עבודת האדמה הנבטית

עבודת האדמה הנבטית
אלפלחאה אלנבטיה (الفلاحة النبطية)
	הספר בגרסה מימי הביניים
מידע כללי
מאת	אבן וואחשיה
שפת המקור	ערבית
נושא	חקלאות, בוטניקה, מיתולוגיה וכשפים
הוצאה
מקום הוצאה	עיראק
תאריך הוצאה	המאה ה־3

עבודת האדמה הנבטית (בערבית: " كتاب الفلاحة النبطية"; תעתיק מדויק: כִּתָאבּ אֶלְפַלָּאחָה אֶנַּבַּטִיָּה) הוא ספר שנכתב או תורגם בידי אבן וואחשיה (נפטר בשנת 930) ועוסק באגרונומיה. הספר מכיל מידע הן על צמחים וחקלאות והן על אסטרולוגיה, כישוף ומיתולוגיה. הספר צוטט רבות בידי סופרים ערבים מאוחרים שעסקו בנושאים אלו. הספר היה הראשון שנכתב בערבית על חקלאות והיה המשפיע ביותר מכל הספרים שנכתבו אחריו על הנושא.

מקור

הספר כולל הקדמה עם הסבר על מקורו. בהקדמה נכתב שאבן וואחשיה מקוואסין, כפר השוכן בסמוך לעיר כופה בעיראק,^[1] מצא את הספר יחד עם אוסף של ספרים אחרים שנכתבו בידי הכלדיים (חכמי מסופוטמיה הקדומה) ושהמקור הכיל מגילה בעלת 1500 דפים.^[2]

שמו המקורי של הספר, כך נכתב בהקדמה, היה "ספר עיבוד האדמה, טיפול בדגנים, בירקות ובגידולים והגנתם" (ובתעתיק מדויק: כיתאב א-פאלאח אל-ארד ואיסלאח אל-זאר ואל-שאג'אר ואל-ת'ימאר ודאף של-עאפאת אנהא), אבן וואחשיה קיצר את שם הספר ל'ספר עבודת האדמה הנבטית'.^[3] אבן וואחשיה טען שתרגם את הספר, שנכתב 20,000 שנים לפניו בידי תושביה הקדומים של מסופוטמיה, מהשפה ה"סורית העתיקה" .^[4]

אבן וואחשיה אמר שהספר היה תוצר של "שלושה כשדיים חכמים" וש"הראשון מביניהם החל בכתיבה, השני הוסיף אליה דברים והשלישי הפך את הספר לשלם".^[5] שמות שלושת האנשים האלו הם: סאגרית', יַנְבּוּשָׁד וקות'אמה.^[3]

אבן וואחשיה סיפר שתרגם את הספר לערבית בשנים 903 - 904 לספירה^[6] והכתיב אותו לתלמידו טאליב של זאיאת בשנת 931.

במחקר המודרני

בזמנו של אבן וואחשיה נחשבה השפה הסורית לשפה הראשונה שהומצאה ושבה דיברו בזמן יצירת העולם.^[7] במציאות, השפה סורית היא דיאלקט של הארמית המזרחית שהגיחה לעולם רק במאה הראשונה לספירה. עם זאת, עד המאה התשיעית, זמנו של אבן וואחשיה, כבר נכתבה בשפה זו כמות נכבדת של ספרים ותרגומים של כתבים יווניים.

התאריכים בהם תורגם הספר נראים כנכונים, שכן הביביליוגרף הערבי עיראקי אבן אל נאדין מזכיר בספרו "כיתאב אל-פיחריס" (ספר הקיטלוג) שנכתב בשנת 987, את ספר עבודת האדמה הנבטית, מה שמצביע על כך שהספר היה מוכר בעיראק כבר במאה העשירית.^[1]

קיימים לא מעט ספקות לגבי מקורו האמיתי של הספר. חוקרים מודרניים מאמינים כי הספר תורגם ממקור שנכתב במאה החמישית או השישית לספירה בשפה הארמית סורית. בסופו של דבר, הספר מבוסס על כתבים יווניים ולטיניים עם תוספות רבות המבוססות על חומרים מקומיים עיראקיים.

הספר נודע לחוקרים האירופאים בשנת 1835 באמצעות המזרחן הצרפתי אטיין מארק קווטרמר (צר'). במהלך רוב המאה ה־19 נחשב הספר לזיוף ולא העסיק את החוקרים אך החל משנות השישים ואילך החל שינוי ביחס לספר, לאותנטיות שלו ולהשפעותיו.

