עסקים קטנים ובינוניים

עסקים קטנים ובינוניים היא קטגוריית עסקים בבעלות פרטית אשר מספר העובדים שבהם או מחזור המכירות אינו מוגדר כגדול.

הגדרות

קטגוריית עסקים קטנים ובינוניים מאופיינת באופן שונה במדינות שונות. בחלק מהמדינות ההגדרה מתייחסת למספר העובדים, בחלקן למחזור העסקי (בהודו למשל, מתייחסים לעסקים תעשייתיים בלבד – Small Industries) ובאחרות בשילוב של מדדים. ההגדרה מתייחסת לעסקים בתנאי עצמאיים ואינם חלק (כמו חברת בת למשל) מתאגיד אחר.

ההגדרה משמשת לא רק לצורכי סטטיסטיקה אלא בעיקר כדי לייעד אמצעי סיוע שונים לקטגוריות שונות של עסקים.

בישראל, על פי הגדרות הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה עסק זעיר מוגדר כעסק בו יש עד 4 עובדים ומחזור מכירות של עד מיליון ש"ח. עסק קטן הוא עסק בו 5 עד 20 עובדים ומחזור מכירות של עד 20 מיליון ש"ח, ועסק בינוני מ-11 עד 100 עובדים ומחזור מכירות של עד 100 מיליון שח. בדו"ח מצב תקופתי 2013–2014 עסק קטן מוגדר כעסק בעל 5 עד 19 עובדים ועסק בינוני 20 עד 99. באותו דו"ח קיימת גם חלוקה לקבוצות גודל: 1–9, 10–19, 20–49, 50–249.

בארצות הברית קיימות הגדרות שונות לענפי תעסוקה שונים.

באיחוד האירופי, הוסכם, לאחר משא ומתן שנמשך שנים, על הגדרה משותפת לפיה: עסק זעיר (Micro) – מעסיק עד 10 מועסקים ומחזור המכירות או סך המאזן הוא עד 2 מיליון אירו; עסק קטן – מעסיק עד 50 מועסקים ומחזורו העסקי או סך מאזנון הוא עד 10 מיליון אירו; עסק בינוני – מעסיק עד 250 מועסקים ומחזורו העסקי הוא עד 50 מיליון אירו או סך המאזן הוא עד 43 מיליון אירו.

עסקים של עובדים עצמאיים, כמו בעלי מקצועות חופשיים למשל, ועסקים המתנהלים מהבית, הנקראים לעיתים: SOHO) Small office / Home office). כלולים אף הם בהגדרות הנ"ל.

היסטוריה

חשיבותם של עסקים קטנים הוכרה בארצות הברית עוד בשנות השלושים של המאה ה-20. לאחר המשבר הכלכלי הגדול הוחלט להעניק הלוואות לעסקים גדולים כקטנים. בשנות ה-40 הוקמה קרן מיוחדת להלוואות לעסקים קטנים וב-1953 הוקמה בארצות הברית הרשות לעסקים קטנים – Small Business Administration ובקיצור – SBA.

רקע תאורטי לנושא ניתן לראשונה על ידי א.פ. שומאכר בספרו "קטן זה יפה" שיצא לראשונה באנגליה בשנת 1973. שומאכר מערער לראשונה על בלעדיותו של העיקרון של "יתרון לגודל" ומציין כי לצד העסקים הגדולים "...רבות מן היחידות הקטנות ...מעניקות לחברה את רוב רובן של ההתפתחויות הפוריות באמת". ובמקום אחר הוא מדבר על הקשר בין יזמים לבין "מפעל קטן ממדים".

