טסית בתים
 טסית בתים
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | סנוניתיים |
| סוג: | טסית |
| מין: | טסית בתים |
| שם מדעי | |
 Delichon urbicumלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
טסית הבתים (בעבר נקראה סנונית הערים[2]) (שם מדעי: Delichon urbicum) היא מין של ציפור שיר משפחת הסנוניתיים.[3] השם טסית הוענק לה על-ידי חיים נחמן ביאליק בשל טיסתה המהירה.[דרוש מקור] המין קרוב למיני טסיות אחרים, ובעבר היה מקובל מיון אחר שכלל שני מינים שנחשבים כיום לנפרדים.[4]
מאפיינים גופניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטסית היא ציפור שיר קטנה. הזכר והנקבה דומים מאוד זה לזו. זנבה של הטסית מפורץ/קדוד (כלומר נוצות הזנב החיצוניות ארוכות מהמרכזיות) במידה מעטה. גחון הטסית והעל-שת שלה לבנים. חלקי גופה העליונים של הטסית הבוגרת שחורים-כחולים מלבד התת-שת הלבן; בצעירים החלקים הכהים בצבע אפור-חום כהה.[4]
בישראל נמדדו טסיות במשקל 18-11 גרם, ואורך הגוף 15.3-14.2 ס"מ.[5] לפי מקורות אחרים משקלה כ-20 גרם, אורך גופה הוא 16.5-14.2 ס"מ, ומוטת כנפיה 32-30.5 ס"מ.[6]
רגליה של הטסית, לרבות אצבעותיה, מכוסות נוצות לבנות. תכונה זו מייחדת את הסוג מסנוניות אחרות.[6]
קריאת התעופה הבולטת של הציפור היא טירטור קצר ויבש. קריאה זו מופיעה בגיל כ-15 יום. לטסיות גם קולות אחרים, לרבות קולות מצוקה, אזהרה וכן שירה הנשמעת כבר לפני הפריחה מהקן. משך התפרצויות השירה עד כדקה.[4]
טסית הבתים המבוגרת ביותר שנרשמה הייתה בת 14שנים ו-6 חודשים.[4]
תפוצה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בקיץ הטסית מצויה באירופה ובמערב אסיה עד לחוג הארקטי בצפון, וברצועה צרה בצפון אפריקה בדרום, ובחורף אוכלוסיית הטסיות נודדת לאפריקה שמדרום לסהרה, ומעטות לאזורים דרומיים באסיה.[4] הן מקננות בצוקים ובתוך ערים (תופעה בסימן התפשטות), ובחורף הן נמצאות בשטחים פתוחים מגוונים עד לגובה רב (4,500 מ' באסיה).[4][6]
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בארץ תת-המין הראשי Delichon u. urbica חולף באוגוסט-נובמבר ובפברואר-מאי,[6][5] ומקנן בישראל בחודשי האביב והקיץ. במדבר יהודה נרשמה פעילות קינון מוקדמת יותר, כבר בסוף ינואר.[6]
הטסיות מקננות בכפרים ובערים. לפני כמה עשורים היו קינוני טסיות מוכרים רק בצפון הארץ, ובעיקר ברמת הגולן; בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 אותרו קינים גם באזור ירושלים ומדבר יהודה,[5][6] כיום מוכרות מושבות גם במרכז ובדרום מערב הארץ.[7]
הקינון בעולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטסיות חיות לרוב בלהקות. בתקופת הדגירה עשרות ועד מאות זוגות מקננים יחד בסמיכות. שלא כמו מיני סנוניות אחרים באזור ישראל, זוגות שונים של טסיות עשויים להצמיד קינים זה לזה.[4]
באירופה תקופת הקינון מתרחשת בחודשים מאי-יוני, באסיה ביוני-ספטמבר, ובישראל באפריל-יולי. שני מחזורי קינון הם תופעה נפוצה.
הקן נבנה מבוץ על-ידי שני בני הזוג במשך 18-8 ימים,[4] במהלכם עפים בני-הזוג הלוך ושוב כ-1000 פעמים לשלוליות כדי להביא בוץ במקורם. מבנה הקן כדורי (רבע כדור כשהקן מחובר לקיר אחד ולתקרה) והוא מרופד בנוצות ובשיער. קוטרו 15-12 ס"מ (לפי מקור אחר: ממוצע 17.8 ס"מ רוחב, ואילו העומק והגובה צרים יותר)[4] ובו פתח קטן סמוך לתקרת המבנה.[6]
בעבר היו קיני הטסיות ממוקמים בסלעים טבעיים. כיום ממוקמים רוב הקינים ביישובים: תחת שולי גגות, תחת אדנים בולטים, צמוד לקירות במרפסות, תחת קורות של גשרים וכדומה.
