סם כהן
 | |
| סם (שמואל) כהן | |
| לידה |
5 באפריל 1890 ט"ו בניסן ה'תר"ן לודז', פולין |
|---|---|
| פטירה |
12 בדצמבר 1969 (בגיל 79) ג' בטבת ה'תש"ל |
| מדינה | גרמניה, ישראל |
| מקום קבורה | טבריה, ישראל |
סם (שמואל) כהן (5 באפריל 1890 – 12 בדצמבר 1969) היה איש עסקים ופילנתרופ ציוני, נציג האזרחים הלאומיים בארץ ישראל בקונגרס הציוני[1] שיזם וחתם על הסכם ההעברה הראשון במאי 1933.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כהן נולד ב-5 באפריל 1890 בלודז' בפולין. בגיל 17 נסע לגרמניה להמבורג ללימודי כלכלה באוניברסיטה. הוא עבר לברלין, שם התעשר מעסקי מקרקעין ומשם הרחיב את עסקיו לתחומים רבים נוספים. הוא התחתן עם אנה לבית טיברג, ונולדו להם שני ילדים: אליעזר ואסתר. בהמשך התגרש ונישא בשנית לאניטה מילר-כהן, עובדת סוציאלית, עיתונאית ופוליטיקאית. ב-1928 נולדה בתם המשותפת רות, ובשנת 1934 עלו לארץ ישראל. בשנת 1948 נפרדו סם ואניטה בעקבות ויכוח ביניהם על הסכמי ההעברה, אך הם לא התגרשו. סם נפטר ב-12 בדצמבר 1969. הוא ואניטה קבורים זה לצד זה בבית הקברות בטבריה.
הסכם ההעברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1932 מגייסים עובד בן עמי ואיתמר בן-אב"י את סם ליצג באירופה את חברת הנוטע[2], שהוקמה על ידי הסתדרות בני בנימין[3]. הרעיון בבסיס הסכם ההעברה הופיע כבר בספרו של בנימין זאב הרצל, מדינת היהודים, שעמד על הצורך בחיסול הדרגתי של רכוש היהודים (ליקוידציה) בארצות מושבם באופן שיביא בחשבון את הנתונים הפוליטיים והכלכליים, והעברת הרכוש למדינת היהודים. עם עליית היטלר לשלטון בתחילת 1933 חל איסור בגרמניה על הוצאת רכוש יהודי, וכתוצאה מכך היהודים התקשו להגר מגרמניה. כמייצג של חברת "הנוטע", סם פונה למכרים שלו במינסטוריון הכלכלה הגרמני הנאצי בברלין ומציע להם הסכם שיעזור ליהודי גרמניה לצאת עם חלק מרכושם, בצורה של יצוא סחורות גרמניות לפלשתינה. הסכם כזה גם יעזור לגרמנים לשבור את החרם נגד גרמניה הנאצית (1933). בתחילת חודש יוני 1933 נפגשים סם כהן וחיים ארלוזורוב בלונדון, כשההסכם הראשון מ-18 במאי 1933[4] חתום בכיסו של כהן. ארלוזורוב, שבאותם ימים מנסה גם הוא לדבר עם השלטונות הנאצים על הסכם שיפתור את בעיית יהודי גרמניה שאינם יכולים להגר עם רכושם, משכנע את סם לקבל עליו פיקוח לאומי של המוסדות הלאומיים על ההסכם שכבר נחתם. הם שולחים ביחד מברק לארץ ב-4 ביוני 1933 שמסכם זאת, כשהסכם ההעברה מכונה על ידם כ"פרויקט סם כהן"[5]. במברק כתוב שנדרשות פגישות נוספות לכשישובו שניהם לארץ, אלא שארלוזורוב נרצח למחרת שובו ב-16 ביוני 1933. בהמשך לבקשה של ארלוזורוב, סם מסכם עם הגרמנים את הסכם ההעברה השני ב־18 ביולי 1933[6], אך ההסכם עדיין ממוען אליו. בנק אנגלו-פלשתינה דרש הסכם שיכלול אותו ישירות, ואכן הסכם כזה נחתם כהסכם השלישי ב-25 באוגוסט 1933[7]. סם כהן וחברת הנוטע נשארים כחלק מהארגון והאחוזים של ניהול ההסכם. כדי להתמודד עם הלחץ הציבורי, בשנים 34–1933 מטילים אישים שונים מהמוסדות הציונים את האחראיות הבלעדית להסכם על סם כהן, אף על פי שנכנסו איתו, כאמור, כשותפים. למשל דיון בוועידה העולמית בז'נבה מספטמבר 1933[8]. בכתבה מה-19.11.34 בעיתון דואר היום מתואר סם כ: "אישיות פוליטית כלכלית... יוצר האפשרויות ליהודי גרמניה להעביר את הונם מהגיהנום ההיטלראי אל המקלט האחרון".
