סלמנדרה (ספר)

סלמנדרה
מידע כללי
מאת	יחיאל די-נור
שפת המקור	יידיש
סוגה	שואה
הוצאה
הוצאה	הוצאת דביר
תאריך הוצאה	1946
מספר עמודים	287
הוצאה בעברית
תרגום	י"ד ברקוביץ (מכתב יד)
סדרה
סדרת ספרים	סלמנדרה - כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים
הספר הבא	בית הבובות
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001273022, 003558258, 001272249, 001272356, 001272248, 001272230, 001272221, 001037834, 001271823

סלמנדרה הוא הראשון מבין סדרה של שישה ספרים (ראו אור תחת השם הכולל "סלמנדרה - כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים") מאת ניצול השואה יחיאל די-נור, אשר השתמש לצורך הכתיבה בשם עט: ק. צטניק. הספר נכתב בשנת 1945, בסמוך לשחרורו של די-נור ממחנה ההשמדה אושוויץ^[1] והוא בעל מאפיינים אוטוביוגרפים חזקים^[2]. הספר תורגם ונערך בידי יצחק ליב ברוך^[3] ויצא לאור לראשונה בהוצאת דביר בשנת 1946. הספר עורר עניין וזעזוע רב בציבור היהודי והישראלי בארץ בשל היותו אחד הספרים הראשונים אשר סיפרו על השואה כזיכרון חי. הספר נכלל ברשימת היצירות הנלמדות לבגרות בספרות בבתי הספר בישראל^[4] וחולק במהדורה מיוחדת לתלמידי תיכון בישראל.

רקע

די-נור החל בכתיבת הספר "סלמנדרה" לאחר שחרורו ממחנה אושוויץ וכתב את היצירה בתוך כשבועיים וחצי, בזמן ששהה במחנה צבאי בריטי באיטליה^[2]. הכתיבה החפוזה נעשתה מחשש שמצב בריאותו הלקויה יכריע אותו בקרוב, והוא לא יספיק לספר על הזוועות אשר התחוללו בשואה ושאותן חווה על בשרו. הספר נכתב לראשונה ביידיש ונמסר לחייל בבריגדה היהודית, אליהו גולדנברג, כדי שיתורגם לעברית^[5]. די-נור לא ציין בכתב היד את שם המחבר והסביר לגולדנברג: "הם שהלכו אל הקרמטוריום, כתבו את הספר הזה! רשום את השם שלהם: ק. צטניק". שם זה הפך מאז לשמו הספרותי^[6].

מקובל להניח שהספר כולל מרכיבים אוטוביוגרפיים משמעותיים^[7]. ראשית, הארי פרלשניק הגיבור הוא יליד פולין ושהה באושוויץ, ממש כמו המחבר. שנית, המספר אשר הוטבע על זרועו של פרלשניק, 135633, הופיע במהדורות הראשונות של הספר "סלמנדרה" גם כשם המחבר. מעבר לכל נראה כי פרטים רבים בסיפור העלילה הסתמכו על חוויותיו של די-נור. עם זאת, לא ניתן לאמת זאת בוודאות לאור המידע המועט הקיים אודות חייו של די-נור לפני עלייתו לישראל^[8].

