עץ המדינה
עץ המדינה או (עץ המדינה העברית), מכונה גם ברוש המדינה, הוא כינוי לעצי ברוש מצוי אשר ניטעו באופן טקסי בט"ו בשבט תש"ח ברחבי הארץ חודשיים אחרי החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה וארבעה חודשים לפני הכרזת העצמאות. אחד המפורסמים שבהם הינו הברוש של דגניה שניטע בקיבוץ דגניה א' ושהפך מאז לסמל. את היוזמה לנטיעות עצי המדינה בט"ו בשבט, יזמו הקק"ל ההסתדרות הציונית ואנשי היישוב העברי[1].
הרקע לנטיעת הברוש היה בין הייתר לרגל יובל לארז - עץ הברוש אשר נטע חוזה המדינה בנימין זאב הרצל במוצא 50 שנה קודם לכן, בעת ביקורו בארץ ישראל בנובמבר 1898 ואשר מראשית ימי המנדט הבריטי בארץ ישראל בשנות ה-20 של המאה ה-20 שימש כמוקד לאירוע הנטיעות המרכזי בט"ו בשבט, בו השתתפו ראשי התנועה הציונית. וכך גם לאחר הקמת המדינה בהשתתפות נשיאי המדינה[2][3][4].
הברוש של דגניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד מעצי המדינה היותר מפורסמים הינו הברוש של דגניה, שכונה "הברוש של המדינה".
בבית השורשים של "עץ המדינה" בדגניה, הוטמנה "מגילת המדינה" אשר נכתבה על קלף בכתיבת סת"ם. המגילה מתארת בין היתר כי העץ מסמל את הברית בן העם היהודי וארץ ישראל, ותקווה להקמת מדינה עברית. המגילה נוסחה על ידי יעקב פלמוני והיא מתעדת את הלך הרוח ביישוב הציוני באותה תקופה: בין שורות המגילה נכתב:
היום הזה, חמישה עשר בחודש שבט – הוא ראש השנה לאילנות, חמשת אלפים ושבע מאות ושמונה ליצירה, אלף ושמונה מאות ושבעים ושמונה שנים לגלות ישראל, במלאת היובל להסתדרות הציונית, שנת שלושים ושמונה להיווסד קבוצת דגניה, חמישים ושבעה ימים למשפט עצרת האומות המאוחדות על הקמת מדינת היהודים מחדש והשבת שבות ישראל אל חלק ממכורתו.
בימי עברה וזדון, בהקדיר עלינו משנאינו את שחר חרותנו, בעמוד בנינו בגבורה ובכבוד מול אויבים הקמים עלינו סביב להצמית את אחרית תוחלת גאולתנו – היום הזה אנו נוטעים על אדמתנו, אדמת הלאום על גדות הירדן והכנרת, את הברוש הזה, אשר יכונה "עץ המדינה".
והיה העץ הזה לאות אימוץ הברית בינינו לארצנו, ולהשרשת אמונתנו אומן כי קום תקום עתה המדינה העברית, אשר אך צדק וחסד ישרו בה תמיד, וקבצה לתוכה את שארית עמנו, והשיבה לו את כל כוחו והדרו, והייתה למשגב-עז לגאון ישראל ותפארתו עדי-עד. אמן
בערב יום הזכרון לחללי צה"ל, אנשי דגניה מקיימים הליכת זיכרון משלד הטנק הסורי שנבלם בשערי הקיבוץ ועד לעץ המדינה למולו מתקיים הטקס המרכזי ב"גן המגינים"[5].
בכרזת קק"ל שיצאה בשנת התשע"ח 2018 בסימן 70 שנה למדינת ישראל הוקדשה הכרזה לעץ המדינה מדגניה[6].
בסופה שהתחוללה בי"א באייר ה-26 באפריל 2018 קרס העץ והמגילה הטמונה בין שורשיו נחשפה. באופן סמלי, ברוש דגניה קרס בי"א באייר, בדיוק באותו היום בו נבלם הטנק הסורי בשערי דגניה, אחרי 70 שנים[7].
כחודש לאחר קריסת העץ, נטעו הקק"ל ואנשי קיבוץ דגניה ברוש מצוי בוגר במקום[8]. 30 ייחורים שהוכנו מהעץ המקורי ניטעו בחצר הקיבוץ ובגני זיכרון ללוחמים ביישובים נוספים ברחבי הארץ.[9][10][11]
מגזע העץ המקורי[12] לאחר צביעתו ושימורו, יצרו תורן גבוה שהוצב בגן הבנים בסמיכות לעץ החדש ובראשו תלו את דגל ישראל.
העץ החדש שהוצב במקום הברוש שנפל התייבש לאחר הקיץ ובמקומו נשתל עץ חדש.