בישראל החלה ההכרה בחשיבותם של עסקים קטנים ובינוניים רק בשנות השמונים של המאה ה-20, ובראשית שנות ה-90 החלה מגמה של עידוד עסקים קטנים ובינוניים. בשנת 1992 הסוכנות היהודית וארגון הג'וינט, בשיתוף רשויות מקומיות הקימו מספר מרכזים לטיפוח יזמות (מט"י). בסוף אותה שנה (26.11.1992) הקים שר התעשייה והמסחר, ח"כ מיכה חריש, ועדה ציבורית שבין היתר המליצה על הקמת רשות לעסקים קטנים ובינוניים.בוועדה שמנתה 36 חברים, השתתפו נציגי שישה משרדים ממשלתיים, 5 נציגי בנקים, נציגי הארגונים הכלכליים, נציגי האקדמיה ואישי ציבור. ליו"ר הוועדה נתמנה הכלכלן שמואל בהט, יו"ר בנק יהב. בעקבות המלצת הוועדה הוקמה ב-1993, בעידודו של ראש הממשלה, יצחק רבין, הרשות לעסקים קטנים ובינוניים.

יתרונותיהם של העסקים הקטנים והבינוניים

בין היתרונות של העסקים הקטנים והבינוניים נמנים:

• תרומתם למוביליות חברתית, יזמים משכבות מיעוט, פלחי אוכלוסייה המקבלים פחות הזדמנויות, כולל נשים, מסוגלים ל"שבור את תקרת הזכוכית" ולהעלות את מעמדם בחברה לאחר שהצליחו בעסקיהם.
• פיזור סיכונים, בעיקר ביישובים קטנים בהם התלות בעסק גדול אחד או שניים מסכנת את עצם קיומם.
• תרומתם לתעסוקה ולתוצר הלאומי.
• תרומתם למתן יכולת לאנשים רבים לממש את עצמם ובכך להוות חברים תורמים בקהילתם.

קשיים ובעיות של עסקים קטנים ובינוניים

קיימים חילוקי דעות בין המומחים בנושא: יש המציינים את הקושי בהשגת מימון כבעיה העיקרית של עסקים קטנים ובינוניים, ויש המציינים את הבעיות הנובעות מחוסר מיומנות ניהולית כבעיה העיקרית שלהם.

קשיי מימון

לעסקים קטנים ובינוניים יש בדרך כלל קשיים להציג ביטחונות טובים, והם נחשבים על ידי הבנקים כבעלי סיכון גדול יותר ולכן הבנקים ממעטים להעניק להם אשראי, הן לצורכי השקעה והן להון חוזר. בכל המקרים כאשר עסקים אלה זוכים לקבל אשראי, הם משלמים ריבית גבוהה יותר מזו שמוטלת על עסקים גדולים.

בעיות ניהול

עסקים גדולים מעסיקים בדרך כלל, אם בתוך העסק ואם כיועצים חיצוניים, מומחים בתחומי הניהול השונים: כספים, שיווק, ייצור, משאבי אנוש, מידע ועוד. העסקים הקטנים מנוהלים לרוב על ידי אדם אחד או שניים, ואלה אינם יכולים להיות מומחים בכל התחומים. לרוב גם אין להם יכולת כספית להיעזר ביועצים חיצוניים. מסיבות אלה נופלים עסקים קטנים רבים בגלל כשלים בניהול.

קושי רב יותר בהתמודדות מול הביורוקרטיה

מנהלי העסקים הגדולים מקושרים לרוב עם גורמי שלטון, או מעסיקים מומחים לנושא (לוביסטים, יחצנים וכדומה). בעלי העסקים הקטנים והבינוניים מנותקים לרוב מקשרים כאלה, אינם יכולים לממן העסקת גורמים חיצוניים ולכן לעיתים אינם מצליחים לקבל אפילו את הזכויות המגיעות להם מהשלטונות למיניהם.

אחת הבעיות בתחום זה היא שמרבית המכרזים הממשלתיים והציבוריים מנוסחים כמתאימים לעסקים גדולים בלבד, וכל הניסיונות בישראל לשנות מצב זה נכשלו עד עתה (בארצות הברית למשל, מחויבת הממשלה על פי חוק להקצות אחוז מסוים מהמכרזים שלה לעסקים קטנים ובינוניים).

מסתבר גם שחוקים מסוימים, כמו חוקי העבודה וחוקי הגנת הסביבה, בנויים כמתאימים לעסקים גדולים ומטילים עול יחסי כבד יותר על עסקים קטנים.