עלילה

הספר עוסק בסיפור אהבתם הטראגי של הארי פרלשניק וסאניה שמידט על רקע זוועות השואה ומלחמת העולם השנייה. בתחילת הספר מתוארים חייהם של יהודי פולין דרך נקודת ראותו של הארי פרלשניק. יהודי פולין משגשגים, חבריו היהודים של פרלשניק מקיימים דיונים אינטלקטואלים, אביה של סאניה הוא אדם אמיד ובעליו של מפעל מצליח. עם פלישת גרמניה לפולין, הארי וסאניה מחליטים שלא להצטרף אל חלק ממשפחתה של סאניה בארץ ישראל ולשמור על המפעל של אביה של סאניה. ההחלטה עולה להם במחיר כבד: תחילה הם חווים אירועי שנאה, אלימות ואנטישמיות מצד פולין והצבא הנאצי הכובש, לאחר מכן הם מועברים אל הגטו. החיים בגטו מתוארים בריאליסטיות מזעזעת; הרעב גובר בגטו, אירועי רצח מתרחשים תדיר ומוקם היודנראט, המתואר על פי רוב כקבוצה של יהודים רודפי בצע. לאחר מכן מתחילות האקציות במהלכן נשלחים תושבי הגטו אל מחנות ההשמדה. סאניה והארי מושפעים מאירועי האלימות והאיבה, אולם מסכמים יחד שעליהם לשרוד בכל מחיר. אהבתם העזה ונאמנותם נשמרת זה כלפי זו על אף שיחסים קרובים אחרים בין אנשים בגטו נשברים, אל מול הרעב הכבד השורר בכל^[9]. שניהם מסכנים בשלב זה או אחר את חייהם כדי להציל את האחר: סאניה מצליחה לחלץ את הארי ממחנה עבודה שבו קרוב לוודאי שהיה מת, והארי בתורו מצליח להוציא את סאניה מקבוצת המועמדים לשילוח למחנה המוות.

כאשר נערכת בגטו האקציה האחרונה והוא מחוסל, נשלח הארי לאושוויץ, ואילו סאניה אהובתו מצליחה להימלט ולחבור לפרטיזנים. מכאן ואילך נפרד סיפור חייהם של סאניה והארי ובהתאם, העלילה מייחדת לכל אחד מהם קטעים נפרדים. הארי מצליח לשמור על צלם אנוש, בעיקר בזכות מחשבות על סאניה. סאניה לוחמת ביערות יחד עם הפרטיזנים אך נתפסת ונשלחת למחנה ריכוז חזרה. כאשר היא שומעת על גורלו של הארי אשר נשלח לאושוויץ, היא בטוחה שנרצח, והופכת למוזלמנית. כתוצאה מכך היא נשלחת יחד עם שאר המוזלמנים להשמדה במשרפות המחנה. לאחר שרשרת אירועים, המתוארים בצורה פשוטה אך מזעזעת, הארי מועסק בתפקידו האחרון בעבודת כפייה במחנה ההשמדה אושוויץ ביחידת זונדרקומנדו. תפקידו הוא לבדוק האם על הגופות שנרצחו בתאי הגזים נמצאים דברי ערך שהוסתרו, כגון שיני זהב. הוא עורך את פעולת החיפוש והמיון בצורה מכנית, ראשו עסוק במחשבות אחרות. ואז הוא נתקל בגופתה של סאניה שאותה הוא מזהה באמצעות נקודת חן שחורה על הלחי. הוא משתגע ונשלח תחילה לבית חולים. בסופו של דבר מיועד גם הארי להישלח להשמדה על ידי הנאצים, יחד עם שאר עובדי המחנה, בקרחת יער מבודדת. אך הוא מצליח להתחבא בתוך ערימת גוויות. הספר נגמר כאשר הארי ניצל:^[10]

”זריחת שמש אדומה הציתה את גולגולתו החשופה. מרחוק קרב ובא טנק של הצבא האדום. הארי פרלשניק התרומם על ברכיו בתוך ערימת הגוויות, ודומה היה כצומח ועולה מתוכה”.

שם הספר

כבר בתחילת הספר רומז הדובר על משמעות הכותרת: "כשבוערת אש במקום אחד שבע שנים בלא הפסק, יוצאת מתוכה ברייה ושמה סלמנדרה" {מדרש תנחומא, וישב ג'}. הסלמנדרה המתוארת אינה הסלמנדרה הרגילה, השייכת למחלקת הדו-חיים, אלא סלמנדרה שהיא יצור מיתי אגדתי, שהאש אינה מצליחה לשרוף. האש, אשר מהווה מאפיין חזק במחנות ההשמדה, ואשר על ידה נשרפו מיליוני אנשים במדורות לשריפת גופותיהם של הנרצחים בתאי הגזים. מטאפורית, מדובר על אדם אשר שרד את האש של שבעת מדורי הגיהנום ונותר בחיים כדי להעיד ולספר.

