סרגיי זובאטוב
 | |
| לידה |
8 באפריל 1864 מוסקבה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| התאבד |
15 במרץ 1917 (בגיל 52) מוסקבה, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| השתייכות | אוכרנה, משרד הפנים הרוסי |
| תקופת הפעילות | 1889–1903 (כ־14 שנים) |
| דרגה | פקיד המשימות המיוחדות |
| תפקידים בשירות | |
|
ראש האוכרנה המוסקבאית ראש המדור המיוחד במחלקת המשטרה | |
| פעולות ומבצעים | |
| חיסול התאגדויות פועלים מהפכניות, החלת שיטות קרימינולוגיות מתקדמות שלא היו קודם ברוסיה | |
| עיטורים | |
|
אות הקדוש סביאטוסלב מדרגה 2 אות הקדוש סביאטוסלב מדרגה 3 אות הקדושה אנה מדרגה 2 אות הקדוש ולדימיר מדרגה 4 | |
  | |
סרגיי ואסילייביץ' זוּבַּאטוֹב (ברוסית: Серге́й Васи́льевич Зуба́тов; 8 באפריל (26 במרץ לפי הלוח היוליאני) 1864 - 15 במרץ (2 במרץ לפי הלוח היוליאני) 1917) היה מדינאי ואיש מחלקת המשטרה של האימפריה הרוסית, עובד בכיר בתחום הבילוש הפוליטי, יועץ לענייני משפט וראש מחלקת האוכרנה במוסקבה (1896-1902), ואחר כך ראש המדור המיוחד במחלקת המשטרה (1902-1903). זובאטוב נחשב למייסד מערכת הבילוש הפוליטי ברוסיה שלפני המהפכה. הוא היה מייסד מערכת ארגוני הפועלים החוקיים שכונו זובאטובשצ'ינה (האיגודים של זובטאוב), ביניהם גם מפלגת הפועלים היהודית הבלתי-תלויה, שמראשיה היו מניה שוחט.
הוא נחשב לאבי "הצאריזם העממי", כשניסה להחיל רפורמות סוציאליות שיטיבו עם מעמד הפועלים תחת המונרכיה והוא נחשב כנראה לאחד הסוכנים החשאיים הערמומיים ביותר ורבי-החזון ביותר של המאה ה-20 כולה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדותו ונעוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרגיי זובאטוב נולד במוסקבה במרץ 1864 במשפחתו של קצין בכיר, אביו ואסילי זובאטוב שירת בביתו של שר ההגנה הרוסי מאליוטין, בשדרות טבר במוסקבה, ושם גם חיה משפחת זובאטוב.
ב-1881 עם סיום הגימנסיה, המשיך לימודיו בגימנסיה המוסקבאית מס' 5, במהלך לימודיו התעניין בניהיליזם וקרא את כתביו האסורים של פיסארב. ב-1882 הקים חוג משלו לניהיליסטים מהגימנסיה. הוא נהג להתווכח רבות עם מוריו והטיף רבות בקרב חבריו את רעיונות הניהיליזם. בזמנו החופשי נהג לקרוא הרבה, בעיקר את כתביהם של פיסארב, צ'רנישבסקי, ברווי-פלרובסקי, מיל, ספנסר, דרווין, קרל מרקס ואחרים. ב-1884 סיים את לימודיו.
לאחר השלמת לימודיו בגימנסיה, זובאטוב עבד בלשכת שירות של האצולה המוסקבאית, ובמקביל עבד תמורת משכורת זעומה בספריית מיחין שבשדרות טבר, שהייתה בבעלותה של אלכסנדרה ניקולאייבנה שנישאה לו לבסוף. הספרייה הייתה פופולרית מאוד בתקופה ההיא בקרב צעירי מוסקבה, כיוון שניתן היה להשיג שם ספרים אסורים. זובאטוב שמח להציע לכל מי שהיה חפץ ספרות אסורה ובכך משך אליו גם מהפכנים צעירים.
