על המהפכה

על המהפכה
On Revolution

מידע כללי
מאת	חנה ארנדט
שפת המקור	אנגלית
סוגה	תיאוריה פוליטית
נושא	מהפכה
הוצאה
הוצאה	הוצאת וייקניג
תאריך הוצאה	1963

על המהפכה (באנגלית: On Revolution) הוא ספר משנת 1963 מאת התאורטיקנית הפוליטית חנה ארנדט. הספר משווה בין שתי מהפכות מרכזיות במאה השמונה עשרה, המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית.

רקע

12 שנים לפני פרסום על המהפכה פרסמה ארנדט את ספרה הראשון, יסודות הטוטליטריות, שבו סקרה מהפכות שלדעתה היו כושלות. ארנדט חקרה תנועות של התנגדות בלתי אלימה אשר לדעתה היו עשויות לשקם משטרים דמוקרטיים ברחבי העולם. התחזיות שלה התבררו כנכונות במידה רבה, והמהפכות הללו מבוססות על העקרונות שהיא קבעה.

בספר קודם, המצב האנושי, טענה ארנדט שישנם שלושה מצבי פעילות אנושית: עבודה, מלאכה ופעולה. "עבודה" היא מצב של קיום - כלומר, לעשות את מה שצריך כדי להישאר בחיים. עבור ארנדט, זו צורת הפעילות האנושית הנמוכה ביותר (כל היצורים החיים מסוגלים לכך). "מלאכה" הוא תהליך יצירה - צייר עשוי ליצור יצירת אמנות גדולה, סופר עשוי ליצור יצירת ספרות גדולה וכו'. עבור ארנדט, "מלאכה" היא מאמץ שיש לו תכלית. בזכות היצירות שלך, אנשים עשויים לזכור אותך; ואם היצירה שלך מספיק משמעותית אתה עשוי להיזכר במשך אלפי שנים. ארנדט מביאה כדוגמה את האיליאדה אשר אנשים עדיין קוראים אותה ובזכותה והומרוס ייזכר כל עוד אנשים ימשיכו לספר את הסיפורים שלו. עם זאת, ארנדט טוענת שהאיליאדה עדיין נקראת רק בזכות הגיבור שלה: אכילס. משום שאכילס מייצג "פעולה". רק על ידי אינטראקציה עם אחרים באיזשהו תחום ציבורי ניתן להעביר את המורשת שלך לדורות הבאים; רק על ידי עשיית משהו בלתי נשכח באמת יכול אדם להשיג אלמוות.

סקירה

בספר זה טוענת ארנדט שהמהפכה הצרפתית, על אף שנלמד עליה רבות ואף ניסו לחקות אותה, הייתה אסון ואילו המהפכה האמריקאית אשר לא זכתה לתשומת לב רבה הייתה מוצלחת. טענה זו מנוגדת לדעות מרקסיסטיות ושמאלניות נפוצות. לפי ארנדט נקודת המפנה במהפכה הצרפתית חלה כאשר מנהיגי המהפכה בחרו להתמקד בחמלה להמונים במקום בשאיפה לחירות. באמריקה, לעומת זאת, האבות המייסדים דבקו במטרה של Constitutio Libertatis – תחום ציבורי שבו חופש פוליטי מובטח לכולם. עם זאת, ארנדט מאמינה שהרוח המהפכנית של המייסדים אבדה עם הזמן ומציעה להקים מערכת של "מועצות קטנות" כדי להחזיר אותה.

ארנדט האמינה שמנהיגי המהפכה האמריקנית הם "שחקנים" אמיתיים (במובן הארנדטיאני), ושהחוקה שלהם יצרה "ציבורים" פעילים. מנהיגי המהפכה הצרפתית, לעומת זאת, היו מרוכזים מדי בקיום (מה שארנדט כינתה "הדרישות שלהם ללחם"), בניגוד ל"פעולה". כדי שמהפכה תצליח באמת, היא חייבת לאפשר ולעודד יצירת - "ציבורים" כאלה. מנהיגי המהפכה האמריקאית יצרו "ציבור" ופעלו בתוכו; שמותיהם ייזכרו. מנהיגי המהפכה הצרפתית קיבלו את לחמם; שמותיהם נשכחו.

תגובות וביקורת

בביקורת של אריק הובסבאום על הספר נטען שארנדט בחרה בקפידה את נקטה גישה המקרים שסקרה והראיות שהציגה. לדוגמה, הוא טען שארנדט אינה מתייחסת למהפכות שלא התרחשו במערב, כמו המהפכה הסינית של 1911, ושתיאורה של המהפכה הרוסית מוטעה. בשל כך, הובסבאום מוצא שהקשר בין המהפכות הארנדטיאניות להיסטוריה הוא "מקרי כמו זה של תאולוגים ואסטרונומים מימי הביניים". כמו כן, הוא מוצא פגם בכך שארנדט רואה מהפכות כמשהו נורמטיבי ומתאר זאת כ"אידיאליזם פילוסופי מיושן ".