משמעות

הספר שייך לסוגת הרומנים ההיסטוריים ומתאר בד-בבד סיפור אישי וסיפור היסטורי. הסיפורים נכרכים זה בזה ומגיעים למספר שיאים כאשר בסופם מגיעה ההתרה הסופית: רוב יהודי פולין כמו רוב הדמויות המרכזיות אותן הכיר הגיבור באופן אישי (ובמיוחד סאניה) נרצחו ונשרפו באושוויץ. די-נור העיד כי כתב את הספר על מנת לתעד את כל מראות וזעזועי השואה, ובעצם "לשמש פה" לכל אותם מיליונים שנספו ולא זכו לכך. הוא עיצב תיאור של השואה באופן שיעביר את מהותה ומשמעותה ההיסטורית לקוראים. לתפיסתו, תיאור השואה מצריך שימוש בתיאורים בוטים, והמחבר עושה כן, לצד הצגת דילמות קשות אשר ניצבות בפני הדמויות, תוך הענקת תיאורים חייתיים לנאצים "הציידים" ותיאורים של חרקים ועכברים ליהודים (שכך נתפסו באידאולוגיה ובתעמולה הנאצית). כמו כן מתוארים שני קטבים ביחס היהודים לנאצים - מצד אחד, סאניה, הפרטיזנים וחבריה המורדים והלוחמים בגטו ורשה, ומצד שני היהודים שנקלעו למחנה ההשמדה באושוויץ ונרצחו ללא התנגדות^[2].

בנוסף עוסק המחבר בדילמות ובנושאים שבין אדם לחברו - פעילות יהודי היודנראטים אשר מצילים את חייהם במחיר חייהם של אחרים כאשר לעומתם יש אנשים אשר מסכנים את חייהם להצלת חיי אחרים^[11], חיסול חשבונות בין היהודים לבין עצמם, חוסר האנושיות הגרמנית המודגש במצוד אחר היהודים המסתתרים מהאקציות, או המוזלמנים, או הנשלחים לתאי הגזים בעקבות הסלקציה והמובלים מהרמפה (רציף תחנת הרכבת) של אושוויץ^[2].

מוטיבים מרכזיים בספר

מוטיב הפלנטה אחרת - הפלנטה האחרת הוא מושג המשמש בספר לתיאור המצב במחנות הריכוז וההשמדה; המחנות אינם חלק מהעולם אלא מהווים יקום מקביל, חיים על כוכב אחר. המעשים שנעשו שם אינם מתאימים לעולמנו המתורבת ולמציאות חיינו הנוכחית. כמו כן ניתן כינוי לאסירי המחנה, מקווקווים, כנראה בגלל הבגדים עם הפסים שהוכרחו ללבוש כאסירי המחנה, או גם על מנת להראות כמה אינם שייכים לעולם.
מוטיב איבוד האמונה באל - איבוד אמונה באלוהים, שמתחולל אצל יהודים דתיים, רבנים ותלמידי ישיבות לשעבר, כתוצאה מתהומות מצבם הקיומי, הגופני והנפשי^[12]. כאשר סאניה משנה את דעתה ומחליטה למרוד באופן פעיל בנאצים המצב מתואר "לקחת את האדמה ולזרוק על אלוקים לשמיים".
מוטיב הסלמנדרה - מוטיב החוזר לאורך הספר, החל מהפתיחה בה מתוארת הסלמנדרה כיצור מיתי אשר האש לא שולטת בו ודרך תיאורי שריפת היהודים באש המשרפות. כאשר סאניה נתפסת ונשלחת לאושוויץ, היא רוצה לעבור בדיוק את אותה דרך שהיא חושבת שעבר בה הארי "לעבור אותה דרך שהארי עבר רצתה, להתעלות אליו צרופה מתוך אותן הלהבות שעלה הוא". האש שורפת ומטהרת. המוטיב חוזר גם בסופו של הספר, עת עולה הארי מתוך הגוויות והשמש נדמית כאש על גולגולתו. די-נור משתמש במוטיב הסלמנדרה גם בספרים אחרים בסדרה^[13].
מוטיב הפלפלת - הפלפלת היא תיאור חיבה שניתן לנקודת חן על לחיה של סאניה. הוא חוזר ומופיע לכל אורך היצירה עד להתרה דרך זיהוי גופתה "נתון בהרהוריו עשו ידיו מוכנית במלאכת המיון... כשעיניו הבחינו פתאום בדבר-מה... פלפלת שחורה על לחי השלד המת. נקודה המזכירה לו משהו, פלפלת שחורה כזאת הייתה לפנים, בעולם ההוא, למישהו, במקום זה עצמו... הוא קופא תחתיו, מביט, והפלפלת תופחת ומתלהטת כדי גלגל חמה מסנוור, משחיר ראות גם תחת עפעפיים עצומים..."^[10].