בצעירותו זובאטוב בנה קשרים עם משתתפים בחוגים עממיים שונים, אף שהוא עצמו לא נמשך לרעיונות המהפכניים. סמוך לשנת 1884 הוא הכיר את חוגו של מיכאיל הוץ, שבו היו חברים רובינוק, פונדאמינסקי ואחרים. חברי החוג למדו את כתביהם של סופרים עממיים ממעמד הפועלים - לברוב ומיכאילובסקי. הוץ וחבריו היו מבקרים בתכיפות את ספריית מיחין. זובאטוב שמר עמם על קשר וסבר כי הם "חברתיים" (כשנמשכו לכתביהם של לברוב ומיכאילובסקי) והוא היה "תרבותי" (כשנמשך לכתבי פיסארב). בתוכו פנימה זובאטוב חש לא נוחות בקרבם והתקשה לסמוך עליהם, אלא שזה לא הפריע להם להמשיך להשתמש בספרייתו.
ב-1886 היה לעובד טלגרף בתחנה המרכזית במוסקבה ובתחנות אחרות. בקיץ של אותה שנה, הוזמן לתשאול אצל ראש מחלקת האוכרנה של מוסקבה, ניקולאי ברדיאייב, שדיווח לזובאטוב כי נעשה שימוש בספרייה שלו על ידי מהפכנים כזירה לתאוריות קשר, והוא נחקר באזהרה כחשוד. בתגובה, זובאטוב הציע את שירותיו כסוכן חשאי ומרגל בקרב המהפכנים, על מנת למגר את התופעה ולחסל את חוגי המהפכנים.
עבודתו במשטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסתיו 1886 זובאטוב החל לעבוד כסוכן של האוכרנה, ובשנים 1886-1887 זובאטוב שיחק היטב את תפקידו כמהפכן מוצלח, ובזכות עבודתו כסוכן כפול הצליח לסייע למשטרה ולאוכרנה בלכידת מהפכנים רבים, ביניהם גם הוץ, פונדמינסקי ואחרים.
בפרשנות שנתן לעבודתו, בפני ראש משטרת מוסקבה, י. יורקובסקי, זובאטוב כתב: "הנה אנשים אלה, אמרתי לעצמי, אשמים בשל פעילותם הפלילית על סמך ראיות שנמצאו בעת החקירה, שבוצעה בזמן על ידי הז'נדרמריה, לא דחפתי אותם בצורה מהפכנית, אבל הודות ללבוש מוסווה של מהפכן, מצאתי אותם"
ב-1887 זובאטוב הוכרז כ"פרובוקטור" ותככן ובכמה חוגים מהפכניים אף זממו להתנקש בחייו. עקב זאת, הוצעה לו עבודה פעילה כסוכן במשטרה וב-1 בינואר 1889 החל לעבוד במחלקת האוכרנה של מוסקבה ובמחלק הפלילי המוסקבאי.
החל מ-1889 זובאטוב עבד כאיש המשימות מיוחדות של מחלקת האוכרנה המוסקבאית, ובתפקידו זה הוא עמד בראש המחלקה להפעלת סוכנים (אגנטורה), כאדם המכיר מקרוב את העבודה. בעת שירותו באוכרנה, עסק בבילוש פוליטי והביא לחשיפת חוגים מהפכניים רבים. כמה ממכריו תיארו את שיטות הפעולה של זובאטוב: לאחר מעצרם של מהפכניים רבים, היה מזמין כמה מהעצורים, שעניינו אותו, והיה משוחח איתם במשרדו על רעיונות התנועה המהפכנית, על כוס תה, במשך שעות. זובאטוב היה נוהג לדבר אל לבם של המהפכנים הצעירים ומנסה לגייסם לשורות האוכרנה. גם אלה מהם שסירבו לשתף פעולה עם המשטרה היו נוטים להסכים לנטוש את הדרך המהפכנית, כתוצאה מהשיחות הממושכות עמו, על כוס תה מהביל.
בשל עבודתו, הוא הצליח להתפרסם לא רק במוסקבה כולה כי אם גם מחוצה לה. בתקופת עבודתו באוכרנה המוסקבאית נחשפו ארגונים מהפכניים רבים וחוסלו. באפריל 1892 חוסל חוג המהפכנים של מ. ברוסנב, מ. יגופוב ופ. קשינסקי. באפריל 1894 מפלגת "הזכות העממית" חוסלה לגמרי ובמאי 1895 נעצר איוואן רספוטין שתכנן להתנקש בחיי הקיסר.
