סלבדור דאלי

סלבדור דאלי
Salvador Dalí i Domènech
	סלוואדור דאלי, 1972
לידה	11 במאי 1904; פיגרס, ספרד
פטירה	23 בינואר 1989 (בגיל 84); פיגרס, ספרד
שם לידה	Salvador Domingo Felipe Jacinto Dalí i Domènech
מקום קבורה	Dalí Theatre and Museum
לאום	ספרדי
מקום לימודים	האקדמיה לאמנויות של מדריד (1926)
תקופת הפעילות	1922–1988 (כ־66 שנים)
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	סוריאליזם
הושפע על ידי	פרידריך ניטשה, פבלו פיקאסו, הירונימוס בוש
יצירות ידועות	התמדתו של זיכרון
פרסים והוקרה	הצלב הגדול במסדר איזבלה הקתולית (1964); מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (1971); Gold Medal for Tourism Merit (1986); הצלב הגדול של מסדר קרלוס השלישי (1981); מדליית הזהב של הז'נרליטט של קטלוניה ;
בן או בת זוג	גאלה דאלי (8 באוגוסט 1958–10 ביוני 1982) ; אמנדה ליר (?–ערך בלתי־ידוע) ;
צאצאים	Jose Van Roy Dalí
חתימה
	www.salvador-dali.org

סלבדור דומנק פליפ ז'סינט דאלי אי דומנק או בקיצור סלבדור דאלי (בקטלאנית: Salvador Domènec Felip Jacint Dalí i Domènech; 11 במאי 1904 – 23 בינואר 1989) היה צייר סוריאליסטי ספרדי-קטלאני, מחשובי האמנים במאה ה-20.

ביצירותיו הבלתי שגרתיות של דאלי, בולט צירוף של תמונות חלום ביזאריות ומלאות דמיון, המושפעות מאמני הרנסאנס הגדולים כמו גם מתורתו של זיגמונד פרויד. יצירתו השתלבה באופיו האקסצנטרי והתיאטרלי והשפיעה רבות על אמנות המאה העשרים והמאה העשרים ואחת בציור, בפיסול, במוזיקה, בצילום ובקולנוע.

ביוגרפיה

שנים ראשונות וקריירה מוקדמת

דאלי נולד ב-11 במאי 1904 בעיר פיגרס שבקטלוניה, ספרד. הוא היה בנו של נוטריון בן המעמד הבינוני. אביו היה אתאיסט ואמו הייתה קתולית אדוקה. הוריו של דאלי העניקו לו את שמו של בנם הקודם, שנפטר. דאלי למד בבית הספר העירוני לציור, שם רכש את השכלתו הראשונית באמנות. בשנת 1916 גילה דאלי את הציור המודרני בחופשה משפחתית לקדאקס עם משפחתו של רמון פצ'וט - אמן מקומי שנהג לנסוע תכופות לפריז.

בשנת 1917 ארגן אביו בבית המשפחה תערוכת רישומי פחם של בנו הצעיר. התערוכה הפומבית הראשונה שלו נערכה בתיאטרון העירוני בפיגרס בשנת 1919. בשנת 1921 מתה אמו מסרטן, ואביו נישא לאחותה, לה דאלי רחש טינה מסוימת.

בשנת 1922 עזב דאלי למדריד, שם למד באקדמיה לאמנות (Academia de San Fernando). בשלב זה כבר רכש לו דאלי מעמד של אדם אקסצנטרי, ששערו ארוך והוא מתגאה בפאות-לחיים, במעיל, בגרביונים ובמכנסיים בגובה הברכיים בסגנון המאה הקודמת. השפם המצועצע של דאלי תרם גם הוא להופעתו- דאלי הושפע מהשפם של הצייר הספרדי בן המאה ה-17, דייגו ולסקס^[^{דרוש מקור]}. את עיקר תשומת לבם של חבריו הסטודנטים רכש על ידי ציוריו, בהם התנסה בקוביזם (וזאת על אף שנראה כי שבציוריו המוקדמים דאלי עדיין לא הבין את התנועה הקוביסטית, שכן ידיעותיו על הזרם הגיעו ממספר מאמרים בכתבי עת וקטלוגים, שכן לא היו בתקופה זו אמנים קוביסטים במדריד).