תוכן

היצירה מכילה כ־1500 עמודים של טקסט שעוסקים בעיקרם בחקלאות אך סוטים לא מעט לנושאים אחרים כמו כשפים, דת, פילוסופיה, אסטרולוגיה, ופולקלור. חלק מהנושאים החשובים ביותר המופיעים בספר עוסקים בגידול כרמים, עצים, השקיה ומדעי הקרקע. מידע זה הפך למפורסם וידוע בכל רחבי העולם המוסלמי - ערבי, מתימן ועד לספרד.

החלקים בספר שאינם עוסקים בחקלאות ובעבודת אדמה מציירים תמונה חיה של החיים הכפריים בעיראק במאה העשירית. חלקים אלו מתארים דת פאגאנית עם קשרים לדתות המסופוטמיות העתיקות, יחד עם השפעה הלניסטית. חלקים מהספר שאינם עוסקים בחקלאות צוטטו בידי המכשף ואלכימאי האנדלוסי מאסלמה אל קורטובי (נפטר ב־964) בספרו קיאת אל חכים (תכלית החכם). עם חלקים אחרים התפלמס הרמב"ם בספרו מורה הנבוכים^[^{דרוש מקור]}.

המונח "נבטים"

המילה "נבטים" המופיעה בשמו של הספר אינה מתייחסת לעם הנבטי הקדום שחי בצפון ערב (אזור דרום ירדן של ימינו), אלו שהקימו את ממלכת הנבטים ובה ערים כמו פטרה בסוף התקופה ההלניסטית (150 לפנה"ס - 106 לספירה). הביטוי 'נבטים' שימש בשפתם של הסופרים הערבים בתקופה האיסלאמית הקדומה כתיאור של אוכלוסייה כפרית שאינה דוברת ערבית החיה בשטחים אותם כבשו המוסלמים.^[8] כך נוכל להיפגש אצל סופרים אלו בנבטיים כורדים, נבטים ארמנים,^[8] נבטים מהלבנט (אלו היו בעבר הנבטיים מפטרה) וכן נבטים מעיראק.^[9] באופן כללי המונח 'נבטים' קשור בצורה חזקה לכפריים יושבי קבע, תרבות זו באה בניגוד לערבים שהיו באופיים נוודים וראו את הנוודות כאורח חיים עליון יותר.^[8]^[9]

המונח 'הנבטיים של עיראק' מתייחס לכפריים דוברי הארמית, תושביה המקוריים של סאוואד, כיום בדרום מרכז עיראק. עם זאת המונח שימש, בידי מלומדים כמו אבן וואחשיה ואחרים (למשל, ההיסטוריון אל-מסעודי), כשמם של תושבי מסופוטמיה העתיקה. מלומדים אלו האמינו שהמסופוטמים הקדומים דיברו בשפה הסורית ארמית למרות ששפה זו הייתה בשימוש רק החל מהמאה הראשונה לספירה. אותם מלומדים האמינו שהמסופוטמים דוברי הסורית האלו שלטו במסופוטמיה החל מתקופת המלך האגדי נימרוד ועד לסוף האימפריה הסאסאנית במאה השלישית לספירה.^[9]^[10] אם כך, בכתביהם של אותם מלומדים הביטוי 'הנבטים של עיראק' לא התייחס לעם היסטורי בשונה למשל מ'הנבטים של הלבנט', אלא למסורת מסופוטמית שעברה 'ארמיזציה' (מהמילה 'ארמית') לפי הבנת המלומדים האלו.

בהינתן התפיסה של אבן וואחשיה בעניין קדמותם של הנבטים של עיראק, הוא האמין שכל הידע האנושי יסודותיו באותם נבטים. רעיון זה לא הומצא על ידי אבן וואחשיה, עוד בתקופה ההלניסטית רווחה הדעה שידע סודי כלשהו מיוחס לתושביה הקדומים של מסופוטמיה. הסופרים היוונים התייחסו אל אותו עם קדום בשם 'כלדיים',^[11] מונח שחופף פחות או יותר למונח 'נבטים' אצל אבן וואחשיה. עם זאת, בשונה מאותם סופרים הלניסטים שבאו לפניו ובשונה מסופרים ערבים כגון סעיד אל-אנדלוסי שהגיעו אחריו, אבן וואחשיה היה בקשר ישיר עם מסורות מסופוטמיות חיות, עובדה זו הופכת את הכלדיים או הנבטים שלו לנטועים עמוק יותר בקרקע המציאות האמפירית.^[12]

