סקי סלאלום
סקי סְלאלוֹם (מהמילה הנורווגית: Slalåm שפירושה "שביל לאורך מדרון") הוא ענף תחרותי של סקי אלפיני בו המתחרים צריכים לגלוש במורד בזיגזג בין זוגות דגלים קרובים אחד לשני (במרחקים של בין 4 ל-15 מטרים) בפריסה צפופה, מה שמחייב פניות חדות מאוד כדי לעבור בין הדגלים תוך כדי שליטה מבוקרת במהירות הגוברת באופן טבעי בזמן המקצה. בשל הצפיפות של הדגלים זהו ענף הסקי האלפיני עם אחוז הפסילות הגבוה ביותר. הקושי הרב לשמר את המהירות בד בבד עם שימור היכולת לזגזג בין השערים מאלצת את הגולש להפעיל את כל יכולתו הפיזית בצורה מתפרצת כל שער מחדש, ובפרץ אנרגיה כזה כל אי דיוק בתזמון עלול להוציא את הגולש מהמסלול ללא שליטה. בכל תחרות בדרך כלל נפסל אחוז גבוה מהגולשים בגלל אי מעבר בין זוג דגלים.
מסלולי סלאלום למתחרים גברים כוללים בדרך כלל בין 55 ל-75 דגלים, בעוד שמסלולי סלאלום לנשים כוללים בדרך כלל בין 40 ל-60 דגלים.
תחרויות של סקי סלאלום נערכות במשחקי החורף האולימפיים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכללים של סקי הסלאלום המודרני פותחו על ידי סר ארנולד לון בשנת 1922 עבור אליפות הסקי הלאומית הבריטית והענף אומץ בהמשך באולימפיאדת החורף של 1936.
