הסנאט האוסטרלי
 | |
| מדינה |
 אוסטרליה |
|---|---|
| סוג | בית עליון |
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות |
1901–הווה (כ־123 שנים)  |
| הרכב | |
| מספר מושבים | 76 |
.svg) | |
| בחירות | |
| שיטת בחירות | הקול היחיד הנייד |
| בחירות קודמות | 2 ביולי 2016 |
| בחירות הבאות | 2 בנובמבר 2019 או לפני |
| מנהיגים | |
| נשיא הסנאט | סקוט ריאן (ליברלי) |
| מנהיג הממשלה בסנאט | מתיוס קורמן |
| מנהיגת האופוזיציה | פני וונג (לייבור) |
| משכן | |
 | |
|
בית הפרלמנט קנברה, טריטוריית הבירה האוסטרלית, אוסטרליה | |
| קואורדינטות | 35°18′28″S 149°07′26″E / 35.307777777778°S 149.12388888889°E |
| אתר אינטרנט | |
| http://www.aph.gov.au/About_Parliament/Senate | |
  | |
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של אוסטרליה |
|
הסנאט האוסטרלי (באנגלית: Australian Senate) הוא אחד משני הבתים המרכיבים את הפרלמנט האוסטרלי. הסנאט מתפקד בתור הבית העליון בעוד בית הנבחרים האוסטרלי מתפקד בתור הבית התחתון. ההרכב והסמכויות של הסנאט נוסדו לראשונה בחלק ב' של הפרק הראשון של חוקת אוסטרליה. בסנאט חברים כ-76 סנאטורים, 12 מכל אחת משש המדינות, שניים מהטריטוריה הצפונית ושניים מטריטוריית הבירה האוסטרלית. הסנאטורים נבחרים בשיטת הקול היחיד הנייד. שלא כמו ברוב הבתים העליונים במדינות בהן נהוגה שיטת הממשל של וסטמינסטר, הסנאט הוא בעל כוח משמעותי הכולל את היכולת לחסום חקיקה שיזמה הממשלה בבית הנבחרים, מה שהופך את הסנאט לבית המחוקקים החשוב יותר במדינה, בדומה לסנאט של ארצות הברית. כתוצאה מייצוג יחסי, הסנאט כולל שפע של מפלגות המתחרות על כוח. למפלגת השלטון (הקואליציה), אשר עליה לשמור על האמון של בית הנבחרים, יש רוב בסנאט לעיתים נדירות ולפיכך רוב בסנאט משמעותי יותר.
בסנאט הנוכחי מיוצגת הקואליציה על ידי 33 מושבים והלייבור מיוצג על ידי 25 מושבים. מפלגת הירוקים מחזיקה ב-10 מושבים, מפלגת פלמר המאוחדת ב-3 מושבים, מושב אחד לעוד שלוש מפלגות קטנות ושני מושבים לשני חברים עצמאיים. במצב הנוכחי, כדי שהסנאט יאשר חקיקה, על הקואליציה להשיג את תמיכתם של שישה סנאטורים בנוסף לזו של הסנאטורים מטעמה.
נשיא הסנאט הנוכחי (2018) הוא סקוט ריאן מהמפלגה הליברלית האוסטרלית.
תפקיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקה של אוסטרליה משנת 1900 הקימה את הסנאט כחלק ממערכת חדשה של ממשלת דומיניון באוסטרליה. מנקודת מבט ממשלתית השוואתית, הסנאט האוסטרלי מציג מאפיינים ייחודיים. שלא כמו בתים עליונים בממשלות אחרות של מערכת וסטמינסטר, הסנאט אינו גוף בעל כושר סמכות מוגבל. במקום זאת הסנאט נועד לשחק (והוא משחק) תפקיד פעיל בחקיקה. במקום שתפקידו של הסנאט האוסטרלי יהיה זהה לזה של בית הלורדים או של הסנאט הקנדי, הסנאט האוסטרלי דומה בתפקידו לזה של הסנאט האמריקאי, על ידי מתן ייצוג שווה לכל מדינה.
אף כי ראש ממשלת אוסטרליה הוא חבר בית הנבחרים (לאחר שג'ון גורטון מונה לראש ממשלה ב-1968, הוא התפטר מהסנאט ונבחר לבית הנבחרים), חברים אחרים בממשלה עשויים לבוא מבתי חקיקה שונים באוסטרליה[1]. כמו ברוב הבתים העליונים בפרלמנטים דו-צדדיים, הסנאט אינו יכול להציג או לשנות הצעות ניכוס (הצעות חוק המאשרות הוצאות ממשלתיות של הכנסות ציבוריות) או הצעות חוק המטילות מיסים. תפקיד זה שמור לבית התחתון ורק הוא יכול רק להעביר או לדחות את הצעות החוק. מידה זו של שוויון בין הסנאט לבית הנבחרים משקפת את רצונם של מחברי החוקה להתייחס לרצונן של מדינות קטנות לקבל סמכויות חזקות בסנאט כדרך להבטיח שאינטרסים של מדינות מאוכלסות יותר, לא ישלטו לגמרי בממשלה.
בחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבחירות לסנאט עברו שינויים רבים בשנת 1948. עד אז בחירות אלה התנהלו בשיטה הרובית ובשיטה שבה המנצח במדינה זוכה בכל המושבים שלה. שיטה זאת אפשרה ניצחון מוחץ למפלגה אחת על ידי שינויים יחסית מינוריים בהצבעות האוכלוסייה, או לחלופין, בסנאט עם רוב של סנאטורים מהאופוזיציה. המעבר לשיטת בחירה כאשר לכל מחוז יש נציג אחד מהווה ייצוג טוב יותר למספר המצביעים של כל מפלגה והרכב מאוזן יותר של בית הנבחרים. ברבע האחרון של המאה שרר איזון בבית הנבחרים האוסטרלי כאשר אף מפלגה לא שלטה בו באופן מוחלט, על כן נאלצו המפלגות הגדולות לפנות למפלגות קטנות כדי להבטיח את השלטון שלהן ואת ולחוקק בהתאם.