אבן וואחשיה היה גאה מאוד בנבטים שלו כמו גם באצילות שראה בעבודת האיכרים באופן כללי יותר.^[11] בשל העובדה שהספר נכתב בתקופה בה המורשת המסופוטמית הקדומה הייתה בסכנת היעלמות בשל הכיבוש הערבי - ניתן לפרש את יצירתו של אבן וואחשיה כחלק מתנועת השעוביה, תנועה של מוסלמים לא ערבים שניסו לשמר את מורשתם המקומית.^[13] מנקודת מבט כזו, היצירה היא למעשה ניסיון לשמר ולהאדיר את המסורת ה'נבטית' של מסופוטמיה.^[14]

הערות שוליים

^ ¹ ² The Encyclopaedia of Islam: three, 3rd ed., Leiden ; Boston: Brill, 2007, ISBN 978-90-04-15017-1
^ Jaakko Hämeen-Anttila, Aḥmad ibn ʻAlī Ibn Waḥshīyah, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden ; Boston: Brill, 2006, Islamic history and civilization : studies and texts, עמ' 98, ISBN 978-90-04-15010-2
^ ¹ ² The encyclopaedia of Islam. 7: Mif - Naz, Leiden: Brill, 1993, עמ' 837, ISBN 978-90-04-09419-2
^ Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 3, ISBN 978-90-04-15010-2
^ A JSTOR Time Line, Princeton: Princeton University Press, 2012-12-31, עמ' 75
^ Angelo Alves Carrara, GEOPONICA AND NABATEAN AGRICULTURE : A NEW APPROACH INTO THEIR SOURCES AND AUTHORSHIP, Arabic Sciences and Philosophy 16, 2006-03, עמ' 123 doi: 10.1017/S0957423906000245
^ Milka Rubin, The Language of Creation or the Primordial Language: A Case of Cultural Polemics in Antiquity, Journal of Jewish Studies 49, 1998-10, עמ' 306–333 doi: 10.18647/2120/JJS-1998
^ ¹ ² ³ Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 37, ISBN 978-90-04-15010-2
^ ¹ ² ³ The encyclopaedia of Islam. 7: Mif - Naz, Leiden: Brill, 1993, ISBN 978-90-04-09419-2
^ Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 37-38, ISBN 978-90-04-15010-2
^ ¹ ² Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 44, ISBN 978-90-04-15010-2
^ Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 44-45, ISBN 978-90-04-15010-2
^ Patricia Crone, Michael Cook, Hagarism: the making of the Islamic world, 1. paperback ed, Cambridge: Cambridge Univ. Press, 1980, עמ' 85-88, ISBN 978-0-521-21133-8
^ Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 64, ISBN 978-90-04-15010-2

[:3-1] ¹ ² The Encyclopaedia of Islam: three, 3rd ed., Leiden ; Boston: Brill, 2007, ISBN 978-90-04-15017-1

[2] Jaakko Hämeen-Anttila, Aḥmad ibn ʻAlī Ibn Waḥshīyah, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden ; Boston: Brill, 2006, Islamic history and civilization : studies and texts, עמ' 98, ISBN 978-90-04-15010-2

[:4-3] ¹ ² The encyclopaedia of Islam. 7: Mif - Naz, Leiden: Brill, 1993, עמ' 837, ISBN 978-90-04-09419-2

[4] Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 3, ISBN 978-90-04-15010-2

[5] A JSTOR Time Line, Princeton: Princeton University Press, 2012-12-31, עמ' 75

[6] Angelo Alves Carrara, GEOPONICA AND NABATEAN AGRICULTURE : A NEW APPROACH INTO THEIR SOURCES AND AUTHORSHIP, Arabic Sciences and Philosophy 16, 2006-03, עמ' 123 doi: 10.1017/S0957423906000245

[7] Milka Rubin, The Language of Creation or the Primordial Language: A Case of Cultural Polemics in Antiquity, Journal of Jewish Studies 49, 1998-10, עמ' 306–333 doi: 10.18647/2120/JJS-1998

[:0-8] ¹ ² ³ Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 37, ISBN 978-90-04-15010-2

[:1-9] ¹ ² ³ The encyclopaedia of Islam. 7: Mif - Naz, Leiden: Brill, 1993, ISBN 978-90-04-09419-2

[10] Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 37-38, ISBN 978-90-04-15010-2

[:2-11] ¹ ² Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 44, ISBN 978-90-04-15010-2

[12] Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 44-45, ISBN 978-90-04-15010-2

[13] Patricia Crone, Michael Cook, Hagarism: the making of the Islamic world, 1. paperback ed, Cambridge: Cambridge Univ. Press, 1980, עמ' 85-88, ISBN 978-0-521-21133-8

[14] Jaakko Hämeen-Anttila, The last pagans of Iraq: Ibn Waḥshiyya and his Nabatean agriculture, Leiden: Brill, 2006, Islamic history and civilization, עמ' 64, ISBN 978-90-04-15010-2

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]