פעילות פילנתרופית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוניטין של סם כפילנתרופ התחיל במהלך מלחמת העולם הראשונה בשנת 1915, כשעזר לעיריית ורשה ולשלטון האימפריאלי הגרמני, ללא כוונת רווח מצידו, דבר שהודגש בקו במכתב שמציין זאת[9]. סם תרם למטרות תרבות יהודית שונות, למשל 50,000 ליש"ט לנחום גולדמן לטובת אנציקלופדיה יודאיקה[10].
סיכום פעילותו של סם כהן בהסכם ההעברה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדווין בלאק סיכם כך את חלקו של סם בהסכם ההעברה בספרו מ-1984[11]:
"מעטים היו חסרי דעה לגבי סם כהן. עבור חלק מאלה שאיתם עבד או השפיע עליהם, סם כהן הצטייר כנוכל, מתעניין בטובתו האישית על חשבון אחרים, בוגד, משת"פ, מניפולטור עשיר, שקרן, מחפש השפעה, אדם שכספו הוכתם בדם של חופש וחלומות יהודיים. לאחרים שהיו קרובים אליו יותר, סם כהן היה אדם שעבד ללא לאות, לפעמים ללא הוקרה, כדי לעזור ליהודים להילחם ברעב, באובדן תרבות ולאום, אדם דתי מאוד, ציוני מסור, מציל, אדם שתרם בסתר אבל תרומתו הורגשה, אדם שידוע עליו מעט מאוד אך היה בעל חשיבות עצומה לישראל, והגיע לו מקום של כבוד מיוחד בסיפור של העם היהודי ותקומתו. כל צד ניצל אותו למטרותיו: שטן או מציל. רק מעטים הבינו שסם כהן היה למעשה מעט משני הצדדים הללו".
סרט דוקומנטרי "חוזה עם השטן?"
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 2024 הוצג ב"הוט 8" הסרט התיעודי "חוזה עם השטן?"[12] על סם כהן ואניטה מילר-כהן, המספר על חלקו של סם בייזום וחתימת הסכם ההעברה והוויכוח ביניהם שהוביל לפרידתם. את הרעיון המקורי לסרט הגתה נאוה מיכאל-צברי, הבמאי הוא אבידע ליבני[13] והתסריטאי שי להב.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עיתון דבר, 23 בדצמבר 1928
- ^ Black, E., The Transfer Agreement, 1984, pp. 84
- ^ על פי עדות מפגישה של שאול אש עם סם כהן, מפורט בספרו "עיונים בחקר השואה ויהדות זמננו" עמודים 45–47; ערך יוסף ולק; הביא לדפוס מאיר חובב, ירושלים: המכון ליהדות זמננו – האוניברסיטה העברית, יד ושם, מכון ליאו בק, תשל"ג.
- ^ ארכיון משרד החוץ הגרמני 613764E
- ^ מברק בארכיון הציוני 4/3434 Z, ובמיניסטריון החוץ הגרמני 319147L, מוזכר גם אצל שאול אש, עמוד 62
- ^ מסמך בארכיון משרד החוץ הגרמני 613818E.
- ^ מכתב בארכיון הציוני
- ^ בעיתון "דואר היום" מ-8 בספטמבר 1933 מופיע דיון ארוך תחת הכותרת "הועידה העולמית היהודית בז'נבה". הכתבה מרכזת את הידיעות על המאבק האידאולוגי שהתרחש בוועידה
- ^ מכתב בארכיון הציוני 11/180-1K, מוזכר אצל בלאק עמ' 84.
- ^ Black, E., The Transfer Agreement, pp. 85.
- ^ כתבה על הספר ואדווין בלאק בעיתון כותרת ראשית 19.12.1984
- ^ שי להב, מה חשוב יותר, פרגמטיזם או כבוד לאומי? סרט חדש על דיון ישן, באתר מעריב אונליין, 3 במאי 2024
- ^
גילי איזיקוביץ, "חוזה עם השטן?" המנגנון הנאצי שכונן את הכלכלה הישראלית, באתר הארץ, 5 במאי 2024