דאלי התנסה גם בדאדאיזם^[^{דרוש מקור]}, זרם שאת השפעותיו ניתן לראות ביצירתו לאורך השנים. הוא הפך לידיד קרוב של המשורר פדריקו גארסיה לורקה, גם במישור הרומנטי, כמו גם עם לואיס בוניואל. דאלי סולק מהאקדמיה זמן קצר לפני בחינות הגמר בשנת 1926, כשהצהיר כי לאיש בפקולטה אין את הכישורים לבחון אותו.

באותה השנה ערך את ביקורו הראשון בפריז, שם פגש את פבלו פיקאסו. האמן הוותיק שמע טובות על דאלי מז'ואן מירו. בשנים הבאות יצר דאלי מספר יצירות שהושפעו משמעותית מפיקאסו וממירו, כשהתחיל להגדיר את סגנונו. כמה מאפיינים של יצירותיו לאורך השנים צצו כבר בשנות העשרים, אולם דאלי כילה את כל סגנונות האמנות שיכול היה למצוא, ויצר יצירות בקשת רחבה של סגנונות, מיצירות בסגנון קלאסי-אקדמי ועד אוונגרד חדשני, לעיתים ביצירות נפרדות, ולעיתים באותה יצירה. תערוכות של יצירותיו בברצלונה משכו תשומת לב רבה, ומבקריו נחלקו בין המשבחים למבולבלים.

1929 ועד לאחר מלחמת העולם השנייה

שנת 1929 הייתה שנה חשובה בחיי דאלי. הוא שיתף פעולה עם הבמאי הספרדי לואיס בוניואל בסרט הקולנוע הקצר "כלב אנדלוסי" ופגש את המוזה שלו ואשתו לעתיד, גאלה, שנולדה כהלנה דלובינה דיאקינוף, מהגרת מרוסיה, מבוגרת ממנו ב-11 שנה, שהייתה נשואה אז למשורר הסוריאליסטי פאול אלוארד. באותה שנה היו לדאלי תערוכות מקצועיות חשובות והוא הצטרף באופן רשמי לקבוצה הסוריאליסטית ברובע מונפרנאס בפריז (אף על פי שעבודותיו כבר הראו השפעות סוריאליסטיות חזקות שנתיים לפני כן). הסוריאליסטים העריצו את מה שדאלי כינה שיטה פראנואיאקטית-קריטית של נגיעה בתת מודע לשם השגת יצירתיות אומנותית גדולה יותר.

בשנת 1934 התחתנו דאלי וגאלה, שחיו יחד מאז שנת 1929, בטקס אזרחי. בשנת 1958 הם נישאו מחדש בטקס קתולי. עם עלייתו לשלטון של פרנסיסקו פרנקו בסוף מלחמת האזרחים בספרד, נקלע דאלי למחלוקת פוליטית עם עמיתיו הסוריאליסטים. דאלי הורחק רשמית מהקבוצה הסוריאליסטית המרקסיסטית ברובה. תגובתו של דאלי להרחקתו הייתה "סוריאליזם זה אני". אנדרה ברטון טבע את האנגרמה על שמו "Avida Dollars" ("להוט לדולרים") בגלל מה שתפס כהתמסחרות דאלי ועבודותיו; לאחר ההרחקה התייחסו הסוריאליסטים לדאלי בלשון עבר, כאילו היה מת. אנשי התנועה הסוריאליסטית המשיכו בפולמיקה נוקשה נגד דאלי עד מותו וגם אחריו.

בשנת 1940, תחילת מלחמת העולם השנייה באירופה, עברו דאלי וגאלה לארצות הברית, שם גרו שמונה שנים. בשנת 1942 פרסם דאלי את האוטוביוגרפיה המשעשעת שלו, "החיים הסודיים של סלוואדור דאלי".

החזרה לקטלוניה

את שארית חייו העביר דאלי בקטלוניה האהובה עליו והתיישב בקאפ דה קרוס, שם התגורר עד פטירת אשתו. העובדה שבחר להתגורר בספרד תחת שלטון פרנקו משכה אליו ביקורת רבה מצד אמנים רבים, ויש הסוברים שהזלזול בעבודותיו המאוחרות הוא על בסיס פוליטי ולא על בסיס איכותן.

