סעודת ראש חודש
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
סעודת ראש חודש היא סעודה חגיגית הנאכלת בראש חודש. אף על פי שאין חיוב הלכתי מעיקר הדין לאכלה, נחשבת הסעודה לסעודת מצווה. סעודות ראש חודש גם לאחר שחרב הבית ובטל חידוש הלבנה בעדים, עדיין הוסיפו לערוך סעודות ראש חדש בחוג משפחתי וכדומה.
מצוות אכילה בראש חודש ואיסור להצטער ולהתענות בה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום ראש חודש יש איסור להתענות מפני שהוא יום שמחה לישראל, כמו שדרשו חז"ל מהפסוק (במדבר י י): "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם"[1]. ומעלה גדולה יש לראש חודש שהוא בחינת שבת, שאין אש של גהינם שולטת בראש חודש ברשעים, כמו שאינה שולטת בשבתות, שנאמר (ישעיה סו כג): "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'". וכן, כשם שישנה נשמה יתירה בשבת, כך ישנה נשמה יתירה בראש חודש בבחינה מסוימת, אך לא כאותה דרגה גבוהה של שבת[2].
מקור ופרטי המנהג
[עריכת קוד מקור | עריכה]במדרשי חז"ל מודגשת החובה לכבד לימים אלה, כמו ששנינו[3]:
"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד ראש השנה חוץ ממה שמוציא בשבתות וימים טובים וראש חודש וחולו של מועד".
— (בפסיקתא, וכן בויקרא רבה פרשה ל)
רבי צבי הירש מזידיטשוב היסב בסעודת ראש חודש, ופירש את הפסוק וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח[4] כי סר"ח ראשי תיבות ס'עודת ר'אש ח'ודש, והוסיף "כי יש תתק"ג (903) מיני מיתות בעולם רחמנא ליצלן כמספר "תוצאו"ת", כמו שאמר דוד נעים זמירות ישראל בתהלים (תהלים סח כא); "הָ֤אֵ֣ל לָנוּ֮ אֵ֤ל לְֽמ֫וֹשָׁע֥וֹת וְלֵיהֹוִ֥ה אֲדֹנָ֑י לַ֝מָּ֗וֶת תֹּצָאֽוֹת", אולם המלים "בת אשר" בגמטריא תתק"ג, ומכאן יכולין לבטל זאת על ידי סעודת ראש חודש.
בספר "דרך חיים" לרבי מנחם די לונזאנו נכתב: "שהיה מהדר לאכול שלש סעודות בראש חודש, כדי שיוכל לברך ברכת המזון עם יעלה ויבוא".
סעודת ראש חודש בספרי ההלכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השולחן ערוך כותב:[5]
"מצווה להרבות בסעודת ראש חודש."
הבן איש חי בספרו מתייחס למנהג סעודת ראש חודש וכותב:
"מצווה לאכול בשר בראש חודש, ואם הוא עני ואין ידו משגת יוסיף לפחות בפירות שיקנה מין פרי לאכלו בראש חדש"
גם כף החיים מביא את המנהג בספרו ומשווה בין סעודת ראש חודש לסעודת שבת ויום טוב שנחשבים לסעודות שחיובם מהתורה :
"יש לאכול סעודת ראש חודש על השלחן ודרך כבוד כמו בשבת ויו"ט, וכן יש לבצוע על שתי ככרות, כדי לכבדו יותר מן החול, והמכבד את המצוות שכרו כפול ומכופל".
מנהגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המנהג להוסיף מאכל מיוחד שאינו בשגרה לכבוד ראש חודש, כי "עיקר המצווה להוסיף לכבוד ראש חודש דבר מאכל מיוחד. וגם כאשר ראש חודש חל בשבת, מצווה להוסיף מאכל מיוחד לכבוד ראש חודש" (מ”ב סימן תיח, ב, וסימן תיט, א-ב).
מנהגי הסעודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי מאיר פאפירש כותב בספר אור צדיקים: כי "בארצות המערב נהגו להדליק נרות לכבוד ראש חודש כמו בשבת, ומנהג נכון הוא", כי יש שמחה גדולה בראש חודש כנזכר בזוהר הקדוש פרשת נח.
מנהג צפת בראש חודש נכתב: "בכל שלוש סעודות משוררים ומחללים ומזמרים", וכן בראש חודש, וסימנך; שי"ר ש'בת י'ום טוב ר"אש חודש. וכן הובא על כמה מבני צפת; "עושים ראש חודש קרוב לשבת באכילה ושתייה ומלבוש" (עדות רבי אברהם הלוי ברוכים בן דורו של האר"י תושב צפת).
רבי חיים מצאנז בעל הדברי חיים היה מנגן בעצמו בסעודה את מזמור של ראש חודש "ברכי נפשי" ("דרכי חיים"). כאשר היסב איתו רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (ייטב לב) בעל "ייטב לב" על שולחנו בסעודת ראש חודש, וזמרו הזמר ברכי נפשי, פירש רבי חיים מצאנז את הכתוב; "תסתיר פניך יבהלון" - זה אלול, "תוסף רוחם יגועון" - זה ראש השנה, "ואל עפרם ישובון" - זה יום הקדוש יום הכיפורים, "תשלח רוחך יבראון" - זה חג סוכות, "ותחדש פני אדמה" - זה שמיני עצרת, ובעל "ייטב לב" פירש את כוונתו העמוקה (שם).
רבי אליעזר הורוביץ מדז'יקוב מסביר אף הוא בספרו "אמרי נועם" (ח"ב בסוף הספר בתשובות) עניין אמירת המזמור ברכי נפשי בסעודת ראש חודש ושאין בזה חשש ד"בשיר לא ישתו יין".
החיד"א מביא ב"ברכי יוסף" (בשם מהר"י לוזאנו בשם רבו ר' אליעזר נחמן פואה בספרו גורן ארנן כת"י): "כי יש קדושה בראש חודש, ועם היות דקדושת יום טוב יותר מראש חודש, מצינו מעלה לראש חודש יותר מיום טוב, והוא שאין אור גיהנום שולט בראש חודש כשבת, כי שבת וראשי חודשים הונחלו מיום שנברא העולם, אבל יום טוב באים מצד הנסים שנעשו אחר כך".
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רבנו יצחק בן גיאת, הרא"ש והטור סימן תיח
- ^ זוהר הקדוש, החיד"א ועוד. רנו. ה שיט
- ^ מאמר זה נמצא גם בתלמוד בבלי (מסכת ביצה ט"ז עמוד א'), אולם כאן הושמט ראש חודש ועל כך יש הטוענים כי סעודת ראש חדש הייתה נהוגה בארץ ישראל לבדה, ואילו בבבל לא נהגו לקיים אותה. ראה מאמרו של ד"ר מרדכי מרגליות "מועדים וצומות בארץ ישראל ובבבל בתקופת הגאונים" (ארשת א' עמוד רי"ג)
- ^ במדבר כו מו
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תי"ט, סעיף א'