סכסוך איי סנקאקו
 | ||
| אוטישירי, האי הגדול ביותר בקבוצה | ||
| מקום |
איי סנקאקו  | |
|---|---|---|
|
| ||
 | ||
  | ||
סכסוך איי סנקאקו או סכסוך איי די-או הוא סכסוך טריטוריאלי בין יפן לבין סין, וגם טאיוואן, על איי סנקאקו, הנמצאים בים סין המזרחי. האיים הם קבוצת איים לא מיושבים, החשובים בעיקר מבחינה אסטרטגית, ונתפסים כבעלי משאבים יקרים, כגון דגים ומאגרי נפט וגז אפשריים.
הסכסוך נמשך שנים רבות, כאשר כל צד טוען לבעלות על האיים על פי היסטוריה שונה ותיעודים שונים. יפן טוענת לבעלות על האיים מאז המאה ה-19, לאחר שהחזיקה בהם כחלק מהמדינה תחת שלטון האימפריה היפנית. מצד שני, סין (וכן טאיוואן) טוענת שהאיים הם חלק משטחם ההיסטורי, עם סין טוענת כי גילתה את האיים ושלטה בהם החל מהמאה ה-14, טענה בה יפן אינה מכירה.
כתוצאה מהמחלוקת הטריטוריאלית, נאסרת גישת הכלל אל האיים, הנמצאים במרחק של 7 שעות הפלגה לערך מאישיגקי. כלי שיט ממשמר החופים היפני תרים אחר ספינות סיניות החוצות את קו הגבול הימי. ספינות דיג ושאר כלי שיט אזרחיים מנועים אף הם מלהתקרב יתר על המידה, על-מנת להימנע מהיתקלויות שעלולות ליצור חיכוך[1].
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]
איי סנקאקו, או איי דיאוּ-יוּ בשמם הסיני, הם ארכיפלג קטן בים סין המזרחי, במרחק של כ-190 קילומטרים מצפון לטאיוואן וכ-170 קילומטרים מצפון-מערב לאי אוֹקינאווה היפני. איש לא התגורר בהם מאז מלחמת העולם השנייה.
למרות גודלם הזעיר, האיים הללו הם מוקד למחלוקת עזה בין סין ויפן, מחלוקת שיש לה השלכות גאופוליטיות וכלכליות משמעותיות באזור. יפן תבעה ריבונות על האיים לראשונה בשנת 1895, לאחר ניצחונה במלחמה עם סין, ושלטה בהם במשך 50 שנה, עד כניעת האימפריה היפנית בסוף מלחמת העולם השנייה. ארצות הברית כבשה את יפן ושלטה באיים עד שנת 1972, אז חתמה על הסכם להחזרתם ליפן. סין, מצידה, טוענת כי האיים היו חלק משטחה עוד מתקופת שושלת מינג.
הסכסוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרפובליקה העממית של סין וטאיוואן המשיכו לטעון לריבונות האיים, בין השאר על רקע תגליות משנת 1968 אשר הצביעו על אפשרות להימצאות מאגרי נפט תת-קרקעיים באזור. סוגיית השליטה באיים והגבולות הימיים סביבם מהווה מקור מתמשך למחלוקת ביחסיה של יפן עם סין ועם טאיוואן. יפן, מצידה, אינה מכירה באופן רשמי בטאיוואן כמדינה ריבונית, דוחה את טענותיה ואת טענות סין, ומתייחסת לאיים כאל חלק אינטגרלי ממחוז אוקינאווה היפני. הסכסוך על איי סנקאקו מגביר את המתחים בין סין ויפן, שתי המעצמות הגדולות באסיה. בין היתר בשל העובדה שהאזור שבו הם נמצאים עשיר במשאבי טבע, כולל נפט וגז טבעי. בנוסף, האיים נמצאים באזור בעל חשיבות אסטרטגית, שכן הם שוכנים על נתיבי ספנות חשובים[2].
