ספרות זולה (סוגה)
ספרות זולה (באנגלית: Pulp Fiction) היא סוגה של מגזינים זולים שנמכרו בדוכני עיתונים משנות ה-20 ועד שנות ה-50 של המאה ה-20, ולאחריהן נמכרו בתפוצה רחבה יותר.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורמט מגזיני "הספרות הזולה" הוא חוברות ברוחב 17 ס"מ, באורך 25 ס"מ, ובעובי של סנטימטר וחצי לכל הפחות. החוברות עשויות להכיל 128 עמודים, ונמכרות לעיתים ב-10 סנט. הנייר הזול שעליו הודפסו המגזינים היה עשוי מ"ציפת עץ" (Wood Pulp), ומכאן השם Pulp Fiction.
הספרות הזולה עצמה הייתה ממשיכתה של ספרות המגזינים מהמאה ה-19. על אף שסופרים מוערכים רבים כתבו עבור המגזינים, הם נזכרו לרוב עקב סיפורי זימה וציורי הכריכה העשירים בפרטים שלהם. חוברות קומיקס מודרניות העוסקות בגיבורי-על נחשבות לצאצאות "ספרות הגיבורים" (Hero Pulps) – מגזינים שתיארו באריכות את עלילותיהם של גיבורים כדוק סאבאג', בלש הפנטום ו"הצל". אולם, מגזינים נכתבו במקור לקהל יעד מבוגר בעוד שהקומיקס נועד לילדים ומתבגרים.
בעטיפות המגזינים הופיעו פעמים רבות תמונות של עלמות במצוקה המחכות לגיבור שיצילן. ציורים אלו הפכו לסימן ההיכר של הסוגה ותרמו לפרסומה. לציורי הכריכה היה תפקיד חשוב במכירות המגזינים, ואמני הציורים התפרסמו באותה מידה כמו הסופרים הכותבים אותם. לעיתים קרה שהציורים עוצבו קודם לכתיבת הסיפור, והסופרים נדרשו אז להתאים את העלילה לכריכה.
מגזינים מאוחרים החלו לספק איורים פנימיים, שתיארו אלמנטים מהסיפור. האיורים הודפסו בדיו שחור על אותו נייר שבו נכתב הטקסט, ונדרשה טכניקה מיוחדת כדי להימנע מהכתמת הנייר. הצללה נעשתה על ידי האצ'ינג ופוינטיליזם.
מגזין "ארגוסי" של פרנק מוּנסיי משנת 1896 נחשב ליצירת הספרות הזולה הראשונה, ובו נכתבו 135 אלף מילים על גבי 192 דפים בכל גיליון, ללא כל איורים, בזמנים שבהם איש לא חשב לשלב בין הדפסה זולה, נייר זול, וסופרים הדורשים מעט עבור פרסומם של המגזינים שסיפקו בידור נגיש למעמד הפועלים. במשך שש שנים הגדיל "ארגוסי" את תפוצת החוברות מכמה אלפים בכל חודש ליותר מחצי מיליון.
חברת "Street and Smith" הייתה הבאה בתור. בשנת 1903 היא הוציאה את "The Popular Magazine" שאותו כינתה "המגזין הגדול ביותר בעולם" הואיל והיה ארוך בשני עמודים מ"ארגוסי". במגזין זה הופיעו איורי צבע על הכריכות, ובשנת 1905 החלה להתפרסם עבודתו של הנרי ריידר הגרד שנקראה בשם "איֶישה". בשנת 1907 עלה מחיר המגזינים ל-15 סנט ונוספו 30 עמודים לכל גיליון. היקף המכירות גדל לכדי זה של "ארגוסי". החברה התעתדה לכתוב מגזינים שכל גיליון בהם מתמקד בז'אנר אחר. בשנים אלו הספרות הזולה עסקה לרוב בשלוש סוגות: ספרות בלשית, ספרות רומנטית וסיפורי מערבונים, ו-Street and Smith הובילה את המכירות בכל שלוש הסוגות[1].
בשיא הפופולריות שלהם, בשנות ה-20 ושנות ה-30, הצליחו המגזינים הפופולריים ביותר למכור יותר ממיליון יחידות מכל גיליון. בין המגזינים הידועים ביותר: "Amazing Stories", "Horror Stories", "Oriental Stories", "Dime Detective", "Planet Stories", "Thrilling Wonder Stories", "Black Mask".
בעקבות מלחמת העולם השנייה נוצר מחסור בנייר, שהשפיע רבות על תפוצת המגזינים. ב-1941 עברו המגזינים שינוי בצורתם (Digest size) כדי לחסוך בעלויות. חברת "Street and Smith" נאלצה להפסיק רבות מהסדרות כדי ליצור חוברות יקרות יותר (Slicks) ובכך להעלות את ההכנסות ולהינצל מפשיטת רגל. פורמט הספרות הזולה ירד מגדולתו, בזכות תחרות מספרי קומיקס, ספרים בכריכה רכה שהפכו זולים יותר להדפסה, תסכיתי רדיו ותוכניות טלוויזיה שהופיעו באותה תקופה. בשנת 1957 פשטה רגל חברת "American News Company" שהייתה המפיצה הראשית של המגזינים, והדבר סימן את סוף "התקופה הזולה". המגזינים שנותרו היו בעיקר חוברות מדע בדיוני וחוברות מסתורין כדוגמת "Analog Science Fiction and Fact". הפורמט עודנו בשימוש כיום.
קריסתה של תעשיית הספרות הזולה שינתה את התפיסה בכל הנוגע לכתיבת סיפורים קצרים. לאחריה נאלצו סופרים לכתוב נובלות ארוכות או אסופות של סיפורים קצרים כדי לשמור על פרנסתם.
