מזון איטי

מזון אִיטי (באנגלית: Slow Food) היא תנועה אשר נוסדה על ידי קרלו פטריני באיטליה בניסיון להילחם בתופעת המזון המהיר. התנועה מנסה לשמר את התרבות הקולינרית ולעשות שימוש נרחב במזון מן הצומח, בזרעים, בבשר מחיות משק ובגינון מסורתי המתאים לבית הגידול המקומי. תנועת המזון האיטי היא חלק מן תנועת האטה (Slow Movement), שמטרתה להאט את אורח החיים באופן כללי. מאז היווסדה נפוצה התנועה בעולם וחברים בה למעלה מ-78 אלף חברים ב-85 מדינות^[1].

ארגון המזון האיטי

תנועת המזון האיטי החלה באיטליה בשנת 1986 עם ייסודו של הארגון החלוץ בתחום "ארצ'יגולה" (Arcigola)^[2]. עם הזמן התנועה התרחבה וחברים בה למעלה מ-80 אלף איש, עם סניפים ב-122 מדינות. בסיכום כללי פועלים בעולם כ-800 סניפים של התנועה, 360 מהם באיטליה. 35,000 מחברי התנועה הם איטלקים. המבנה הארגוני של תנועת המזון האיטי מבוזר באופיו: בראש כל סניף עומד אחראי, שתפקידו לקדם את המטבח המקומי והחקלאים המקומיים באירועים שונים, כגון אירועי טעימות אוכל ויין ושווקי איכרים.

בשנת 1996 החל הארגון בבניית קטלוג לשימור מאכלי מורשת בשם "תיבת הטעמים".

המשרדים המרכזיים של התנועה נמצאים בעיירה ברה, בחבל פיימונטה בצפון איטליה. הארגון מפיץ פרסומים רבים במספר שפות, למשל בארצות הברית מתפרסם הרבעון Snail ("חילזון"), שעוסק בתנועת המזון האיטי.

בשנת 2004 ייסד הארגון את האוניברסיטה למדעי הגסטרונומיה (University of Gastronomic Science) בחבל פיימונטה ללימוד הוליסטי ורב תחומי בתחום המזון^[3].

מטרות

תנועת המזון האיטי אימצה מספר מטרות לפעולתה:

יצירה וקיום של בנק זרעים לשימור זני מקור של צמחים בשימוש האדם, זאת בשיתוף פעולה עם מערכות מקומיות להפקת מזון.
יצירה ועדכון קטלוג בשם "תיבת הטעמים" (Ark of Taste), המאגד מסורות מזון האופייניות לאזורים שונים, אשר נתונות תחת סכנת הכחדה.
שימור וקידום מוצרי מזון מקומיים ומסורתיים, לצד הדגשת ערכם התרבותי ואופן הכנתם.
ארגון אפשרויות לעיבוד והפקת מזון בהיקף קטן.
ארגון אירועים ופסטיבלים שסובבים סביב מטבח מקומי מסוים.
קידומו של "חינוך לטעם" (Taste Education), מושג שנקשר עם התנועה, ומשמעותו לימוד מעמיק יותר על המזון, מקורו וטעמו.
חינוך צרכנים באשר לסיכונים הכרוכים בצריכת מזון מהיר.
חינוך אזרחים באשר לחסרונות שבחקלאות התעשייתית (להבדיל מחקלאים קטנים).
חינוך אזרחים באשר לבעיות שבהסתמכות על מספר מועט של גידולים ולבעיות של גישת המונוקולטורה.
קידום מדיניות לעידוד ושימור משקים משפחתיים.
שדלנות למען הכללת ענייני חקלאות אורגנית במסגרת המדיניות החקלאית של המדינה.
שדלנות נגד מימון ממשלתי להנדסה גנטית.
שדלנות נגד שימוש בקוטלי חרקים.
חינוך למיומנויות גינון לתלמידים ולאסירים.
עידוד צרכנות מוסרית בשווקים מקומיים.