בגיל מבוגר הרחיב דאלי את היריעה מציור בלבד והתנסה בשיטות ובמדיות יוצאות דופן ובאמצעים חדישים; למשל, הוא יצר יצירות ב"בולטיזם" – התזת כתמי דיו על נייר, וטען שהיה הראשון להשתמש בהולוגרפיה בצורה אמנותית. בחלק מיצירותיו יש גם אשליות אופטיות. אמנים צעירים כמו אנדי וורהול הצהירו שהייתה לדאלי השפעה חשובה על הפופ ארט.

בשנת 1960 החל דאלי לעבוד על תיאטרון-מוזיאון גאלה סלוואדור דאלי בעיר הולדתו, פיגרס, אך המשיך גם בעבודתו בביתו בעיירת הקיט פורט ליגאט. המוזיאון בפיגרס נבנה באותו מבנה בו הציג דאלי את תערוכתו הראשונה כאמן צעיר; זה היה הפרויקט הגדול ביותר שלו ועיקר תשומת הלב שלו עד שנת 1974. הוא המשיך להרחיב את המוזיאון עד אמצע שנות השמונים. עם זאת, בשנת 1968 הגיע לביקור בישראל ובמסגרתו צייר ציורים רבים אשר הושפעו מההיסטוריה של העם היהודי ומדינת ישראל, אלו מאוגדים באוסף ציוריו "העלייה". בשנת 1982 העניק המלך חואן קרלוס הראשון לדאלי את התואר "מרקיז פובול". האסטרואיד "2919 דאלי" נקרא על שמו.

בשנת 1969 עיצב את הלוגו של חברת הממתקים הקטאלונית "צ'ופה צ'ופס" שעד היום משמש סימן מסחר ברחבי העולם.

שנותיו האחרונות

רעייתו של דאלי, גאלה, נפטרה ב-10 ביוני 1982. לאחר מותה איבד דאלי את העניין בחייו. הוא ייבש את עצמו בכוונה – ייתכן שהיה זה ניסיון התאבדות, או ניסיון להיכנס למצב של חיות מושהית, שכן הוא קרא שבעלי חיים מיקרוסקופיים מסוימים מסוגלים לעשות כן.

דאלי עקר מביתו בפיגרס לטירה שרכש לגאלה בפובול, שבה סיימה את חייה. בשנת 1984 פרצה שרפה בחדר השינה שלו בנסיבות לא ברורות. ייתכן שהיה זה ניסיון התאבדות או ניסיון לרצח של עובד בית, או פשוט רשלנות של צוות הבית, אך תהיה הסיבה אשר תהיה, דאלי חולץ מהבית הבוער והוחזר לפיגרס, שם דאגה קבוצה של חברים, תומכים ואמנים אחרים לכך שבשנותיו האחרונות יוכל לחיות חיים נוחים בתיאטרון-מוזיאון שלו. נטען כנגד עובדי הבית שלו שהם כביכול החתימו אותו על בדי ציור ריקים שאחר כך צויר עליהם (גם לאחר מותו) והם נמכרו כציורים מקוריים. בשל כך סוחרי אומנות מפגינים חשדנות כלפי עבודות מאוחרות המיוחסות לדאלי.

סלוואדור דאלי נפטר מכשל בלב ב-23 בינואר 1989 בפיגרס. הוא נקבר בקריפטה של התיאטרון-מוזיאון שלו.

ביוני 2017, בית משפט בספרד הורה להוציא את גופתו מקברו כדי לערוך בדיקת DNA ולקבוע אם יש לו בת.^[1] לאחר בדיקה ביולי 2017, נקבע כי הטוענת אינה בתו של דאלי.^[2]

דעות פוליטיות

דאלי הוצג לפעמים כפשיסט, בעיקר על ידי יריביו בקבוצת הסוריאליסטים, אך בפועל המציאות הייתה יותר מורכבת.

בצעירותו תמך דאלי במשך זמן מה באנרכיזם ובקומוניזם. בזכרונותיו מופיעות אנקדוטות רבות על הצהרות פוליטיות רדיקליות, אך יותר במטרה להמם את שומעיו מאשר בשל שכנוע עצמי עמוק. כשהגיע לחוג שהורכב כמעט אך ורק מסוריאליסטים מרקסיסטים שראו במלוכנים אויב כמו גם באנרכיסטים, הסביר להם דאלי שהוא "אנרכו-מלוכני".