מעצר רב החובל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-8 בספטמבר 2010 עצרו שלטונות יפן את רב-החובל הסיני, זן קישיונג, יום לאחר שספינתו התנגשה בתאונה בשתי ספינות של משמר החופים היפני ליד איי המחלוקת. היפנים שחררו את 14 אנשי הצוות הסינים וכלי השיט, אך הותירו בידיהם את רב החובל. בעקבות זאת סין הודיעה על ניתוק הקשרים שלה עם יפן ברמות הדיפלומטיות הגבוהות ביותר[3]. לאחר איומים נוספים מצד ראש ממשלת סין[4], הודיעה התביעה ביפן על שחרור רב החובל, מבלי לסגור נגדו את התיק[5]. לאחר מכן הכריזה סין כי היא דורשת התנצלות מיפן על התקרית ופיצוי[6].
הלאמת האיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2012 מושל טוקיו, שינטרו אישיהארה, החליט לקנות אותם בשם עירו, בטיעון שהממשלה לא עושה דיה להגן עליהם מפני פלישה סינית אפשרית[7]. המושל הלאומני הבהיל את ממשלת יפן, שהזדרזה לרכוש את האיים כדי למנוע פרובוקציות מול סין[8]. ביולי 2012 החלה יפן במגעים להלאמת האיים על ידי רכישתם מידיים פרטיות של משפחת קוריהרה היפנית[9]. סין הגיבה בזעם על טענות רה"מ היפני לזכות ארצו על האיים ושלחה ספינות סיור לאזור. יפן הגישה תלונה רשמית נגד חדירתן. בנוסף, ממשלת יפן החזירה את שגרירה בסין[10], ושגריר סין בטוקיו זומן לשיחת נזיפה[11].
באוגוסט 2012 יצא מהונג קונג משט עם 14 פעילים סינים לכיוון קבוצת האיים[2]. שבעה מהם נחתו בשחייה על אחד האיים ונעצרו על ידי צבא יפן. בספטמבר 2012 רכשה יפן את האיים, למורת רוחה של סין[12]. התחממות הפרשה עוררה משבר דיפלומטי וגל הפגנות אנטי-יפניות בסין[13] בו הותקפה מכונית השגריר היפני[14]. הן אף הובילו לסגירת סניפים של חברות יפניות בסין כמו טויוטה, הונדה ופנסוניק[15][16]. המשבר הסלים להתקפות סייבר סיניות על לפחות 19 אתרי אינטרנט ממשלתיים יפניים, ובחלקם הוצגו מסרים על ריבונות סינית על האיים[17]. המחאה נתפסה כתגובה עממית[14], אולם עלה כי גוף ממשלתי בשם "משרד החזית האחידה" עמד מאחורי המהלך. מטרתו הייתה לעורר מהומות כדי להשפיע על המערכת הפוליטית בסין, ולהאט את כינוס הוועדה ה-18 של המפלגה הקומוניסטית של סין. בכך, לחזק את כוח נאמניו של ג'יאנג דזה-מין. המזכיר הכללי של המפלגה חו ג'ינטאו הופתע מהמלך, וראה בו "הכרזת מלחמה" מצד נאמני ג'יאנג[18]. המתיחות גברה באוגוסט 2012 עם פעולת מחאה של לאומנים יפניים שהגיעו לאי אוטוסרי, אחד האיים במחלוקת, והניפו את דגל יפן על האי[19].