הקלות היחסית בה ניתן לזכות לייצוג בסנאט, ביחס לבית הנבחרים, מביא את המפלגות הקטנות למיקוד המאמץ שלהן להיבחר לסנאט. בדרך כלל, המפלגות הקטנות אינן מצליחות להכניס את נבחריהן לבית הנבחרים. (לדוגמה, מפלגת הירוקים זכתה במקום אחד בבחירות של 2002 אך הפסידה אותו כעבור שנתיים בבחירות של 2004). למפלגות קטנות קיים הכוח להשפיע על בית הנבחרים על ידי הכוונת קהל המצביעים שלהם להצביע למפלגה גדולה כזאת או אחרת, עד כדי כך השפעה זאת חזקה עד שיש האומרים שהיא הייתה מכרעת בבחירות של 1990.
נהל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימי עבודה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסנאט האוסטרלי פועל בדרך כלל בין 50 ל-60 יום בשנה. רוב הימים האלה מקובצים לתקופת "ישיבה" של בין ארבעה ימים לשבועיים. אלה מסודרים בשלוש תקופות: ישיבות הסתיו, מפברואר עד אפריל; ישיבות החורף, ישיבות אלה מתחילות לעבוד עם מסירת התקציב השנתי של אוסטרליה בבית הנבחרים ביום הישיבה הראשון של מאי עד יוני או יולי; וישיבות האביב, המתחילות בסביבות אוגוסט ונמשכות עד דצמבר, ובדרך כלל מכילות את המספר הגדול ביותר של ימי הישיבה של השנה.
לסנאט יש לוח זמנים קבוע שמבטיח את שבוע העבודה הטיפוסי שלו[2].
הצבעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שני בתי הפרלמנט יכולים להצביע בהצבעה קולית. יושב ראש הישיבה מכריז את השאלה העומדת להצבעה ולאחר מכן מתבקשים התומכים להכריז "כן" (Aye) והמתנגדים "לא" (No) ועל פי מיטב שמיעתו מכריז על תוצאות ההצבעה. רק במקרה שלפחות שני חברי פרלמנט דורשים הצבעה בהפרדה (Division) או הצבעה שמית. במקרה כזה מצלצלים פעמונים בכל רחבי בית הפרלמנט המזמנים את חברי הסנאט או את חברי בית הנבחרים להגיע להצבעה. בשיטת ההצבעה בהפרדה מתקבצים התומכים בשאלה העומדת להצבעה בצדו הימני של החדר והמתנגדים בצדו השמאלי. הם נמנים על ידי סופרים (tellers), שהם מצליפי הקואליציה והאופוזיציה.
במקרה של חוסר הסכמה בין הסנאט לבין בית הנבחרים על שאלת חקיקה, מאפשרת החוקה פיזור של שני בתי הפרלמנט ועריכת בחירות חדשות. במקרה שגם לאחר הבחירות עדיין אין הסכמה בין הבתים, רשאי המושל הכללי של אוסטרליה לכנס את שני הבתים לישיבה משותפת לדון בנושא. ישיבה משותפת כזאת התקיימה רק פעם אחת בתולדות הפרלמנט, לאחר הבחירות של 1974. סיבות נוספות לישיבות משותפות של שני בתי הפרלמנט הן: בחירת מחליפים לסנאטורים המייצגים את הטריטוריות של אוסטרליה באמצע כהונתם, נאום של אורח שמוזמן במיוחד כדי לנאום בפני שני הבתים, ישיבות זיכרון מיוחדות וישיבות סודיות שהתקיימו במהלך מלחמת העולם השנייה.
הסנאטורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמו הסנאט של ארצות הברית, שהוא מהווה לו דוגמה, מכהנים בסנאט האוסטרלי מספר סנאטורים שווה מכל מדינה ממדינות אוסטרליה, מבלי להתייחס לגודל אוכלוסייתן. אך בשונה מהסנאט האמריקני, חברי הסנאט האוסטרלי נבחרו מאז ומתמיד באופן ישיר על ידי העם (חברי הסנאט של ארצות הברית נבחרים באופן ישיר על ידי העם רק החל משנת 1913).
החוקה מאפשרת לפרלמנט להגדיר בחקיקה את מספר הסנאטורים ומלבד שהשוויון בייצוג בין שש המדינות המקוריות של אוסטרליה יישמר. יותר מכך, החוקה קובעת שכל אחת משש המדינות זכאית לייצוג של לפחות שישה סנאטורים. עם זאת, תנאים אלה לא תופסים לגבי הטריטוריות (להוציא את האי נורפוק). נכון להיום מייצגים שני הסנאטורים של הטריטוריה הצפונית את הטריטוריה עצמה וכן את הטריטוריות החיצוניות של אי חג המולד ואת איי קוקוס. הסנאטורים של טריטוריית הבירה האוסטרלית מייצגים את הטריטוריה עצמה ואת טריטוריית מפרץ ג'רוויס.
עד 1949 בחרה כל מדינה את המספר המינימלי של שישה סנאטורים. החל מהבחירות שנערכו באותה שנה הוגדל מספר זה לעשרה ובבחירות של 1984 הוגדל שוב המספר ל-12.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הסנאט האוסטרלי (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ No. 14 - Ministers in the Senate, באתר הפרלמנט האוסטרלי
- ^ לוח זמנים טיפוסי של הסנאט