עם פרוץ מלחמת האזרחים בספרד ברח דאלי מהלחימה וסירב להזדהות עם קבוצה כלשהי. לאחר שחזר לקטאלוניה, בתום מלחמת העולם השנייה, התקרב דאלי לשלטונו של פרנקו. באותה עת גם זנח את האתאיזם שאימץ בנעוריו ושב לדת הקתולית (הוא אף התקבל אצל האפיפיור). דאלי הכריז כמה הצהרות שתמכו בדיכוי שביצע משטרו הפשיסטי של פרנקו, כשהוא מברך את פרנקו על פעולותיו שמטרתן "לרוקן את ספרד מכוחות הרסניים". דאלי שלח מברקים לפרנקו, שבהם בירך אותו על חתימתו על גזרי דין מוות לאסירים פוליטיים. דאלי אפילו צייר את ביתו של פרנקו. משטר פרנקו הראה סובלנות לאקסצנטריות של דאלי, בין השאר משום שהוא היה בין האמנים היחידים בעלי שם עולמי שהסכימו לגור בספרד הפשיסטית. עם זאת, דאלי הפגין חוסר ציות פומבי בכך שהילל את פדריקו גארסיה לורקה, גם בשנים שעבודתו של לורקה הייתה מוקצית ואסורה בספרד.

לדאלי לא הייתה כמעט סימפתיה לאנושות באופן כללי. אחת מאמירותיו הפוליטיות היא שלא אכפת לו לגבי אחרים, כל זמן שהוא יכול להיות מלך. כאשר בוחנים את דאלי דרך פריזמה של אנוכיות, האידאולוגיות המשתנות שלו מקבלות קו ברור ועקבי. כשדאלי היה עני ולא מוכר, הוא תמך בפירוק אלים של המערכת השלטונית והחברתית; מאוחר יותר, כשהתעשר והתפרסם, תמך במשטרו של פרנקו שאיפשר לו אורח חיים זה.

מילון הסמלים הצורניים והגרפיים

יצירותיו של דאלי, הן הגרפיות והן הפיסוליות, כוללות מספר מרכיבים קבוצים, המסמלים רעיונות קבועים, אשר ניתן לסדרן במילון סמלים:

ביצה - סמל נוצרי מסורתי לתחייה וללידה מחדש כמו גם עצם אסתטי המסמל שלמות (בצורתו) וטוהר (בצבעו). לכך מוסיף דאלי את הניגוד שהקסים אותו תמיד, בין רך, נוזלי וחסר צורה (תוך הביצה) לקשה, מוצק ("שריוני") וגובל (קליפת הביצה).