מעורבות צבאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
שש ספינות סיור סיניות חדרו למים הטריטוריאליים של יפן, ורק שתיים מהן נענו להוראת משמר החופים היפני לעזוב את המים, בעוד ארבע ספינות אחרות נותרו בשטח יפן[20]. באותו חודש נפגש נשיא סין עם מזכיר ההגנה של ארצות הברית, ליאון פאנטה, ולעג בפניו לרכישת האיים על ידי ממשלת יפן[21]. בדצמבר 2012 מטוס סיני חדר למרחב האווירי של האיים, ויפן הגיבה בהזנקת רבייעית מטוסי קרב מסוג F15 ותגובת תלונה, אך סין טוענת שהפעולה לגיטימית כיוות שלטענתה האיים בשטחה[22].בפברואר 2013 התבייתה ספינת קרב של חיל הים הסיני על ספינת משמר חופים יפנית וכיוונה את מערכת הירי שלה לעברה, מה שגרם לתקרית דיפלומטית מתוחה[23]. באוגוסט 2013 משמר החופים של יפן דיווח כי ארבע ספינות של סין חדרו לאזור האיים היפניים[24]. הן גורשו מהשטח ושגריר סין בטוקיו זומן לשיחת בירור. בנובמבר 2023 הודיע ממשלת סין כי היא מגדילה את מרחב ההגנה האווירי שלה באופן שיכלול גם קבוצת האיים. צבא סין שלח כוח ראשוני של מטוסי קרב לאכיפת התקנות החדשות, ובתגובה הזניקה יפן לאזור מטוסי קרב. שני מטוסי סיור סינים אותרו בטווח של 40 ק"מ מהמרחב האווירי של יפן[25].
באפריל 2014, יפן שלחה 100 חיילים לאי המערבי ביותר שבשליטתה, יונאגוני, הנמצא במרחק של 150 קילומטרים בלבד מאיי המחלוקת[26]. זו הפעם הראשונה ב-40 שנה שיפן מרחיבה את פריסת כוחות הצבא שלה באיים שבקצה המערבי של המדינה. הקמת בסיס צבאי ביונאגוני נועדה לשפר את יכולות המעקב של יפן בגבול המערבי שלה. יפן אף הקימה תחנת מכ"ם באי, למורת רוחה של סין[27]. באותו חודש הודיע לראשונה נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, כי הוא תומך בעמדה היפנית, וכי איי המריבה כלולים תחת הסכם שיתוף הפעולה וההגנה בין ארצות הברית ויפן[28].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אסף שפריר, יפן, הפגנות המוניות בסין נגד יפן, רכוש הותקף, באתר nrg, 19 באוקטובר 2010
- סוכנויות הידיעות, עיתון בסין: יש להפעיל כוח צבאי נגד היפנים, באתר nrg, 20 בספטמבר 2010
- סוכנויות הידיעות, סין: שוטרים פיזרו הפגנה אנטי יפנית, באתר nrg, 24 באוקטובר 2010
- סוכנויות הידיעות, פגישה "חיובית" בין שרי ההגנה של יפן וסין, באתר nrg, 11 באוקטובר 2010
- פורבס ישראל, במסלול התנגשות: האם המתח הגובר בין סין ויפן יכול להתלקח לכדי מלחמה כוללת במזרח אסיה? - Forbes Israel, באתר Forbes Israel, 19 בפברואר 2014
- רויטרס, סין מגנה בתקיפות מעצר אזרחיה בידי יפן, באתר וואלה, 25 במרץ 2004
- רויטרס, מתיחות על רקע טריטוריאלי בין סין ליפן, באתר וואלה, 25 במרץ 2004
- רויטרס, המתיחות מתגברת: ספינה סינית שטה ליד אי הנמצא בסכסוך עם יפן, באתר וואלה, 9 ביוני 2016
- שירות רויטרס, יפן הודיעה על רכישת קבוצת איים, שגם סין טוענת לבעלות עליהם; סין: "יפן משחקת באש", באתר גלובס, 11 בספטמבר 2012
- מערכת העולם עכשיו, יפן: נתקוף את סין אם תנסה לעגון באיים, באתר מאקו, 23 באפריל 2013
- השד הלאומי - המתיחות בין סין ויפן בשיאה, באתר סיקור ממוקד, 30 בספטמבר 2012
