ספר יהושע השומרוני

ספר יהושע, המכונה גם הכרוניקה השומרונית, הוא חיבור היסטורי שומרוני שמוקדש ברובו לתולדות עם ישראל בימי יהושע בן נון, אם כי חלקים אחרים שלו נוגעים בתקופות מאוחרות יותר בתולדות השומרונים, עד המאה ה-4 לסה"נ. לחיבור שני נוסחים: אחד בעברית שומרונית והשני בערבית.^[1] ספר יהושע השומרוני אינו גרסה משוכתבת של ספר יהושע שבמקרא,^[2] אם כי הוא מתבסס בחלקו על ספר יהושע שבתרגום השבעים. לחיבור זה אין מעמד קנוני בקרב השומרונים.^[3]

תוכן

אף על פי שחלק גדול מתאר מסורות מקבילות לאלו של ספר יהושע המקראי, הוא שונה מאוד מספר זה הן בצורתו והן בתוכנו.^[4] הספר הקדוש היחיד אצל השומרונים הוא תורת משה, והם אינם מכירים בשאר התנ"ך. למרות זאת, ספר יהושע השומרוני נחשב במסורת השומרונית לספר חשוב ביותר. השומרונים מאמינים שספר זה מכיל מידע היסטורי מדויק ומהימן.^[5]

הספר מחולק לחמישים פרקים, ומכיל, לאחר סיפורי יהושע, תיאור קצר של תולדות ישראל לאחר מות יהושע (החופף במידה לספר שופטים) ועד הקמת משכן שילה על-ידי עלי הכהן, לאחר שעזב את שכם. אירוע זה, שלא נזכר במקרא, תופס מקום חשוב במסורת השומרונית ומתואר כזה שיצר את הקרע בין היהודים לבין השומרונים. ששת הפרקים האחרונים בספר דנים בגלות בבל ובתולדות השומרונים עד לבבא רבא (מנהיג העדה השומרונית במאה ה-4),^[6] ובתוך כך מקיף אירועים כמו כיבושי אלכסנדר מוקדון, והמרד נגד אדריאנוס.

הטקסט מדגיש לאורך כל הטקסט את האמונה בקדושת הר גריזים, מקום המקדש השומרוני; לדוגמה, קטע אחד מכנה את גריזים "המקום הנבחר" ומתאר את המקדש שנבנה שם לאחר השלמת כיבוש כנען.^[7] במחקר בן זמננו, מקדש השומרונים בהר גריזים מתוארך למאה ה-5 לפנה"ס לכל המוקדם, זמן רב לאחר ימי ההתנחלות (המתוארכים לתקופת הברזל א'), ונחרב בידי יוחנן הורקנוס במאה ה-2 לפנה"ס.^[8]

כתב היד

כתב היד עליו התבסס ג'וינבול בכתיבת המהדורה שלו היה רכושו של יוסף יוסטוס סקאליגר, שלפי הנראה השיג אותו מהקהילה השומרונית במצרים ב-1584. מאוחר יותר, הוא נחקר על ידי יוהאן היינריך הוטינגר, שתיאר אותו בשני חיבורים: "Exercitationes anti-Morinianæ" (1644) וב-"Smegma Orientale" (1657). שני כתבי יד נוספים הגיעו מאז לאירופה, והם נמצאים במוזיאון הבריטי ובטריניטי קולג' באוניברסיטת קיימברידג'. תרגום לאנגלית של הספר, על בסיס הטקסט של ג'וינבול, נעשה בידי אוליבר טרנבול קריין (The Samaritan Chronicle or Book of Joshua, 1890).

חיבור

תיארוך

הנוסח הערבי של ספר יהושע השומרוני התחבר בין המאה ה-14 ל-16.^[6] הדפוס הראשון של הספר מבוסס על כתב יד ערבי שנכתב באלפבית השומרוני, עם תרגום ללטינית והקדמה ארוכה מאת המזרחן ההולנדי תיאודור וילם ג'וינבול (ליידן, 1848). נוסח עברי שומרוני יצא לאור בשנת 1908 על ידי משה גסטר, רב וחוקר יהודי יליד רומניה.