בהטלה אחת יש 5-3 ביצים לבנות (בעולם נרשם טווח 7-1 ביצים)[4], עליהן דוגרים שני בני-הזוג במשך 16-14 ימים. הפריחה בגיל 22-19 ימים לפי מקורות שהתפרסמו בישראל,[5][6] אך 32-22 ימים לפי מקור מקיף מחו"ל.[4]
לקן יש ערך רב עבור הטסיות מעבר לקינון. הן ממשיכות ללון בקן לאחר תום הקינון, ופרטים רבים (אפילו מעל 10) עשויים להצטופף בקן אחד.[4][6]
תזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטסית ניזונה מחרקים מעופפים קטנים מקבוצות רבות ושונות. נרשמו גם מקרים נדירים של אכילת פירות קטנים.[4]
ליקוט המזון נעשה תוך כדי מעוף איטי, גבוה יותר מהמעוף של סנונית הרפתות, במרחק ממוצע של כמה מאות מטרים מהקן ועד כ-2 ק"מ מהקן.[4][6]
יחסי טסית-אדם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברוב ארצות העולם מקבלים אנשים בסובלנות ואפילו בשמחה את נוכחות הטסיות. מושבות קינון עשויות להוות מוקד משיכה לתיירים;[8] הוראות הכנה לקינים מלאכותיים מופצות בידי ארגוני שמירת טבע, וחברות שונות באירופה מציעות למכירה קינים מלאכותיים שנועדו למשוך טסיות לקנן בבניינים פרטיים.[9]
בישראל מתגלים בשנים האחרונות מקרי קונפליקט רבים כתוצאה מקינון ולינה של טסיות בתוך מבנים, והשמדת קיני טסיות ופעולות אחרות נגדן (כגון התקנת רשתות חסימה) נפוצות בבניינים עירוניים. למיתון הקונפליקט פיתח ארגון מחקר הציפורים היפני את הלשלשית (מדף קטן קל מאוד המוצמד תחת קן הטסיות), ומכון אדם וחיה בישראל שכלל את הלשלשית ואת השיטות להכנתה.[10]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- היינצל, פיטר ופרסלאו, הציפורים: מגדיר שדה שלם לציפורי אירופה והמזרח התיכון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, שנת 1975
- סנוניות – קינון ולינה בבניינים, מכון אדם וחיה
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
טסית בתים, באתר ITIS (באנגלית)
טסית בתים, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)- טסית בתים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
טסית בתים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
טסית בתים, באתר GBIF (באנגלית)
טסית בתים, באתר eBird (באנגלית)- טסית בתים, באתר Xeno-canto (באנגלית)
- טסית בתים במאגר המידע הלאומי לציפורי ישראל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ טסית בתים באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ {{{מחבר}}}, שמות בעלי-החיים של ארץ-ישראל, זיכרונות האקדמיה ללשון העברית י'-י"א, תשכ"ג-תשכ"ד, תשכ"ה, עמ' 27
- ^ טיולי, אתר. "טסית בתים - מדריך בעלי החיים בישראל של טיולי | אתר טיולי". אתר טיולי. נבדק ב-2018-05-06.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Josep del Hoyo, Angela Turner, Guy M. Kirwan, Nigel Collar, and Peter F. D. Boesman, Western House-Martin Delichon urbicum, Cornell Lab of Ornithology, Version: 1.0 — Published October 24, 2023
- ^ 1 2 3 4 ראובן ענבר, מדריך לציפורי ישראל, תל-אביב: אחיאסף, 1981, עמ' 153-152
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 עזי פז, החי והצומח של ארץ-ישראל: כרך 6 עופות, משרד הבטחון והחברה להגנת הטבע, 1986, עמ' 339-338
- ^ אריאל צבל, הטסיות הגיעו!, באתר האתר של ד"ר אריאל צבל, 18.1.2021
- ^ ארז ארליכמן וניצן דרור, קפריסין, כפר עם כנפיים: אלפי טסיות לא טועות, באתר ynet, 6 בפברואר 2015
- ^ Artificial nest cups, House Martin Conservation UK & Ireland
- ^ סנוניות – קינון ולינה בבניינים, באתר מכון אדם וחיה
