סמואל וייט

סמואל וייט
Samuel White
לידה	דצמבר 1770; הרינגטון, מושבת דלאוור, אמריקה הבריטית
פטירה	4 בנובמבר 1809 (בגיל 38); וילמינגטון, דלאוור, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Old Swedes Churchyard
מפלגה	המפלגה הפדרליסטית
	28 בפברואר 1801 – 4 במרץ 1801; (5 ימים)
	→ הנרי לאטימר
	4 במרץ 1801 – 4 במרץ 1803; (שנתיים)
	4 במרץ 1803 – 4 במרץ 1805; (שנתיים)
	4 במרץ 1805 – 4 במרץ 1807; (שנתיים)
	4 במרץ 1807 – 4 במרץ 1809; (שנתיים)
	4 במרץ 1809 – 4 בנובמבר 1809; (246 ימים)
	אאוטרברידג' הורסי ←

סמואל וייט (באנגלית: Samuel White‏; דצמבר 1770 – 4 בנובמבר 1809) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מווילמינגטון, דלאוור. הוא היה חבר במפלגה הפדרליסטית, שכיהן כסנאטור אמריקאי מדלאוור.

ביוגרפיה

ראשית חייו ומשפחתו

וייט נולד בדצמבר 1770, ב-Mispillion Hundred, מחוז קנט, דלאוור, ליד הרינגטון, קרוב לוויטסבורג, והיה בנו של השופט תומאס וייט. הבישוף המתודיסט לעתיד, פרנסיס אסברי, התחבא בבית זה במהלך שנות מלחמת העצמאות מ-1778 עד 1780. מתודיסטים נחשדו בדרך כלל כלויאליסטים, ותומאס וייט נעצר באשמה זו. בזמן שהותו בבית וייט, פיתח אסברי רבים מהרעיונות שיעצבו את עתיד המתודיזם האמריקאי. ^[1] המשפחה האנגליקנית האדוקה שהוסבה על ידי אסברי, הפכה לחברים בכנסייה המתודיסטית.

סמואל וייט התקבל ללשכת עורכי הדין בדלאוור בשנת 1793 לאחר שסיים את לימודיו בקוקסברי קולג' במרילנד. וייט שירת שנתיים כקפטן בצבא ארצות הברית ומונה לתפקיד שליש גנרל של דלאוור ב-1803.

אביו של וייט, השופט תומאס וייט, היה חבר בבית המחוקקים הקולוניאלי של מרילנד, בית האספה של דלאוור, השופט הראשי של בית המשפט המחוזי של קנט, ונציג של האמנות החוקתיות של דלאוור של 1776 ו-1792.

קריירה פוליטית

עם התפטרותו של ד"ר הנרי לאטימר ב-1801, נבחר וייט כסנאטור אמריקאי. לאחר מכן הוא נבחר לכהונה מלאה משלו בשנים 1802 ו-1808, וכיהן כסנאטור מ-28 בפברואר 1801 ועד מותו ב-4 בנובמבר 1809.

וייט התנגד בתוקף לעבדות, אך היה ידוע במיוחד בהתנגדותו לרכישת לואיזיאנה. הוא מצוטט כאומר "כשאני חושב על הרעות שעלולות להתעורר למדינות אלה, מהשילוב המיועד הזה של לואיזיאנה באיחוד, אני מעדיף לראות את זה ניתן לצרפת, או לספרד, או לכל אומה אחרת... עצם התנאי שאף אזרח של ארצות הברית לא צריך להתיישב בגבולותיה..." ^[2]

"במהלך משפט הסנאט האמריקני של טימותי פיקרינג בשנת 1809, באשמת מעילה בכספי ציבור, וייט הגן עליו במילים: 'הנאשם אינו ברירת מחדל, אלא תחת ביקורו הנורא של אלוהים: וכמו שהוא מטורלל, ההליכים שלנו בקושי ראויים לשם של משפט מדומה.' וילסון קארי ניקולס, אז חבר קונגרס מווירג'יניה, קרא: "אני לא אכנע לשמוע את ההליכים שלנו בשם משפט מדומה". ואז ענה וייט מיד: "זהו משפט מדומה, ואני מוכן לתת לאדון, אם הוא נעלב, סיפוק בכל זמן ומקום." הסנטימנט בעד דו-קרב היה כל כך חזק באותה תקופה, עד שלא מופיע ברישומים שנשיא הסנאט נתן נזיפה כלשהי למתמודדים עם מוניטין לאומי של קלף, וביצע הישגים מדהימים בירי." עד מושבו האחרון בקונגרס האמריקני הוא היה אחד ממעט מאוד פדרליסטים שעדיין נותרו בתפקיד.

מוות ומורשת

וייט מת ב-4 בנובמבר 1809 בווילמינגטון, דלאוור ונקבר שם בבית הקברות של הכנסייה האפיסקופלית.

קישורים חיצוניים

סמואל וייט, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ State of Delaware; Home of Judge Thomas White, Refuge of Francis Asbury.
^ Miller, Char (2013-02-13). "What Do the L.A. Freeway System and the Lewis and Clark Expedition Have in Common? It's All in the Numbers". KCET (באנגלית). נבדק ב-2019-04-26.

[1] State of Delaware; Home of Judge Thomas White, Refuge of Francis Asbury.

[2] Miller, Char (2013-02-13). "What Do the L.A. Freeway System and the Lewis and Clark Expedition Have in Common? It's All in the Numbers". KCET (באנגלית). נבדק ב-2019-04-26.

[1]

[2]