מחסור במידע

לעיתים קרובות חסר למנהלי העסקים הקטנים והבינוניים מידע חיוני על התחום בו הם פעילים. מידע רב כזה ניתן למצוא באינטרנט, אך חוסר המיומנות של מנהלים אלה בעבודה עם מחשב הוא בעוכריהם. כאמור לעיל, אין להם גם היכולת הכספית לשכור מידענים. ראו גם בהמשך.

תמיכה ממשלתית

ההבנה של הבעיות המיוחדות של העסקים הקטנים והבינוניניים, יחד עם ההכרה בחשיבות תרומתם למשק ולחברה, הביאו לכך שמרבית הכלכלנים, המומחים וגם מרבית הפוליטיקאים, מסכימים כי מדובר בכשל שוק ולכן מוצדקת תמיכה ממשלתית בעסקים אלה.

כאמור לעיל, היו האמריקאים הראשונים להקים מערכות כאלה, ובעקבותיהם הלכו היפנים, שהיו אז תחת השפעת הכיבוש האמריקאי. כיום קיימות מערכות תמיכה במרבית המדינות בעולם, בחלקן ממשלתיות בלבד, ובחלקן בשיתוף עם ארגוני הסקטור הפרטי (בארצות בנלוכס למשל). מערכות אלה כוללות בדרך כלל מתן אשראי, לרוב בתנאים נוחים לעומת תנאי השוק, סיוע בייעוץ, מערכות הכשרה ועוד.

בישראל, כבר בשנות ה-80 של המאה ה-20 העלו ארגוני העסקים הקטנים את הצורך בסיוע, אך פעילות ממשית החלה רק בראשית שנות ה-90, עם הקמתם של המט"ים הראשונים והפעלת תוכנית החונכות על ידי משרד התעשייה והמסחר. כן הוקמה אז הקרן הראשונה להלוואות לעסקים קטנים.

בשנת 1993 הוקמה כאמור הרשות לעסקים קטנים ובינוניים כעמותה משותפת למספר משרדי ממשלה ולארגוני הסקטור הפרטי. הרשות נסגרה בשנת 2013 עם הקמתה של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה. הסוכנות מפעילה תוכניות סיוע שונות ובשטח היא פועלת באמצעות מערך של גופים הנקראים "מעוף", הכולל את המט"ים הוותיקים וגופים חדשים.

בתחום ההיי-טק, החלהסיוע ממשלתי לסטארט-אפים עם הקמתה של קרן "יוזמה" הממשלתית בשנת 1993. מכאן החלה לידתה של ה-"סטארטאפ ניישון".

ב 2012 הוגשה הצעת חוק לעידוד עסקים קטנים ובינוניים, אשר התקבלה בקריאה ראשונה בכנסת ביולי 2013.

בישראל קיים גם הליך של הלוואות בערבות מדינה שמיועדות לעסקים קטנים ובינוניים, וממאי 2020 גם הליך מותאם למשבר הקורונה.

אמצעי הסיוע לעסקים קטנים ובינוניים

כדי להתגבר על הקשיים שתוארו לעיל קיימים מספר אמצעים:

ייעוץ חונכות וליווי

קיימים סוגים שונים של ייעוץ וחונכות ומגוון של תוכניות בתחום זה. ביניהן ייעוץ חד פעמי בשאלות ספציפיות, ייעוץ מתמשך לכמה שעות באחד מתחומי הניהול או בכמה מהם, ליווי צמוד של בעל העסק על ידי מומחה בתחום מסוים לתקופת זמן מסוימת וכדומה. הייעוץ יכול להיות בהקשרים פיננסיים, ארגוניים, אסטרטגיים, ועוד. במדינות רבות נוהגת המדינה להעמיד לעסקים קטנים ובינוניים ייעוץ או ליווי מסובסד, כמו למשל תוכנית החונכות שמספק משרד הכלכלה והתעשייה בישראל.