ברושים נוספים שניטעו בארץ ישראל כ"עץ המדינה", בט"ו בשבט תש"ח
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאת קק"ל נענו יישובים שונים בארץ ישראל אשר ייחדו במסגרת חגיגת הנטיעות, גם נטיעה לכבוד עץ המדינה ברוב עם ובטקסיות אשר כללו גם את שירת ההמנון. מבין המקומות הללו נמנים:
- במעמד בני היישובים של עין חרוד ותל יוסף ניטעו ברוש המדינה וברוש ההגנה מעמד זה כלל גם עמידת דום לזכר הגיבורים שנפלו בהגנת העם[13][14]. מאפיינים של יום זיכרון היו בטקסי טו בשבט נוספים באותה שנה במקומות שונים בארץ.
- בחיפה ניטעו עצי מדינה בטקסי נטיעות שהתקיימו במקביל בשכונות שונות, בשכונת בת גלים נטע את עץ המדינה, זקן התושבים. בנוסף ילדיהם של פרטיזנים ממלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה כובדו בנטיעת עץ המגן העברי[15].
- במושבות השרון[16].
- ברמת גן ניטע עץ המדינה על ידי אברהם קריניצי ראש העיר הראשון שלה[17].
- נטיעות של תושבי תל אביב יחד עם אנשי מושבת שרונה[18].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבבות הריעו לאו נו ומלוויו בסיורם בצפון הארץ, למרחב, 2 ביוני 1955
- נבון: דגניה העניקה פרס לישראל כשהסכימה לקבל את פרס ישראל, דבר, 9 באוקטובר 1980
- יעקב שקולניק, מסע אל שני עצים מופלאים, באתר ynet, 14 במאי 2008 (תמונתו של הברוש)
- אלי אשכנזי, "היו חלק מנוף ילדותינו": שני עצים מיתולוגיים קרסו בעמק הירדן, באתר וואלה, 28 באפריל 2018
- העץ של המדינה – הברוש של דגניה באתר מועצה אזורית דרום השרון
- גיא ורון, הרוח חשפה: מגילת העצמאות בתוך עץ, באתר מאקו, 7 במאי 2018
- אלי אשכנזי, העץ המיתולוגי קרס בדגניה א' - וחשף מגילה היסטורית בין שורשיו, באתר וואלה, 7 במאי 2018
- יותם פלמוני מדגניה א' מספר ליעל ובני עורי על 'עץ המדינה' - הברוש שניטע בתש"ח וקרס בסופה בשנת 2018, ברשת יוטיוב.
- עדי חשמונאי, "ברוש המדינה" הושב למקומו ההיסטורי, באתר ישראל היום, 2 במאי 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יונתן הללי, הסערה חשפה עותק של מגילה שהוטמנה בקיבוץ דגניה לפני שבעים שנה, באתר מעריב אונליין, 7 במאי 2018
- ^ ארזה-הרצל, אוסישקין ושדרת הנשיאים, עריכה איציק שוויקי, מיכאל גינזבורג, מצגת של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל מחוז ירושלים.
- ^ הרברט סמואל בירושלים, 19 בפברואר 1920, עיתון הצפירה. במאגר עיתונות עברית היסטורית באתר הספרייה הלאומית.
- ^ פרופ' אריאל פלדשטיין, "ויטע ברוש ויקרא המקום ארזה" - הגדת ט״ו בשבט סביבתית־ציונית' (עמ' 32), בהוצאת מרכז הרצל, הספרייה הלאומית ומיזם 929
- ^ על ברושים ואנשים, באתר מכל מקום.
- ^ העץ הראשון של המדינה באתר הקק"ל.
- ^ אלי אשכנזי, "היו חלק מנוף ילדותינו": שני עצים מיתולוגיים קרסו בעמק הירדן, באתר וואלה, 28 באפריל 2018
- ^ "עץ המדינה" ניטע מחדש, באתר הקק"ל.
- ^ הברוש של המדינה, באתר מועצה מקומית כוכב יאיר-צור יגאל
- ^ אלי אשכנזי, דרכו של עץ אחד: צאצאי "ברוש המדינה" שקרס יינטעו במקומו בדגניה, באתר וואלה, 5 בפברואר 2020
- ^ העץ של המדינה – הברוש של דגניה, באתר מועצה אזורית דרום השרון
- ^ גזע חלקי ללא חלק הגזע שנשבר בסופה.
- ^ מוטי זעירא, עף בכנפיים שבורות, עמ' 255, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"א - 2011, רעננה
- ^ ' ב pmy, הצופה, 17 בפברואר 1948
- ^ ,עצי המדמה־ ו"עצי המגן העברי־ נטעו בחיפה, הַבֹּקֶר, 3 בפברואר 1948
- ^ ט 'ו בשבט בסימן העמידה במערכה, דבר, 27 בינואר 1948
- ^ .ברוש המדינה העברית־ נטע ברמת־גן, הַבֹּקֶר, 27 בינואר 1948
- ^ נטיעות עצים בשרונה, תל אביב הבקר לילדים, 5 פברואר 1948.