ג'וינבול, בהקדמה למהדורתו, טען שספר יהושע השומרוני הוא פרי יצירתו של מחבר יחיד, שפעל, לכל המאוחר במהלך המאה השלוש-עשרה. הוא ביסס את מסקנתו על העובדה שהכרוניקן השומרוני אבו אל-פתח, שכתב את חיבורו הידוע ב-1355, שאב חומר רב מספר יהושע השומרוני. ספר זה צוטט גם בידי ההיסטוריון המצרי אל-מקריזי (מת בשנת 1441). חוקר נוסף, קריין, שפרסם מהדורה של ספר יהושע השומרוני בשנת 1889, תמך בדעה זו וכתב על כך במבוא לספרו.^[9]

מקורות

ג'וינבול הניח שמחבר ספר יהושע השומרוני ליקט את המידע מארבעה מקורות – מקור עברי-שומרוני (עליו התבסס לצורך כתיבת 24 הפרקים הראשונים, המספרים את תולדות עם ישראל בימי יהושע בן נון) ושלושה מקורות בשפה הערבית. המקור העברי-שומרוני מבוסס על תרגום השבעים של ספר יהושע. עותק עברי של סיפורו של שאובאק (פרקים כ"ז עד קס"ז בספר) הוכנס לחיבור "ספר יוחסין" של האסטרונום היהודי אברהם זכות (1452–1514) על ידי שמואל שולם (אנ'), שסיפר כי מצא אותו בכרוניקה שומרונית (אותה כינה "ספר זכרונות של כותים"), שם נאמר שקטע זה נלקח ממדרש יהודי. דומה כי שולם העתיק קטע זה מספר הכתוב בערבית, שכן הוא בלבל בין המילים יניח לנביח (ينيح במקום نبيح), בלבול שניתן להסביר רק בשל הסתמכותו על טקסט בערבית, שהוא כנראה ספר יהושע השומרוני. קטע זה הועתק משולם לאחר מכן על ידי גדליה אבן יחיא, ב"שלשלת הקבלה", ועל ידי ראובן הושקי, ב"ילקוט ראובני" שלו (ערך "דברים").

ראו גם

הערות שוליים

^ Pummer, Reinhard (2002). Early Christian Authors on Samaritans and Samaritanism: Texts, Translations and Commentary. Mohr Siebeck. p. 26. ISBN 9783161478314.
^ Hjelm, Ingrid (2000). The Samaritans and Early Judaism: A Literary Analysis. Continuum International Publishing Group. p. 243. ISBN 9781841270722.
^ לקריאה נוספת: הפרקים "ספר יהושע בן נון של השומרונים" ו"ספר יהושע השומרוני בלשון עברית", בדף "יהושע", באתר דעת
^ Gaster, M. (1908). "A Samaritan Book of Joshua". The Living Age. 258: 166.
^ O.T.C (1890). "The Samaritan Chronicle Or The Book of Joshua, the son of Nun" (PDF). נבדק ב-3 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² Safrai, Ze'ev (2018-05-02), "The Land in Samaritan Literature", Seeking out the Land: Land of Israel Traditions in Ancient Jewish, Christian and Samaritan Literature (200 BCE–400 CE), BRILL: 336, נבדק ב-2022-08-23
^ Hjelm 2000, p. 241.
^ יצחק מגן, מקדש יהוה בהר גריזים ובירושלים. בתוך: ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה בשיתוף המכון לארכיולוגיה האוניברסיטה העברית בשרושלים, כרך עשרים ותשעה, ירושלים ה'תשס"ט, עמ' 295-294
^ Crane, O. T., (1890), p. 9

[1] Pummer, Reinhard (2002). Early Christian Authors on Samaritans and Samaritanism: Texts, Translations and Commentary. Mohr Siebeck. p. 26. ISBN 9783161478314.

[Hjelm-2] Hjelm, Ingrid (2000). The Samaritans and Early Judaism: A Literary Analysis. Continuum International Publishing Group. p. 243. ISBN 9781841270722.

[3] לקריאה נוספת: הפרקים "ספר יהושע בן נון של השומרונים" ו"ספר יהושע השומרוני בלשון עברית", בדף "יהושע", באתר דעת

[4] Gaster, M. (1908). "A Samaritan Book of Joshua". The Living Age. 258: 166.

[5] O.T.C (1890). "The Samaritan Chronicle Or The Book of Joshua, the son of Nun" (PDF). נבדק ב-3 במרץ 2023. {{cite web}}: (עזרה)

[:0-6] ¹ ² Safrai, Ze'ev (2018-05-02), "The Land in Samaritan Literature", Seeking out the Land: Land of Israel Traditions in Ancient Jewish, Christian and Samaritan Literature (200 BCE–400 CE), BRILL: 336, נבדק ב-2022-08-23

[7] Hjelm 2000, p. 241.

[8] יצחק מגן, מקדש יהוה בהר גריזים ובירושלים. בתוך: ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה בשיתוף המכון לארכיולוגיה האוניברסיטה העברית בשרושלים, כרך עשרים ותשעה, ירושלים ה'תשס"ט, עמ' 295-294

[9] Crane, O. T., (1890), p. 9

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]