הכשרה

קיום קורסים בנושאים רלוונטיים ליזמים חדשים כמו: הקמת וניהול עסק, עבודה בעזרת מחשב, עבודה מהבית ועוד; וכן לבעלי עסקים קיימים הזקוקים לחיזוק בתחומים כמו: שיווק, ניהול כספים, אנגלית עסקית ועוד. בנוסף לניהול קורסים ייעודיים ממושכים, ניתן גם לקיים הכשרות קצרות בערבים ובסופי שבוע.

סיוע במימון

במדינות רבות קיימות תוכניות סיוע במתן אשראי לעסקים קטנים ובינוניים. התוכניות הן מגוונות ובהן: עצם העמדת מקורות בנקאיים או חוץ-בנקאיים, מתן ערבויות מדינה, סבסוד ריביות, תנאי תשלום נוחים, ארגון מערכת ערבויות הדדית ועוד. בצד תוכניות ממשלתיות, פעילים בתחום זה גם ארגונים פילנתרופיים.

מרכזי סיוע (one stop shop)

בארצות רבות הוקמו מרכזים מיוחדים המתמחים בסיוע ליזמים חדשים ולבעלי עסקים קטנים קיימים. מרכזים אלה משלבים בפעולתם את כל אמצעי הסיוע.

בישראל קיימת רשת של מרכזים לטיפוח יזמות (מט"י) או סוכנויות "מעוף".

חממות

קיימים שני סוגים בסיסיים של חממות: חממות טכנולוגיות וחממות עסקיות.

לחממות הטכנולוגיות מתקבלים יזמים לאחר שתי בחינות: בחינה של ההיתכנות הטכנולוגית של הרעיון שלהם ובחינה הסיכוי העסקי שלו. החממות הללו מספקות ליזמים שהתקבלו תקציב, סיוע טכני, סיוע וייעוץ עסקי וכן שירותי משרד וקשרי משקיעים. היזם יכול לשהות בחממה עד שנתיים או שלוש ולאחר מכן עליו לעמוד ברשות עצמו. בישראל קיימות (2018) כ-18 חממות טכנולוגיות. החממות הראשונות הוקמו בישראל על ידי המדען הראשי, בעקבות גלי העלייה מברית המועצות בראשית שנות ה-90. לאחר כ-15 שנה הוחל בהפרטת החממות והן מנוהלות על ידי חברות פרטיות לאחר שזכו במכרז ונהנות מתמיכת המדען הראשי.

החממות העסקיות מיועדות לסייע ליזמים בענפים שונים בראשית דרכם והן מספקות מיקום, ייעוץ עסקי ושיווקי, סיוע במציאת משקיעים ושירותי משרד. גם כאן יכול היזם לשהות בחממה בדרך כלל עד שלוש שנים.

הקמת עסק

הקמת עסק חדש הוא תהליך בעל רמת מורכבות משתנה בהתאם לסוג העסק, למבנה הפורמלי של העסק ולצורך בבית עסק. על היזם להחליט על המבנה המשפטי של העסק: חברה בע"מ, שותפות, או מעמד של עוסק מורשה או עוסק פטור, ובהתאם לכך לרשום את העסק ברשויות המתאימות: מע"מ, מס הכנסה, רשות מקומית.

סוגי עסקים מסוימים מחייבים רישוי מיוחד הקשור בקבלת אישורים מרשויות רבות נוספות כמו: כיבוי אש, איכות הסביבה, בריאות ועוד. לכן רצוי לפני התחלת התהליך לפנות לקבלת ייעוץ מתאים או להשתתף בקורס להקמת עסק.

הזמן הממוצע הנדרש לקבלת האישורים להקמת עסק בישראל נאמד על ידי השבועון האקונומיסט בכ-35 ימים (בשנת 2008).

מחשוב בארגונים קטנים ובינוניים

דרישות המחשוב

בארגונים קטנים, ופעמים רבות גם בארגונים בינוניים, אין מנהל מערכות המידע, והאחריות על מערך המחשוב מוטלת על סמנכ"ל הכספים או סמנכ"ל התפעול. בתחילת המאה ה-21 החלו גם ארגונים כאלו בהטמעת מערכות מידע ארגוניות לייעול תהליכי העבודה, ביניהן מערכות ERP לניהול כולל של תהליכים בארגון (מלאי, ספקים, הנהלת חשבונות, כוח אדם וכו'), מערכות CRM לניהול קשרי לקוחות, ובמקרים רבים גם מערכות BI, המאפשרות ניתוח של המידע הרב המצטבר במערכות המידע באופן המסייע בקבלת החלטות ניהוליות.

