Siegel, Heinz Kohut and the Psychology of the Self, Psychology Press, 1996, ISBN 978-0-415-08637-0. (באנגלית)
^ The Drama of the Gifted Child: The Search for the True Self, Basic Books, 2008-12-15, ISBN 978-0-7867-4361-2. (באנגלית)
^ The Drama of the Gifted Child | Summary, Quotes, FAQ, Audio, sobrief.com, ‏2025-01-22 (באנגלית)
^ Michael Balint, The Basic Fault, 0, Routledge, 2013-04-15, ISBN 978-1-134-96369-0. (באנגלית)
^ Michael H. Stone, The Basic Fault, Essential Papers on Borderline Disorders: One Hundred Years at the Border, NYU Press, 1986-02, עמ' 385-409, ISBN 978-0-8147-7850-0. (באנגלית)
^ בטיפולנט | השבר הבסיסי, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל
^ Neville Symington, J. Grotstein, Narcissism: A New Theory, 1, Routledge, 2018-03-26, ISBN 978-0-429-47747-8. (באנגלית)
^ Vance R. Sherwood, Psychotherapy of the Quiet Borderline Patient: The As-if Personality Revisited, J. Aronson, 1994, עמ' 50, ISBN 978-1-56821-060-5. (באנגלית)
^ Dan Eugen Ratiu, The “Aesthetics of Existence” in the Last Foucault: Art as a Model of Self-Invention, Journal of Aesthetic Education 55, 2021-07-01, עמ' 51–77 doi: 10.5406/jaesteduc.55.2.0051

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ ¹¹ D. W. Winnicott, Ego Distortion in Terms of True and False Self, The Maturational Processes and the Facilitating Environment, 1960, עמ' 140-152

[winidea-2] ¹ ² Robert Ehrlich, Winnicott’s Idea OF The False Self: Theory as Autobiography, Journal of the American Psychoanalytic Association 69, 2021-02, עמ' 75–108 doi: 10.1177/00030651211001461

[3] בטיפולנט | עצמי אמיתי, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל

[4] Dan Mohr, The True Self and False Self - A Theory by Dr. D.W. Winnicott, depthcounseling.org, ‏2019-09-30 (באנגלית אמריקאית)

[:3-5] ¹ ² Lesley Caldwell, Helen Taylor Robinson, The Collected Works of D. W. Winnicott, Oxford Clinical Psychology, 2016-12, עמ' 27-32 doi: 10.1093/med:psych/9780190271398.001.0001

[:1-6] ¹ ² ³ בטיפולנט | עצמי כוזב, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל

[7] Sigmund Freud, The Ego and the Id, The Standard Edition of the Complete Psychological Works of Sigmund Freud XIX, 1923, עמ' 1-66

[8] Terje Sparby, Friedrich Edelhäuser, Ulrich W. Weger, The True Self. Critique, Nature, and Method, Frontiers in Psychology 10, 2019-10-22 doi: 10.3389/fpsyg.2019.02250

[9] Helene Deutsch, Some Forms of Emotional Disturbance and their Relationship to Schizophrenia, The Psychoanalytic Quarterly 11, 1942-07, עמ' 301–321 doi: 10.1080/21674086.1942.11925501

[10] PEP | Browse | Read - Clinical: Helene Deutsch. 'ber einer Typus des Pseudoaffektivität ("Als ob").' Internationale Zeitschrift für Psychoanalyse, 1934, Bd. XX, p. 323., pep-web.org

[11] Sigmund Freud (ע), Über einen Typus der Pseudoaffektivität ("Als ob"), Internationale Zeitschrift für Psychoanalyse, כרך XX, 3, International Psychoanalytical Association, 1934, עמ' 323-335

[12] Elizabeth Lunbeck, The Americanization of Narcissism, Harvard University Press, 2014, עמ' 152

[13] True Self and False Self, Psynso (באנגלית אמריקאית)

[14] Karen Horney, Alienation from Self, Neurosis and Human Growth, New York: W. W. Norton, 1950, עמ' 155-

[15] A. H. Modell, A narcissistic defence against affects and the illusion of self-sufficiency, The International Journal of Psycho-Analysis 56, 1975-08, עמ' 275–282

[16] Ana Schmist, Comparison of Kernberg’s and Kohut’s Theory of Narcissistic Personality Disorder, turkish J ournal of Psychiatry 2019;30, 2019

[:2-17] ¹ ² 14 The Winnicott-Kohut Connection, emergentselfhood (באנגלית)

[18] Allen M. Siegel, Heinz Kohut and the Psychology of the Self, Psychology Press, 1996, ISBN 978-0-415-08637-0. (באנגלית)

[19] The Drama of the Gifted Child: The Search for the True Self, Basic Books, 2008-12-15, ISBN 978-0-7867-4361-2. (באנגלית)

[20] The Drama of the Gifted Child | Summary, Quotes, FAQ, Audio, sobrief.com, ‏2025-01-22 (באנגלית)

[21] Michael Balint, The Basic Fault, 0, Routledge, 2013-04-15, ISBN 978-1-134-96369-0. (באנגלית)

[22] Michael H. Stone, The Basic Fault, Essential Papers on Borderline Disorders: One Hundred Years at the Border, NYU Press, 1986-02, עמ' 385-409, ISBN 978-0-8147-7850-0. (באנגלית)

[23] בטיפולנט | השבר הבסיסי, באתר בטיפולנט | פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל

[24] Neville Symington, J. Grotstein, Narcissism: A New Theory, 1, Routledge, 2018-03-26, ISBN 978-0-429-47747-8. (באנגלית)

[25] Vance R. Sherwood, Psychotherapy of the Quiet Borderline Patient: The As-if Personality Revisited, J. Aronson, 1994, עמ' 50, ISBN 978-1-56821-060-5. (באנגלית)

[eugen-26] Dan Eugen Ratiu, The “Aesthetics of Existence” in the Last Foucault: Art as a Model of Self-Invention, Journal of Aesthetic Education 55, 2021-07-01, עמ' 51–77 doi: 10.5406/jaesteduc.55.2.0051

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]