סרעין אל-פוקא
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| מחוז | בעלבכ־אלהרמל |
| נפה | בעלבכ |
| גובה | 1,100 מטרים |
| קואורדינטות | 33°52′43″N 36°05′34″E / 33.87864°N 36.09288°E |
  | |
סַרְעִ֫ין אל-פוֹקָא (בערבית: سرعين الفوقا) הוא כפר לבנוני בנפת בעלבכ, מחוז בעלבכ-הרמל. רוב תושבי הכפר הם מוסלמים שיעים ומיעוטם הם נוצרים.[1]
מיקום וגאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכפר שוכן בגובה ממוצע 1,100 מטרים מעל פני הים, כ-24 קילומטרים דרומית מזרחית לבעלבכ, כ-16 קילומטרים צפונית מזרחית לריאק. הכפר הצמוד ממערב הוא סרעין א-תחתא וממזרח שוכן הכפר א-נבי שית.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנן שתי סברות למקור השם סרעין:[1]
- החוקר טוני מופרג' (طوني مفرج) סבור שהמקור הוא שתי הברות בארמית שמשמעותן "אדון המעיינות".
- אניס פריחה הציע שמקור השם הוא שיבוש של המילה "זרעין" שפירושה חקלאים.
ארכאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרה-היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרומית מזרחית לכפר ישנו אתר ארכאולוגי שהתגלה על ידי אנרי פלייש ב-1946 (הוזכר ברשימה של אתרים פרהיסטוריים שהוכנה על ידי L. Burkhalter ופורסמה ב-1948. בין הממצאים: כלי אבן דו-צדדיים, שברי אבנים וגרעינים (חומרי גלם ממנו הוכנו כלים). Burkhalter סבר שהכלים שייכים לתרבות מוסטרית ואילו פלייש הציע שהכלים עשויים להיות דומים לכלים שנמצאו בתרבות מאוחרת יותר, באתר הנאוליתי ליד ריאק.[2]
התקופה הרומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]קיימות עדויות לכך שהכפר סרעין אל-פוקא נבנה על שרידי מחצבה רומית. בתוך הכפר ישנם שרידי מקדש רומי שממנו נותרה הבמה. שרידים נוספים נמצאו כאשר נהרס בית ישן ונחשפו חלק ממשקוף, גוש מהתקרה וחלקים מבסיס עמוד.[1][3]
בכפר ובסביבתו ישנם קברים חצובים.[1][3]
הכפר המודרני
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד סוף התקופה העות'מאנית הייתה סרעין כפר אחד עם אוכלוסייה מעורבת של שיעים, מרונים ומלכיתים. בתקופת המנדט הצרפתי הכפר חולק לשתי יחידות: א-תחתא עם אוכלוסייה נוצרית ואל-פוקא, המאוכלסת על ידי שיעים. עם זאת יש בכפר סרעין אל-פוקא כמה משפחות נוצריות.[1]
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2014 נמנו בכפר 3,040 תושבים. כ־93% שיעים והיתר נוצרים.[4]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 موسوعة قرى ومدن لبنان - طوني مفرج - مکتبة مدرسة الفقاهة (עמ' 185, 189), ar.lib.eshia.ir (בערבית)
- ^ L. Copeland; P. Wescombe (1966). Inventory of Stone-Age Sites in Lebanon: North, South and East-Central Lebanon, p. 52. Impr. Catholique. נבדק ב-3 במרץ 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 George Taylor (1971). The Roman temples of Lebanon: a pictorial guide. Les temples romains au Liban; guide illustré. Dar el-Machreq Publishers.
- ^ أسماء العائلات في بلدة سرعين الفوقا، قضاء بعلبك، محافظة البقاع في لبنان, إعْرَفْ لبنان (בערבית)