ספרות זולה בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרומן הזעיר (ובשם נוסף – "הקולמוס") הייתה הוצאה לאור שפעלה בישראל כשלושה עשורים, משנות ה-40 ועד שנות ה-60 של המאה ה-20, והוציאה לאור חוברות שכללו סיפורים מתורגמים, בדרך כלל מהונגרית, מז'אנר "רומנים למשרתות", שזכו לתפוצה רחבה. חנויות ספרים רבות סירבו להחזיק על מדפיהן את החוברות והן נמכרו בעיקר בקיוסקים ברחובות הערים.
בשנות ה-60 היו נפוצים בישראל ספרי "סְטָאלָג" – ספרי כיס ארוטיים שעסקו בחיילים שבויים במחנה שבויים נאצי העוברים התעללות מינית בידי הסוהרות.
אלי אשד הוא מומחה לספרות זולה בעברית.
סוגות בספרות הזולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
"ספרות זולה" אינה מוגבלת להרפתקאות נוסח אינדיאנה ג'ונס. בשנות ה-30 הופיעו ז'אנרים רבים נוספים במגזינים השונים, וביניהם פנטזיה/כישוף, ספרות בלשית/מסתורין, מדע בדיוני, הרפתקאות, מערבונים, מלחמה, ספורט, מסעות, הרפתקאות לגברים, רומנים, ספרות אימה/אוקולטיזם, בנוסף לספרות פשע צרפתית.
הרבה נובלות מדע בדיוני ופשע אוגדו יחדיו כאנתולוגיה במגזינים "Weird Tales", "Amazing Stories" ו-"Black Mask".
דמויות מפורסמות
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב המגזינים היו אנתולוגיות המציגות דמויות, עלילות וכן סופרים רבים, אולם כמה מהמגזינים הזכורים לטובה היו אלה שהציגו דמות ראשית קבועה לאורך זמן, לרוב גיבור-על. דמויות פופולריות כאלה היו:
- באק רוג'רס
- בלש הפנטום
- ג'ון קרטר ממאדים
- דוק סאבאג'
- הנוקם
- העכביש
- "הצל"
- זורו
- טרזן
- פיליפ מרלו
- סולומון קיין
- פו מאנצ'ו
- פלאש גורדון
- קאל הכובש
- קונאן הברברי
- קפטן העתיד
קילגור טראוט, פרי יצירתו של קורט וונגוט, הוא סופר בדיוני של ספרות זולה.
הסופרים בספרות הזולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרך נוספת שבה שמרו מגזיני הספרות הזולה על מחירם הנמוך הייתה תשלום שכר סופרים נמוך מאוד. סופרים כושלים שרצו בהכנסה מהירה יכלו להציע את שירותיהם לחברות המגזינים, וחובבנים או סופרים מתחילים יכלו לבסס עצמם תחילה בכתיבת ספרות זולה, לפני שעברו לשוק רחב יותר שהניב יותר רווחים. כך למשל אחד העורכים במגזין הספרות הזולה "Adventure" היה סינקלר לואיס, לימים האמריקני הראשון שזכה בפרס נובל לספרות.
היו גם סופרים קבועים שהיה ביכולתם לספק כמות גדולה של פרוזה על בסיס קבוע, לעיתים בעזרת הכתבה וקצרנות. אפטון סינקלר פרסם לפחות 8,000 מילים ליום במשך שבוע ימים, ונעזר בשתי מכונות קצרנות. סופרים השתמשו לעיתים קרובות בשם עט לסיפוריהם השונים, ובכך יכלו ליצור לעצמם זהות נפרדת בכל סיפור.
יתרון נוסף לסופרים היה, כי הם קיבלו את שכרם בעת מסירת החומר הכתוב ולא בעת פרסומו, שעלול היה להיות לאחר שנים.
סופרים ידועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרות זולה כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1994 ביים קוונטין טרנטינו את הסרט "ספרות זולה". שמו הזמני של הסרט היה "Black Mask", כמחווה למגזין הספרות הזולה באותו שם. הסרט הציג את הפשע והאלימות הגלומים בספרות הזולה, והפך את המונח עצמו, "ספרות זולה", לשגור בפיו של דור שנולד אחרי תקופת המגזינים.
בשנות ה-2000 קמו מפיצים עצמאיים ופרסמו מגזינים שכללו סיפורי מדע בדיוני קצרים במסורת המגזינים של ראשית המאה ה-20. בין הפרסומים היה מגזין שהחיה את השם "ארגוסי". פרסומים אלה לא הודפסו על נייר זול, ולא נפוצו לקהל הרחב כי אם במהדורה מוגבלת. חברת "Lost Continent Library" פרסמה את "Secret of The Amazon Queen", שהחזיר את יסודות הספרות הזולה (אלימות, אימה ומין) לקהל המבוגר.
בשנת 2002 כלל גיליון מס. 10 של "McSweeney's Quarterly" אסופה של סיפורי הספרות הזולה בידי סופרים כסטיבן קינג, ניק הורנבי, איימי בנדר ודייב אגרס.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ThePulp.Net, אתר המרכז יחדיו את מגוון הסיפורים שהוצגו בספרות הזולה
- Pulp Uncovered, פסטיבל סיפורי ספרות זולה בפרובידנס, מאי 2007
- מידע על ספרות זולה בקטלוג הספרייה הלאומית
- חן מלול, פשע, ריגול וזימה: ספרות הקיוסקים של קום המדינה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, נובמבר 2020
- עמית נאור, מסיפורי הבלש דוד תדהר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, נובמבר 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]