סלמן שינה

סלמן שינה
سلمان شينا

סלמן מאיר שינה, ירושלים 1952
לידה	1 באפריל 1898 בגדאד, האימפריה העות'מאנית
פטירה	6 באוגוסט 1978 (בגיל 80) רמת גן, ישראל
מדינה	האימפריה העות'מאנית, עיראק, ישראל
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול
תפקיד	חבר פרלמנט
מספר צאצאים	7

עו"ד סלמן שינה (ראשון משמאל) עם קבוצת פעילים ציונים ואנשי ציבור יהודים-עיראקים, בגדאד, 1922.
בהם: ד"ר אריאל בן ציון (בעמידה) הרב ראובן פתייה (שלישי משמאל) והמחנך אהרן ששון (רביעי)

סלמן ציון מאיר שינה (בערבית: سلمان شينا; סלמאן שינא; 1898–1978) היה עורך דין, עיתונאי ופעיל ציוני יהודי-עיראקי. המייסד והעורך של השבועון הספרותי היהודי-עיראקי החשוב אל–מצבאח ("המנורה").

כיהן כחבר בפרלמנט העיראקי בשנים 1947-1951.

קורות חיים

סלמן מאיר שינה נולד בבגדאד בשנת 1898 בן לציון ופראח שינה (מבית חרדון). קיבל בילדותו חינוך מסורתי במדרש בית זלכה ולאחר מכן למד בבית ספר כל ישראל חברים ע"ש אלברט ששון בבגדאד, שם הצטיין בשפות. בזמן מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא העות'מאני ושירת כמתורגמן עבור גנרל גרמני (פון בקר) במפקדה העות'מאנית לצד הגנרל חליל כות. לאחר כניעת העות'מאנים בחזית הפלאחייה בקרב כות השני בעיראק, הוא נלקח בשבי על ידי הצבא הבריטי, ושהה כשנה במעצר בתחילה במחנה שבויים בבצרה ולאחר מכן בהודו. בשבי הוא שימש כמתורגמן של השבויים עבור הבריטים. הוא היה פטריוט של האימפריה העות'מאנית ושמר לה נאמנות עד 1918 וזכר אותה באהדה גם לאחר מכן. ביולי 1918 לאחר ששמע על הצהרת בלפור התנדב לשרת בצבא הוד מלכותו.

בשנת 1919 חזר לעיראק, וכשנה לאחר מכן החל ללמוד בקולג' למשפטים של בגדאד עד הסמכתו כעורך דין בשנת 1925 ובמקביל עבד כמנהל חשבונות ראשי בבנק ציון עבודי. הוא עבד כעורך דין וכמשפטן והתבלט בהנהגת קהילת יהודי בגדאד. בין היתר כיהן כחבר בוועדה שניסחה את "חוק העדה היהודית מס' 77 לשנת 1931", החוק שעיצב מחדש ועיגן את מוסדות הקהילה היהודית וההיררכיה בקהילה. בשנת 1921 שינה היה מהמייסדים של שתי אגודות ציוניות שפעלו במקביל; "ההסתדרות הציונית לארם הנהריים" ו"האגודה הספרותית היהודית". השנייה שבהן הפעילה מועדון וספרייה עבריים וכן הוציאה לאור את כתב-עת ספרותי עברי קצר הימים בשם "ישורון". שינה גם כיהן בתור המזכיר ומנהל החשבונות של שתי האגודות והתכתב בקביעות עם מוסדות ההסתדרות הציונית העולמית.

בשנות ה-30 המשיך שינה למלא תפקיד בכיר בקהילה היהודית בעיראק וכן עשה שימוש בהכשרתו המקצועית כעורך דין כדי להגן על הקהילה בבתי משפט מול הסתה גוברת מצד גרמניה הנאצית וגולים ערבים מפלשתינה. בשנת 1947 נבחר סלמן שינה כנציג יהודי בגדאד לפרלמנט העיראקי, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 1951. לאחר שחלק ניכר מיהודי עיראק כבר עזבו את המדינה במבצע עזרא ונחמיה, התפטר שינה מתפקידו בפרלמנט ועלה לישראל. הוא פתח משרד עורכי דין בתל אביב וכן היה פעיל בקרב יוצאי עיראק בישראל.