- סוכנויות הידיעות, לראשונה - מטוס סיני נכנס לטריטוריה האווירית של יפן, באתר מעריב אונליין, 26 באוגוסט 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Martin Fackler "In Shark-Infested Waters, Resolve of Two Giants Is Tested" The New York Times 22.09.2012
- ^ 1 2 אי־פי, יפאן עצרה ספינה של פעילים סינים בדרכה לאיים שנתונים במחלוקת, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2012
- ^ פגיעה ביחסי סין-יפן בגלל מאבק על שרשרת איים, באתר ynet, 20 בספטמבר 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, ר"מ סין ליפן: שחררו את רב החובל - או שנפעל, באתר ynet, 22 בספטמבר 2010
- ^ AP, התביעה ביפן: נשחרר את רב-החובל הסיני שנעצר, באתר ynet, 24 בספטמבר 2010
- ^ AFP, סין ליפן: דורשים התנצלות על מעצר רב החובל, באתר ynet, 25 בספטמבר 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, דיווח: יפן תרכוש את איי המריבה עם סין, באתר nrg, 5 בספטמבר 2012
- ^ דפנה מאור, כשרגשות לאומניים מתגברים על היגיון כלכלי ופוליטי, באתר TheMarker, 24 בספטמבר 2012
- ^ שירות "", יפאן במגעים להלאמת איים השנויים במחלוקת עם סין, באתר הארץ, 8 ביולי 2012
- ^ בגלל מחלוקת על איים: יפן החזירה השגריר מסין, באתר וואלה, 15 ביולי 2012
- ^ סוכנויות הידיעות, יפאן החזירה את שגרירה מסין, באתר הארץ, 15 ביולי 2012
- ^ רויטרס, יפאן רכשה את איי המריבה, סין מיהרה לשלוח ספינות סיור, באתר TheMarker, 12 בספטמבר 2012
- ^ ניו יורק טיימס, הפגנות אלימות בעשרות ערים בסין נגד יפאן, באתר הארץ, 19 בספטמבר 2012
- ^ 1 2 סין: מכוניתו של שגריר יפן הותקפה, השגריר לא נפגע, באתר ynet, 27 באוגוסט 2012
- ^ סוכנויות הידיעות, הסלמה בסכסוך האיים: חברות יפניות סגרו זמנית את מפעליהן בסין, באתר כלכליסט, 17 בספטמבר 2012
- ^ רויטרס, מהומות אנטי-יפניות מאלצות חברות יפניות לסגור פעילותן בסין, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2012
- ^ סוכנויות הידיעות, משבר סין-יפן: אתריאינטרנט הופלו, באתר nrg, 19 בספטמבר 2012
- ^ איל לוינטר, הנשיא הבא של סין נאבק בנשיא לשעבר ששב מהצללים, באתר וואלה, 9 בנובמבר 2012
- ^ זעם בסין: יפנים הניפו דגלם על אי במחלוקת, באתר וואלה, 20 באוגוסט 2012
- ^ רויטרס, הסלמה: ספינות סיור מסין התקרבו לאיים ליד יפן, באתר וואלה, 14 בספטמבר 2012
- ^ רויטרס, נשיא סין המיועד: רכישת האיים בידי יפאן היא בדיחה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2012
- ^ סוכנויות הידיעות, מטוס סיני באיי המחלוקת, יפן הקפיצה מטוסי קרב, באתר ynet, 13 בדצמבר 2012
- ^ רויטרס, עימות ימי: ספינה סינית התבייתה על ספינה יפנית, באתר ynet, 5 בפברואר 2013
- ^ יפן: ארבע ספינות סיניות חדרו למים הטריטוריאליים של המדינה, באתר ynet, 10 באוגוסט 2013
- ^
אי־פי, סין אכפה את מרחב ההגנה האווירי שלה על איי המריבה עם יפן, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2013
- ^ יפן תשלח חיילים לאזור שסמוך לאי המריבה עם סין, באתר ynet, 18 באפריל 2014
- ^ נובוהירו קובו, רויטרס, יפן פורסת כוחות צבאיים באיים הסמוכים לשטחה של סין, באתר הארץ, 20 באפריל 2014
- ^ אסף רונאל, אובמה מביע לראשונה תמיכה בעמדת יפן על האיים שבמחלוקת עם סין, באתר הארץ, 23 באפריל 2014