הארגון מבצע פעילויות עסקיות מול לקוחותיו (עסק-אל-לקוח – B2C) ומול ספקיו (עסק-אל-עסק – B2B). כדי שהארגון יהיה זמין, תחרותי ויעיל, הוא עשוי להציע שירותים מקוונים באמצעות אתרי אינטרנט. חשיפה מסוג זה, וכן הצורך בפתרונות קישור מרחוק למשרד (עבור סוכני מכירות בדרכים, עובדים המתחברים בערב מהבית וכדומה), מצריכים כלי אבטחת מידע נאותים.

הטמעת מערכות אלו דורשת מהארגון תשתית מחשב מתאימה: מערך אחסון, שרתים בעלי שרידות גבוהה היכולים לענות לצורכי הארגון, מערך גיבוי, היערכות לפתרון משברים (DRP) ועוד. בעסקים הקטנים והבינוניים תקציב המחשוב נמוך יחסית, ובדרך כלל אינו מגיע להיקף שיצדיק עצמאות בניהול מערך המחשוב. הישענות נרחבת על פתרונות מיקור חוץ מסוגים שונים מספקת לעסקים אלה פתרון באיכות נאותה. למיקור חוץ זה וריאציות שונות:

• מיקור חוץ מלא: כל שירותי המחשוב שהעסק זקוק להם ניתנים באמצעות ארגון חיצוני המתמחה בכך, תוך שימוש מרבי בשרתים הממוקמים אצל ספק השירות. בעסק הקטן והבינוני מותקנים רק מחשבים אישיים לשימושם של עובדי העסק, ואלה מחוברים ברשת תקשורת אל ספק השירות לשם תחזוקה וגיבוי.
• מיקור חוץ חלקי: ספק שירותי מיקור חוץ מקים מערכת שרתים במתקן השייך לעסק הקטן או הבינוני, ותחזוקת שרתים אלה מבוצעת על ידיו, לעיתים בסיוע כוח אדם מקצועי של נותן השירות.

הסכמי מיקור חוץ בין עסקים לספקים חיצוניים מתבססים על הגדרה של זמן תגובה רצוי למתן שירות (SLA), עם מנגנון "קנס/פרס" (מקל וגזר) על מנת לעודד את ספק השירות לעמוד בזמני התגובה הרצויים.

בישראל

נתונים סטטיסטיים

מנתונים שפורסמו לגבי שנת 2017 על ידי חברת CofaceBdi, עולה כי מתוך למעלה מחצי מיליון עסקים בישראל, 51.5% הם עסקים של עובדים עצמאיים וחברות יחיד ללא מועסקים, שמספרם הוא כ-258 אלף. 172,000 עסקים מעסיקים 1–4 עובדים (עסקים זעירים); 35,000 עסקים מעסיקים 5–9 עובדים; 26,000 מעסיקים 10–29 עובדים; 5,400 עסקים מעסיקים 30–49 עובדים; 1,340 עסקים מעסיקים 50–100 עובדים; ו-3,582 עסקים מעסיקים למעלה מ-100 עובדים (עסקים גדולים). 110,625 עסקים (36.7%) מנהלים מחזור של עד 100,000 ש"ח בשנה; 97,300 מנהלים מחזור בין 100 -500 אלף ש"ח.

לפי נתוני הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה העסקים הקטנים והבינוניים מהווים כ-54 אחוז מהתוצר העסקי של ישראל

מגזר העסקים הקטנים והבינוניים, על פי סקרים שבוצעו ב-2013, מייצר כ-77% מהמשרות החדשות במשק הישראלי.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא עסקים קטנים ובינוניים בוויקישיתוף