לדלג לתוכן

עודד ליפשיץ (עיתונאי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עודד ליפשיץ
לידה 11 במאי 1940 (בן 84)
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק עיתונאי
תחום סיקור נושאים אידאולוגיים חברתיים ומדיניים
בת זוג יוכבד

עודד ליפשיץ (נולד בחיפה ב-11 במאי 1940) הוא עיתונאי ישראלי ופעיל חברתי, ממייסדי קבוץ ניר עוז במערב הנגב הצפוני. נחטף לרצועת עזה במהלך הטבח בניר עוז, במתקפת הפתע על ישראל ב-7 באוקטובר 2023.

קורות חיים

עודד ליפשיץ גדל בחיפה, וסיים את בית הספר הריאלי העברי בעיר בשנת 1957 (מחזור ל"ח). היה חניך השומר הצעיר. שירת בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח.

נמנה עם הגרעין המייסד של קיבוץ ניר עוז שבעוטף עזה.[1] שימש בקיבוץ בתפקידים שונים וביניהם מזכיר, מרכז, גזבר, יו"ר ועדת חינוך, יו"ר כלכלי. בהמשך הוצע לו לשמש רכז הדור הצעיר במפ"ם אך סירב. במשך שנים רבות עבד כעיתונאי לצד פעילותו הציבורית והמפלגתית. עודד שירת בצה"ל כלוחם בגדוד נח"ל המוצנח ולחם במלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה.

ב-7 באוקטובר 2023 במהלך הטבח בניר עוז שהתרחש כחלק ממתקפת הפתע על ישראל נחטפו הוא ואשתו יוכבד מביתם לעזה בידי מחבלי חמאס, וביתם הועלה באש. ב-23 באוקטובר שוחררה אשתו יוכבד. על פי עדותה, הוחזקו השניים בשבי בנפרד.[2]

עודד נשוי ליוכבד, מורה לחינוך גופני בעבר וצלמת בהווה, ולהם ארבעה ילדים. נכדו, דניאל, הוא כדורגלן עבר ששיחק בעמדת השוער.[3]

פעילות ציבורית וחברתית

ליפשיץ היה פעיל במסגרת צעירי מפ"ם ומפ"ם וייצג את קיבוצי האזור בכינוסים וועידות הקיבוץ הארצי והמפלגה. פעילותו הייתה בין היתר בתחומים מקומיים ואזוריים: חבר הוועדה המדינית של מפ"ם.[4][5]

בשנות ה-70 של המאה ה-20 היה ליפשיץ פעיל מרכזי, יחד עם מוטי כנען מקיבוץ כרם שלום במחאה נגד ההתנחלות ברצועת עזה ובסיני בגלל הפגיעה בתושבים הערבים,[6][7][8] והיה מיוזמי כנס ניר עוז.[9] הוא השתתף במשלחת של מפ"ם בראשות ח"כ מאיר תלמי בפתחת רפיח בעקבות תלונות תושבים בדואים על עקירת עצי פרי והרס מבנים פרטיים בקרבת היישוב ימית בעת הקמתו.[10] בנוסף, השתתף ליפשיץ במסיבת עיתונאים שקיים הוועד לזכויות הבדואים על אדמותיהם בנגב, בבית-סוקולוב בת״א, באוקטובר 1977.[11]

במשך שנים רבות התנדב ליפשיץ בעמותת בדרך להחלמה.

פעילות עיתונאית

בשנים 1983–1995 עבד כעיתונאי ופובליציסט בעל המשמר, כמו כן פרסם רשימות ותחקירים במוסף הדף הירוק של העיתון אשר עסק בנעשה בתוך התנועות הקיבוציות. כתבותיו עסקו בנושאים חברתיים, מדיניים ואידאולוגיים. בין היתר עסק בביקורת על התנועות הקיבוציות ובחשיפת פרשיות פיננסיות בהן הסתבכו, דבר שלא היה אופייני בעיתון שהיה ביטאונה של תנועת הקיבוץ הארצי.[3] בין כתבותיו הבולטות נכלל מאמר ביקורת בעקבות הפלת המטוס הלובי, בו טען ליפשיץ שטייס המטוס שגה אך הצמרת המדינית והביטחונית שקיבלה את ההחלטה חומקת מאחריות. ליפשיץ אמר עוד כי לדעתו יש סכנה שההתחמקות מאחריות תמנע את הפקת מלוא הלקחים לגבי מקרים דומים בעתיד.[12]

בעקבות יום האדמה ב-1976, פרסם ליפשיץ מאמר עמדה בו כתב: ”נדמה לי שבפעם הראשונה הגענו לכך שחיילים ישראלים יירו לתוך המון זועם. וכשזה קורה כבר אין זה חשוב מי הוא הצודק והבושה היא של כולנו. הנזק המוסרי, המדיני, הכלכלי והצבאי שמאורעות השבועיים האחרונים גרמו למדינת ישראל הוא עצום, ויחסינו עם ערביי ישראל ותושבי השטחים שוב לא יהיי כמקודם. חשבנו שאפשר לשמור על יחסים יפים כאלה מבלי לתת כל תמורה, וכשמיעוט כזה נלחם בעד עניין צודק כשמירה על מעט האדמה שנותרה בידיו לאחר שרשרת ארוכה של הפקעות על־פי התגובה במיגזר היהודי ניתן היה לחשוב שמדובר פה במרידה צבאית, בעוד שלאמיתו של דבר צריכים היינו להיות גאים בכך, שבשנות חינוך דמוקרטי הביאו את הערבים להכריז על שביתת־מחאה בלבד, אמצעי ליגאלי ומכובד בכל דמוקרטיה.”[13]