בשל עבודתו של זובאטוב, ההצטרפות לארגוני המהפכנים במוסקבה הפכה לדבר מסוכן ושמו של זובאטוב נישא בפני המהפכנים כשם שנוא. בשל כך, זכה זובאטוב לקידום וב-1894 התמנה לסגן ראש האוכרנה המוסקבאית וב-1896, לאחר התפטרותו של ברדיאייב, היה לראש האוכרנה של מוסקבה.
ראש האוכרנה המוסקבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם מינוייו לראש האוכרנה במוסקבה, החל זובאטוב לפתח את מערכת הבילוש הפוליטי. הוא הכניס שיטות עבודה חדשות, בנה מערכות רישום, צילום, מידור וסיווג וארגון מחלקות תפעול הסוכנים לרמה המקבילה לזו שהייתה נהוגה במדינות מערב אירופה.
כבר בתחילת עבודתו כראש האוכרנה המוסקבאית, נקשר זובאטוב ליבסטראטי פאבלוביץ' מדניקוב ופעל לצדו בגיוס תמיכתם של הפועלים. זובאטוב צפה את עליית המרקסיסזם ברוסיה והוא הציע אמצעי-נגד יעילים. זובאטוב הצליח להקים ארגוני פועלים מלוכנים תוך הפיכת המונרכיה לכוח שיפוט אובייקטיבי, המסוגל לתווך בעת סכסוך בין הפועלים לבעלי המפעלים. בעבודתו בראש האוכרנה לצד מדניקוב, הקים זובאטוב את צוות התגובה המהירה («Летучий отряд филёров») בראשות מדניקוב, מחלקה שהורכבה מ-30 סוכנים מיומנים למדי, שביצעה מעקבים מוצלחים וסוכניו נדרשו לפעול כנגד המהפכנים ברוסיה כולה. סוכן של מדניקוב היה מסוגל להעביר ערב שלם בשכיבה בתוך מכל הניקוז מתחת לאמבט (מה שאכן נדרש בהזדמנות אחת) והיה מסוגל להמתין לאובייקט שלו במשך שעות רבות בקור אימים. שיטות הפעולה של האוכרנה המוסקבאית אומצו אחר כך על ידי שאר מחלקות האוכרנה בקיסרות הרוסית. יבסטרטי מדניקוב היה איש ימינו של זובאטוב, שפעל כפקיד המשימות המיוחדות. תחת זובאטוב, האוכרנה המוסקבאית הצליחה לחסל ארגוני פועלים ומהפכניים רבים ברחבי האימפריה הרוסית כולה. ב-1896 חוסלה קבוצת רצון העם הפטרבורגית, באותה שנה חוסלה התנועה הסוציאל-דמוקרטית "איגוד הפועלים המוסקבאי" וב-1898 נעצר במינסק ראש הבונד היהודי, ארקדי קרמר. באותה שנה החל פעיל הבונד מיכאל ישראל קפלינסקי להיות סוכן של זובאטוב. ב-1900 נעצרו במינסק גם מנהיגי "מפלגת הפועלים לשחרור פוליטי של רוסיה" בראשותו של ג. גרשוני ול. קליאצ'קו. ב-1901 נעצרו מנהיגי "האיחוד הצפוני של הסוציאל-רבולוציונרים" במוסקבה.
ב-1896, כשחוסלה התנועה הסוציאל-דמוקרטית "איגוד הפועלים המוסקבאי", הבחין זובאטוב בעת תשאול העצורים כי האיגוד איחד חוגים סוציאל-דמוקרטים שהתחלקו לשתי קטגוריות: אינטליגנטים-מהפכנים ופועלים. האינטליגנטים הבינו מיד מדוע נעצרו, כשהפועלים לא הבינו את סיבת המעצר. הפועלים לא הבחינו במאפיין פוליטי כלשהו בפעילותם. זובאטוב התעניין בפעילותם של הסוציאל-דמוקרטים וקרא ספרות בנושא יישום הסוציאל-דמוקרטיה בקרב המהפכניים הרוסיים. באפריל 1898 הציע זובאטוב תוכנית לשיפור מצבם של הפועלים והגישהּ בפני ראש משטרת מוסקבה, האובר-פוליצמייסטר המוסקבאי - דמיטרי טרפוב, שבתורו העביר את פרטי התוכנית ליד הגנרל-מושל של מוסקבה, סרגיי אלכסנדרוביץ'. כשאושרה תוכניתו, תשאל זובאטוב את הפועלים העצורים והבהיר בפניהם שהממשלה אינה האויבת שלהם וכי האינטרסים שלהם - הם האינטרסים של השלטון המלוכני. הוא הבדיל בין מטרות המהפכניים האינטליגנטים - שהתבססו על תאוריה אידאולוגית, לבין מטרות הפועלים - שביקשו להרוויח את פת לחמם. עבודתו של זובאטוב נשאה פרי ובאמצעות אותם פועלים, הקים איגודי פועלים רבים פרו-מלוכניים.
