עדות מאונס
 | |
| כרזת הסרט באנגלית | |
| מבוסס על | סיפור של רפאל רביבו |
|---|---|
| בימוי | רפאל רביבו |
| הופק בידי | מנחם גולן, יורם גלובוס |
| תסריט | אלי תבור, רפאל רביבו |
| עריכה | אלן יעקובוביץ |
| שחקנים ראשיים |
ענת עצמון אורי גבריאל איתי קרן |
| מוזיקה | דובי זלצר |
| צילום | מוריס פאלוס |
| מדינה |
 ישראל |
| חברה מפיצה | סרטי נח |
| הקרנת בכורה | 1984 |
| משך הקרנה | 101 דקות |
| שפת הסרט | עברית |
| סוגה |
סרט דרמה  |
| תקציב | 700,000 דולר |
| הכנסות | 49,000 צופים |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
עדות מאונס הוא סרט קולנוע ישראלי משנת 1984 בבימויו של רפאל רביבו, עם ענת עצמון ואורי גבריאל בתפקידים הראשיים[1].
העלילה היא על אישה גרושה שעומדת להעיד במשפט נגד אנס שתקף את שכנתה, אולם אחיו העבריין מאיים על חייה ועל בנה[1].
בסרט יש סצנה של אונס אלים (שלמה תרשיש ועירית פרנק) ועירום (ענת עצמון).
הסרט זכה לביקורות מעורבות[2].
תקציר העלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד (שלמה תרשיש) תוקף את בטי (עירית פרנק) בדירתה ומבצע בה אונס אלים. היא זועקת לעזרה ובסיום היא מקיאה על פניו. דוד יורד במהירות במדרגות ובפתח הבית הוא נתקל ברונית שמתבוננת בו ושומעת את הזעקות של שכנתה.
רונית (ענת עצמון) גרושה מאבנר (נתן דטנר) ומגדלת לבדה את בנם המשותף בן התשע דני (איתי קרן). לפרנסתה היא עובדת כמדריכה בסטודיו לבלט. קצין המשטרה פקד רמי (צדוק צארום) מגיע לסטודיו ואומר לה כי דוד עצור וכי עדותה חשובה מאוד להרשעתו, ורונית לא מהססת ומגישה עדות בכתב למשטרה.
דני קשור מאוד לאמו ומתנגד בתוקף ליחסיה עם אשר (אבי קליינברגר) שעובד כמנתח פלסטי. רונית רוצה לפתוח פרק ב' בחייה ודני מתנגד בתוקף ובורח מהבית לאביו אבנר המתגורר עם בת זוג (קרוליין לנגפורד).
גבי (אורי גבריאל) הוא אחיו של דוד שעצור באבו כביר. הוא מגיע אליו עם עורך הדין בלקין (מוסקו אלקלעי) שמודיע כי הכל תלוי בעדותה של רונית וכי על גבי לשכנע אותה לבטל את עדותה.
גבי הוא בעל מוסך מכוניות מפוקפק ועסק לרכבים משומשים אותו הוא מנהל בעזרת עוזרו הראשי איציק (דליק ווליניץ). בתחילה הוא מציע לרונית מכונית במצב טוב במחיר אטרקטיבי אך היא מבינה את כוונתו ודוחה אותו, ומכאן מתחילה מסכת הטרדות ואיומים של גבי ואיציק. רונית מגישה תלונה במשטרה אבל פקד רמי מקבל את השגותיו של בלקין ומשחרר אותו.
מסכת ההטרדות נמשכת ומתעצמת ואשר מבקש מרונית לחזור מעדותה, וכאשר היא מסרבת הוא מנתק את הקשר ביניהם. גבי גם מאיים על דני, עוקב במכוניתו אחרי דני הנמלט במהירות ונופל ונפצע וגבי דורס את אופניו.
בטי נמצאת בפוסט טראומה ובדיכאון. היא נזקקת לתרופות רבות וגם רונית לא מצליחה לעודד אותה.
לבסוף נוטלת בטי כמות גדולה של תרופות ומתאבדת. עו"ד בלקין מודיע בשמחה לגבי ודוד כי לאור התאבדותה של התובעת, המשפט יבוטל ודוד ישוחרר.
גבי רוצה כעת לנקום ברונית. הוא חודר לדירתה, כולא את דני בחדר ומתחיל לתקוף אותה במטרה לאנוס אותה כמו שעשה אחיו לבטי. היא נאבקת בו ודני מנסה לעבור מהחדר אל הסלון ולעזור לאמו אך הוא נתקע על המעקה. לבסוף לוקחת רונית כד מתכת והולמת בו מספר פעמים בראשו של גבי וגורמת למותו, ולאחר מכן היא מצליחה לשלוף את דני מהמעקה.
לבסוף רונית נעצרת ונידונה לשנת מאסר בפועל.
צוות השחקנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שם השחקן/ית | שם הדמות | הערות |
|---|---|---|
| ענת עצמון | רונית | |
| אורי גבריאל | גבי | |
| נתן דטנר | אבנר | בעלה לשעבר של רונית |
| איתי קרן | דני | בנה של רונית |
| שלמה תרשיש | דוד | אנס |
| עירית פרנק | בטי | נאנסת |
| צדוק צארום | רמי | פקד במשטרה |
| מוסקו אלקלעי | בלקין | עורך דין |
| דליק ווליניץ | איציק | עוזר של אורי |
| אבי קליינברגר | אשר | רופא |
| קרוליין לנגפורד | בת זוג של אבנר | |
| אושיק לוי | חבר של אשר | |
| מירי פביאן | אשתו של אושיק | |
| אביבה פז | סטלה | יצאנית |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"עדות מאונס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "עדות מאונס", באתר ספר הקולנוע הישראלי
"עדות מאונס", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "עדות מאונס", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- עדות מאונס, בספר הקולנוע הישראלי
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 תמי גלבץ, עד שעצמון חותכת עניין - "עדות מאונס", תסריט: אלי תבור ורפאל רביבו, במאי: רפאל רביבו, צלם: מוריס פלוס, מוסיקה: דובי זלצר, שחקנים: ענת עצמון, אורי גבריאלי, איתי קרן, עירית פרנק, שלמה תרשיש, מוסקו אלקלעי, דליק ווליניץ, כל העיר, 19 באוקטובר 1984
- ^ ביקורות:
רחל נאמן, ביקורת - הישראלי המכוער 'עדות מאונס' - שחף, תל־אביב, כותרת ראשית, 31 באוקטובר 1984
מאיר שניצר, האנס המגמגם - 'עדות מאונס' - שחף, תל־אביב, חדשות, 15 באוקטובר 1984
אריה יאס, יש אונס ו...יש אונס, מעריב, 12 באוקטובר 1984
שבא סלהוב, "למה לא נותנים לחיות?" ביקורת על ביקורת, חדשות, 25 באוקטובר 1984