במאמרו "הערומים והתמימים" תיאר את השנים הרבות בהן עסק בתחומים בעייתיים בפיתחת רפיח בכנסים, בהפגנות, במפגשים עם אישי ציבור ותושבים, כתב מכתבים ומאמרים. במאמר הדגיש מספר תחומים בעייתיים עיקריים לראייתו: ההתיישבות היהודית בפיתחה עלולה להיות אבן נגף לשלום, כשיגיע, העוול שנעשה לבדואים בפיתחה ובמיוחד על כך שנושלו משטחי השדות הפוריים לצורך הקמת אזור התעשייה של העיר ימית. ליפשיץ הדגיש במאמר שלעמדתו חייבים לשמור על חיץ ביטחוני בפיתחה, וטען שככל שדוגלים בעמדה יונית ודוגלים בעצמאות פוליטית ובהגדרה עצמית לתושבי השטחים, כך גדל הצורך הביטחוני אסטרטגי בחיץ ביטחוני בפיתחה. ליפשיץ טען גם שהתקציבים ליישובי הנגב כגורם ביטחוני, איפשרו בעבר להפכם למבצרים עם מוצבים, בונקרים וסבך גדרות הגנה מסביב. ואילו אחרי שנות השבעים תקציב ההגנה המרחבית נמוך, ועוד תובעים לקצץ אותו, כלומר ממקמים את ההגנה המרחבית והיישובית בשוליים.[14]

בעקבות מאמרו של אהרון מגד - טרגדיה ישראלית, העוסק בפינוי חבל ימית כחלק מהסכם השלום עם מצרים ומציג את המצב כטרגדיה לשני העמים, עונה לו ליפשיץ: ”אני כואב כמוך את כאב הפינוי של מתיישבי חבל ימית, אלא שטעית טעות חמורה: חבל ימית לא הוקם על חולות שוממים ולענה לא צמחה בו לפני שבאו המתיישבים היהודים. עד ינואר 1972 ישבו בחבל כ-6000 בדואים, חקלאים ולא נוודים שחיו בבתי אבן וחימר, סוכות ואוהלים.....דורות רבים, מאות בשנים.....”.[15]

במשך מספר שנים הכין כתבות לתוכנית הרדיו "שעה קלה על כלכלה" ששודרה בגלי צה"ל.[3]

בשנים 2015–2022 פרסם מאמרים בעיתון הארץ.[16]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ עמירם, אדם בסביבתו – יוכקה ועודד ליפשיץ חברי קיבוץ ניר עוז, באתר עמירם במשעולי ישראל, ‏22 באפריל 2023
  2. ^ אדיר ינקו, יוכבד ליפשיץ משחזרת את חטיפתה: "הלכנו קילומטרים מתחת לאדמה, הכו אותי במקלות", באתר ynet, 24 באוקטובר 2023
  3. ^ 1 2 3 שלומית טנא, גם הוא נחטף כנראה - העיתונאי המבריק עודד ליפשיץ מניר עוז, באתר זמן ישראל, 14 באוקטובר 2023
  4. ^ הדור הצעיר של מפ"ם - חוג רעיוני ארצי, על המשמר, 17 ביוני 1974
  5. ^ נפתלי פדר, פרוטוקול מישיבת הועדה המדינית של מפ"ם 12.3.1975, קטלוג המידע הישראלי, 1975
  6. ^ "מסע של לחצים ואיומים נערך נגד הבדווים בפיתחת רפיח" תושב הפיתחה ושני חברי קיבוצים במסיבת עתונאים: יחם המימשל הורע לאחר דחיית עתירת הבדווים בבג"צ, על המשמר, 2 ביולי 1973
  7. ^ הנאבקים נגד העוול, על המשמר, 14 בפברואר 1975
  8. ^ גוגה כוגן, המשלת וגם ירשת - נאבקים נגד העוול, על המשמר, 14 בפברואר 1975
  9. ^ כנס נגד נישול תושבי הרצועה והתנחלות־יהודית נערך אמש בניר־עוז, על המשמר, 9 במרץ 1972
  10. ^ סכנת נישול מרחפת על אלפי בדואים נוספים בפיתחת רפיח, על המשמר, 16 במרץ 1972
  11. ^ הבדואים לבגין: פעל למנוע מדיניות שרון, על המשמר, 12 באוקטובר 1977
  12. ^ עודד ליפשיץ, דקת טיסה מהתעלה, על המשמר, 28.2.1973
  13. ^ עודד ליפשיץ, בן חוקי, באתר על המשמר, ‏2 באפריל 1976⁩
  14. ^ עודד ליפשיץ, העירומים והתמימים, עמדה, 1978, עמ' 12
  15. ^ אתר למנויים בלבד מיקי אדלסבורג וחן אדלסבורג, אני טולסטויאני. לא מוחץ פרעושים, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2024
  16. ^ מאמרים מאת עודד ליפשיץ, באתר הארץ