באוקטובר 1902 הועבר זובאטוב לסנקט פטרבורג ומונה לפקיד המדור המיוחד של מחלקת המשטרה. המדור המיוחד הוקם ב-1898 לצורך הפעלת סוכנים חשאיים ובתחילה עמד בראשו לאוניד רטאייב. באפריל 1902, לאחר רצח שר הפנים דמיטרי ספיאגין, מונה ויאצ'סלב פלווה להחליפו. בעת נסיעותיו בפולטבה וחרקוב הוא נתקל בעימותי החקלאים ובדרכו חזרה לפטרבורג עצר במוסקבה ונפגש עם זובאטוב. בשיחות ביניהם הדגיש זובאטוב את חשיבות הרפורמות הסוציאליות לדיכוי המהומות המהפכניות, אלא שזובאטוב סירב להאמין כי המהפכה ניצבת בפתח וטען כי מדובר בקבוצות מהפכניות שונות שראוי לחסלן. חרף חילוקי הדעות ביניהם, הוזמן זובאטוב לפטרבורג כדי לעבוד במדור המיוחד של מחלקת המשטרה של משרד הפנים, זאת ביוזמתו של אלכסיי לופוחין, ראש מחלקת המשטרה דאז, שהעריך מאוד את עבודתו של זובאטוב.
ראש המדור המיוחד במחלקת המשטרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם מינויו לראש המדור המיוחד במחלקת המשטרה זובאטוב החיל רפורמה כוללת במערך הבילוש הפוליטי וביוזמתו הוקמו מחלקות אוכרנה בערים הגדולות, שהוכפפו למחלקת המשטרה, והוטל עליהן לבצע את כל מבצעי הבילוש הפוליטי, לרבות מעצר מבוקשים, אף שבעבר, תפקידים אלה בוצעו על ידי הז'נדרמריה שפורקה. לראש מחלקות האוכרנה החדשות מונו רבים מעמיתיו של זובאטוב שהעריכו את שיטות העבודה שלו. תחת זובאטוב המדור המיוחד עצמו, פולג לשתי פלוגות - פלוגת ראשי האוכרנה שבראשה עמד ל. מנשיקוב ופלוגת הפיקוח והבילוש שנוהלה על ידי יבסטרטי מדניקוב. כתוצאה מהרפורמות של זובאטוב, בידיו נחו כל פעילויות הפיקוח והבילוש הפוליטי ברוסיה כולה.
אלא שאחרי העלייה המטאורית, שהוכתרה במינויו למפקד המדור המיוחד של מחלקת המשטרה (שריכזה בידיה את כל הבילוש הפוליטי) הקריירה של זובאטוב התרסקה באחת ב-1903. שר הפנים ויאצ'סלב פלווה חשד שזובאטוב תומך בסיעתו של שר האוצר סרגיי ויטה, יריבו הפוליטי. נוסף לזה, פלווה לא האמין ברפורמות של זובאטוב ולא שבע נחת מהקמת איגודי הפועלים הפרו-מונרכיים. בקיץ 1903, ללא הסברים, הוא דרש את פירוקה של מפלגת הפועלים היהודית הבלתי-תלויה (Еврейская независимая рабочая партия) וכך מנהיגי המפלגה הודיעו על פירוקה זמן-מה לאחר מכן ואף נטען כי כמה מהם נורו. לאחר המקרה, זובאטוב ביקש להתפטר מתפקידו אך מנהליו סירבו והוא החל יותר ויותר לבקר את שר הפנים וטען כי ככל שיקדים פלווה להתפטר כן ייטב עבורו ועבור רוסיה כולה. ביולי 1903 זובאטוב נפגש עם שר האוצר ויטה ושטח באוזניו את אי שביעות רצונו משר הפנים. דבר הפגישה הגיעה לאוזניו של פלווה והלה מיהר לפטרו.