בשנת 1955 הוא רץ בבחירות לכנסת השלישית במקום השני ברשימת "ספרדים ועדות המזרח", אך מפלגתו לא עברה את אחוז החסימה. הוא המשיך בעבודתו כעורך דין ואיש ציבור עד פטירתו ברמת גן בכ"ו תמוז התשל"ה (31 יולי, 1978). נקבר בבית העלמין קריית שאול תל אביב.

כתביו

אפריל 1924- יולי 1929 אחד ממפעליו החשובים ביותר של שינה היה הקמת השבועון הספרותי החשוב אל–מצבאח ("המנורה"), שבועון בערבית ספרותית שהיה הבמה המרכזית ליצירה הספרותית בערבית של סופרים ומשוררים יהודים בעיראק. העיתון היה ציוני באוריינטציה שלו ובדיווחיו האוהדים המרובים על בניין היישוב היהודי בארץ ישראל ובקריאתו לחיזוק לימודי השפה העברית בקרב יהודי עיראק. שינה ציין כי יעודו העיקרי של העיתון היה להפיץ את הרעיון הציוני, במגבלות הצנזורה העיראקית. במקביל, כמו מגמת מייסדו, העיתון היה בעל צביון לאומי-עיראקי וראה עצמו כחלק מהתחייה התרבותית של עיראק. כך העיתון שילב פטריוטיות עיראקית וציונות ויישב אותם יחדיו. בנוסף העיתון עסק בבעיות שהעסיקו את יהודי עיראק וגינה אפליה נגדם ופרסומים אנטי-יהודים בעיתונות העיראקית. עורך השבועון בשנה הראשונה היה המשורר אנור שאול ולאחר מכן יצא השבועון בעריכת סלמן שינה עצמו, שגם כתב לו מאמרים רבים. מבחינה ספרותית, מעל דפי העיתון פורסמו כמה מהסיפורים הקצרים והפואמות הרומנטיים הראשונים שפורסמו בעיראק, שהושפעו הן מהספרות האירופאית והן מהסגנון הספרותי הערבי "אל-מהג'ר" שהתפתח בקרב סופרים ערבים גולים בארצות הברית.

1955- "מבבל לציון: זכרונות והשקפות", אוטוביוגרפיה על חייו בעיראק וישראל. בתקופה זו החל למחות על אפליית יהודי עיראק בישראל. החל מילדותו בבגדד, לימודיו בתלמוד התורה ובבית הספר אליאנס,

חייו הפרטיים

נישא בשנת 1927 לשמחה בטאט. נולדו להם 7 ילדים, דויד, אברהם, כמאל, יצחק, משה, פרח ואולגה. בנו הבכור נפטר בגיל 12. אימו ,פרחה (לבית פרחנה) נרצחה בביתה על ידי שודדים מעט אחרי מלחמת העולם הראשונה.

לקריאה נוספת

• סלמן שינה, מבבל לציון: זכרונות והשקפות, תל אביב: המרכז, 1955.
• נסים קזז, ‏'עיתונים יהודים בעיראק', קשר, אביב 1990, עמ' 36-40.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סלמן שינה בוויקישיתוף

• דקר עו"ד בסכין מטבח, דבר, 22 בספטמבר 1959
• בני עיראק לא ילכו בדרכי שינה, הצופה, 25 ביולי 1955
• מבבל לציון, חרות, 30 בספטמבר 1955
• סלמן שינה, מכתבים למערכת | העדים הללו.., הצופה, 11 בפברואר 1957

• Moreh, S.. "Shīnā." Encyclopaedia of Islam, Second Edition. Edited by: P. Bearman, Th. Bianquis, C.E. Bosworth, E. van Donzel, W.P. Heinrichs. Brill Online, 2014.
• Orit Bashkin. "Shīna, Salmān." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.