קב

קב - תמיכה לצורה רכה שאיננה מסוגלת לעמוד ביציבות באופן עצמאי. דאלי מצא קב ישן בעליית הגג של בית אביו ומאז לא נפרד מהחפץ. הקב מסמל את הממשות הריאלית, התומכת באופן יציב את המבנה הרוחני, הדמיוני או הפנטסטי. זוהי "השארת רגל אחת יציבה על הקרקע" התומכת ברעיון סוריאליסטי.
שעון רך - עיצוב השעון מושפע מגבינת קממבר הנמסה בשמש. הזמן אצל דאלי איננו ליניארי, אלא סובייקטיבי וגמיש כחומר פלסטי בחלל. הזמן נחווה באופן שונה בהתאם לצופה (רעיון המושפע מתורת היחסות של איינשטיין) ולחוויה. זהו גם סמל לשליטת הרוח האנושית בזמן, הנע כביכול באדישות מהעבר להווה, אך ביכולת הרוח האנושית לעצב אותו כחומר ביד היוצר.
מלאך - סמל הרוחניות והתקווה לאיחוד המיסטי. המלאך מייצג אפשרות לתנועה חופשית בין השמיים והארץ ולפיכך נושא את התקשורת בין האדם לאלוהים.
נמלים - סמל לרקבון, דעיכה, דקדנס (שקיעה, ניוון) ומוות. דאלי היה מוקסם מנמלים בילדותו ונהג לעקוב אחר אורחותיהן.
פיל - הפיל של דאלי ניצב על רגליים דקות של חרק או ג'ירפה ונושא על גבו אובייקט נוצץ (כגון אובליסק עשוי ענבר כתום או פסלון מוזהב). סמל מורכב זה מציין את ההווה (הפיל הכבד), הנישא על ידי הרגליים השבריריות (זיכרון העבר, המקליש והולך), אך נושא על גבו את תקוות העתיד הזוהר.
קרנף - צורת הקרנף הקסימה את דאלי הן כסמל של עוצמה שקטה והן כאובייקט אסתטי, בהתייחסות לרישום הקרנף של דירר. בפרט התרשם דאלי מגופו של הקרנף העשוי לוחות שריון נוקשים, המסתירים את כוחם המתפרץ והאלים של השרירים.
מגרה - המגרה היא סמל לזיכרון ולתת מודע, כהתייחסות ישירה למונח "מגרה" בכתבי פרויד.
פול שעועית (לרוב שני פולים) - שעועית היא מאכל מסורתי בקטלוניה. דאלי עושה שימוש בשני פולי שעועית משולבים זה בזה לציון אהבה ויחסי מין והביטוי של ההיבט המיני בכל עצם, גם הבנאלי ביותר.
ונוס ממילו - פסל ונוס ממילו מסמל יופי קלאסי והוא גם חלק מן המיתולוגיה האישית של דאלי. זהו הפסל הראשון אותו צר דאלי מחומר, בעודו ילד, כהעתק של העתק של הפסל שניצב בחדר הסעודות של משפחתו. דאלי יצר על בסיס הפסל וריאציות רבות, בהן ונוס-ג'ירפה וונוס עם מגרות.

יצירות מפורסמות

דאלי יצר יותר מ-1,500 ציורים בימי חייו, בנוסף לאיורים לספרים, ליתוגרפיות, עיצוב תפאורות ותלבושות לתיאטרון, מספר רב של שרבוטים, עשרות פסלים, ופרויקטים אחרים, כולל סרט מצויר עבור דיסני. להלן רשימה כרונולוגית של כמה מיצירותיו החשובות:

1922 Cabaret Scene ו-Night Walking Dreams
1923 Self Portrait with L'Humanite ו-Cubist Self Portrait with La Publicitat
1924 Still Life (Syphon and Bottle of Rum) (עבור פדריקו גארסיה לורקה) ו-Portrait of Luis Buñuel
1925 Large Harlequin and Small Bottle of Rum, וסדרה של פורטרטים עבור אחותו אנה מריה, הבולט שבהם Figure At A Window
1926 Basket of Bread ו-Girl from Figueres
1927 Composition With Three Figures (Neo-Cubist Academy) ו-Honey is Sweeter Than Blood (העבודה הסוריאליסטית החשובה הראשונה שלו)
1927 דאלי החל לכתוב את הליברטו לאופרה, הוא קרא לאופרה "להיות אלוהים" .
1929 המאונן הגדול וימי אביב ראשונים
1931 התמדתו של זיכרון (יצירתו המפורסמת ביותר, שבה מופיעים "השעונים הנוזלים"), The Old Age of William Tell, ו-William Tell and Gradiva
1932 The Spectre of Sex Appeal, The Birth of Liquid Desires, Anthropomorphic Bread, ו-Fried Eggs on the Plate without the Plate. The Invisible Man (התחיל לצייר ב-1929) סיום (אולם לא לשביעות רצונו של דאלי).
1934 רוחו של ורמיר מדלפט היכולה לשמש כשולחן
1933 Retrospective Bust of a Woman (קולאז' פסלים מחומרים שונים) ו-Portrait of Gala With Two Lamb Chops Balanced on Her Sholder
1936 הד מורפולוגי, Autumn Cannibalism, מבנה רך עם שעועית (תחושה מוקדמת של מלחמת אזרחים)
1936 טלפון סרטן, חפץ סוריאליסטי שיצר דאלי עבור פטרונו האנגלי, אדוארד ג'יימס
1937 מטמורפוזה של נרקיסוס, הג'ירפה הבוערת, ברבורים משתקפים בפילים
1938 The Sublime Moment, התגלות של פנים ותבשיל פירות על החוף
1939 שירלי טמפל, המפלצת הצעירה והקדושה ביותר של הקולנוע בזמנה
1940 פני המלחמה, שוק עבדים עם ראשו הנעלם של וולטר
1943 The Poetry of America ו-Geopoliticus Child Watching the Birth of the New Man
1944 Galarina ו-Dream Caused by the Flight of a Bumblebee around a Pomegranate One Second Before Awakening
1945, Basket of Bread-- Rather Death Than Shame ו-Fountain of Milk Flowing Uselessly on Three Shoes באותה שנה שיתף דאלי פעולה עם אלפרד היצ'קוק בסצנת חלום בסרט Spellbound, אם כי שני הצדדים לא היו מרוצים מהתוצאה.
1946 The Temptations of St. Anthony
1949 Leda Atomica והמדונה של פורט ליגאט. דאלי חזר לקטאלוניה בשנה זו.
1951 Christ of St. John of the Cross ו-Exploding Rephaelesque Head.
1954 Corpus Hypercubus Crucifixion ו-Young Virgin Auto-Sodomized by the Horns of Her Own Chastity
1955 The Sacrament of the Last Supper
1956 Still Life Moving Fast
1958 The Rose
1959 גילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס
1960 דאלי מתחיל לעבוד על התיאטרון-מוזיאון גאלה סלוואדור דאלי
1961 דאלי משתף פעולה עם המשורר Carles Fages de Climent והם יוצרים אאוקה - שילוב של 43 איורים ושיר בחרוזים. היצירה נקראת El Triomf I el Rodoli de la Gala I en Dali‏.^[3]
1965 דאלי תורם ציור גואש, דיו ועפרון של הצליבה לבית הסוהר Rikers Island בניו יורק. הציור היה תלוי בחדר האוכל של האסירים מ-1965 עד 1981.
1967 דיג טונה
1969 הלוגו של "צ'ופה צופס"
1970 The Hallucinogenic Toreador
1972 La Toile Daligram
1976 Gala Contemplating the Sea.
1977 Dalí Lifting the Skin of the Mediterranean Sea to Show Gala the Birth of Venus (זוג תמונות המהוות סטריאוסקופיה)
1983 דאלי מסיים את ציורו האחרון, The Swallow's Tail.
2003 דסטינו, סרט מצויר שהיה במקור שיתוף פעולה בין דאלי וולט דיסני יוצא לאקרנים. הפקתו החלה בשנת 1945.

האוסף הגדול ביותר של עבודותיו של דאלי נמצא בתיאטרון-מוזיאון בפיגרס. האוסף השני בגודלו הוא במוזיאון סלוואדור דאלי בסנט פטרסבורג שבפלורידה, ואחריו בגלריית ,סלוואדור דאלי בפסיפיק פאליסדס שבקליפורניה. כמו כן אוסף נכבד מיצירותיו נמצא במתחם דאלי בפריז.

המקום המפתיע ביותר שבו הייתה תלויה יצירה של דאלי הוא בית הסוהר Rikers Island בעיר ניו יורק: ציור של הצליבה שתרם דאלי לבית הסוהר נתלה בחדר האוכל של האסירים למשך 16 שנה ואז הועבר לכניסה לכלא למשמורת. הציור נגנב בחודש מרץ 2003 על ידי ארבעה סוהרים וטרם הושב.

הקשר לישראל

בשנים 1967–1968 צייר סדרה המונה 25 ציורים, שהוזמנו על ידי מדינת ישראל, תחת הכותרת "העלייה" עבור חגיגות העצמאות של שנת 1968. הציורים עוסקים בישראל, ציונות, ויהדות. מופיעים בהם סמלים כמו מגן דוד והכותל ואישים כמו דוד בן-גוריון ומשה שרת. כיום הציורים מופיעים במוזיאון דאלי שבעיר פיגורוס.

בשנת 1982 יצר את פסל "המנורה". בהמשך הוצב הפסל בנמל תעופה בן-גוריון.

ראו גם

	ספר: סלוואדור דאלי
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

דאלי - מכתש פגיעה הקרוי על שמו

לקריאה נוספת

סלוואדור דאלי - כתבים נבחרים, תרגם, ערך והוסיף מבואות והערות: חיים פינקלשטיין, מוסד ביאליק, 2017.^[4]
קונרוי מדוקס, סלוואדור דלי: 1989-1904 - הגאון האקסצנטרי, הוצאת ספרי טאשן.