קישורים חיצוניים

תיאור פלישת הצבא הגרמני, מתוך הספר "סלמנדרה" עמוד 29, אתר "סנונית"
תיאור מחנה אושוויץ, מתוך הספר "סלמנדרה" עמוד 139, אתר "סנונית"
סלמנדרה, באתר OCLC (באנגלית)

הערות שוליים

^ מתיה קם, ק. צטניק (1909-2001), אתר הספרייה של מט"ח
^ ¹ ² ³ ⁴ ישראל בנימינוב, ק. צטניק: שָרַד את אושוויץ כדי לספר לעולם, אתר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות
^ פרטים על הספר מאתר Find a book
^ היחידה החמישית, אתר הפיקוח על הוראת הספרות
^ פרופ' חנה יעוז, ספרות השואה בעברית, אתר מט"ח
^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, הקדמה: הטריפ של ק. צטניק, עמ' 2.
^ עומר ברטוב, צבי דרור ודי-נור עצמו דיברו על כך עמוד 34
^ די-נור עצמו גם ניסה להשמיד את כתביו אשר נכתבו לפני השואה
^ עדים במדים, אתר צה"ל
^ ¹ ² ד"ר אברהם גרין, על ספרו של ק' צטניק סלמנדרה ועלינו, אתר משרד החינוך
^ סאניה בהצלתה את משפחת שאפראן מתחזה אחות ונכנסת לאולם הקונצרטים תוך סיכון חייה שלה
^ יוגב גולדיס, סלמנדרה\ק.צטניק, אתר סנופי
^ גליה גלזנר-חלד, ייצוג השואה של ק. צטניק והתפקיד שהוא ממלא במסגרת זיכרון השואה בישראל, כפי שהוא משתף אצל אנשי חינוך, ספרות והיסטוריה., עמוד 38

[1] מתיה קם, ק. צטניק (1909-2001), אתר הספרייה של מט"ח

[הערה1-2] ¹ ² ³ ⁴ ישראל בנימינוב, ק. צטניק: שָרַד את אושוויץ כדי לספר לעולם, אתר ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות

[3] פרטים על הספר מאתר Find a book

[4] היחידה החמישית, אתר הפיקוח על הוראת הספרות

[5] פרופ' חנה יעוז, ספרות השואה בעברית, אתר מט"ח

[6] תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, הקדמה: הטריפ של ק. צטניק, עמ' 2.

[7] עומר ברטוב, צבי דרור ודי-נור עצמו דיברו על כך עמוד 34

[8] די-נור עצמו גם ניסה להשמיד את כתביו אשר נכתבו לפני השואה

[9] עדים במדים, אתר צה"ל

[הערה2-10] ¹ ² ד"ר אברהם גרין, על ספרו של ק' צטניק סלמנדרה ועלינו, אתר משרד החינוך

[11] סאניה בהצלתה את משפחת שאפראן מתחזה אחות ונכנסת לאולם הקונצרטים תוך סיכון חייה שלה

[12] יוגב גולדיס, סלמנדרה\ק.צטניק, אתר סנופי

[13] גליה גלזנר-חלד, ייצוג השואה של ק. צטניק והתפקיד שהוא ממלא במסגרת זיכרון השואה בישראל, כפי שהוא משתף אצל אנשי חינוך, ספרות והיסטוריה., עמוד 38

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]