אלא שזובאטוב לא חדל לפעול כנגד שר הפנים ובפגישות נוספות עם סרגיי ויטה, שנערכו בדירת הנסיך ו. משצ'רסקי, ניסה להוביל מהלך לפיטוריו של שר הפנים ומינויו של סרגיי ויטה לשר הפנים במקומו. התוכנית הייתה כי זובאטוב יכתוב מכתב לנסיך משצ'רסקי והלה יעביר את המכתב לידי הקיסר. אלא שדבר המכתב הגיע לאוזניו של שר הפנים פלווה ותגובתו לא אחרה לבוא.
ב-19 באוגוסט 1903 השר נפגש עם זובאטוב במשרדו וביצע תשאול בנוכחות נציג הז'נדרמריה ו. פון ואליה והאשים את זובאטוב בביקורת מסיתה כנגד השר ובהיותו בוגד, כיוון שהסגיר סודות מדינה לידי הפועלים המהפכניים. זובאטוב פוטר מכל תפקידיו במשטרה ונדרש לעזוב את פטרבורג. בשעת ערב מאוחרת בהגיעו לתחנת הרכבת באו להיפרד ממנו רבים מעובדיו במחלקה ולבסוף נסע למוסקבה. בנובמבר אותה שנה נכפתה עליו הגלייה לפרובינציה והוא נסע לעיר ולדימיר. תפקיד ראש המחלק המיוחד הועבר לידי א. סאזונוב.
חייו לאחר הפרישה ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-15 ביולי 1904, התנקש איגור סאזונוב, חבר במפלגת הסוציאל-רבולוציונרים, בחייו של שר הפנים ויאצ'סלב פלווה, ופתח פתח לשובו של זובאטוב לצמרת הממסד המשטרתי. במינויו של פ. סביאטופולק-מירסקי לשר הפנים החדש, זכה זובאטוב לפנסיה מסודרת וזוכה מכל האישומים שהטיח בו שר הפנים הקודם. השר הציע לו לשוב לשירות המשטרה אך הוא לא ניצל את ההזדמנות. דמיטרי טרפוב וסרגיי ויטה ביקשו ממנו לשוב לשירות אך הוא סירב - האווירה הפוליטית והחברתית השתנתה והוא חש שרעיונותיו לא יזכו עוד לתמיכה וקיווה כי הרפורמות של סביאטופלק-מירסקי, דמיטרי טרפוב וסרגיי ויטה יביאו לשינוי.
עם פרוץ מהפכת 1905 נוכח לדעת שרעיונותיו נכשלו וכך הוא כתב במכתבו לפובליציסט ולדימיר בורצב:
אני - מלוכן מיוחד למדי ולכן - אדם מאמין מאוד. כיום הרעיון של מונרכיה טהורה חווה משבר עמוק. מובן שהדרמה הזאת מותירה את סימניה בכל ישותי; אני חווה אותה ברעד פנימי. הגנתי על הרעיון הזה במעשים. אני מוכן לגווע מרוב אהבתי אליו, להירקב יחד עמו...
21 במרץ 1908
ב-1910 שב מגלותו בולדימיר והתיישב במוסקבה, על גדות נהר מוסקבה.
במהפכה השנייה, בפברואר או מרץ 1917, מיד לאחר שנודע לו כי הקיסר ניקולאי השני ויתר על כסאו לטובת אחיו מיכאיל, אבי "הצאריזם העממי", התאבד זובאטוב בירייה.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יועץ ממלכתי מאת בוריס אקונין, הוצאת ידיעות ספרים וספרי עליית הגג, 2010
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סרגיי זובאטוב באנציקלופדיה קרוגוסובייט (ברוסית)
- סרגיי זובאטוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סרגי זובטוב (1864-1917), דף שער בספרייה הלאומית
