סימפוניות מס' 88 ו-89 של היידן

שש הסימפוניות הפריזאיות שכתב היידן זכו להצלחה רבה בפריז, ותרמו למוניטין שכבר צבר שם. עקב ההצלחה הרבה הזמין בשנת 1787 מהיידן הכנר יוהאן טוסט את הסימפוניות שמספורן הוא 88 ו-89, בסול מז'ור ובפה מז'ור בהתאמה. הכנר יוהאן טוסט, שלו כתב היידן את הסימפוניות, היה כנר בתזמורתו של אסטרהאזי בעבר, ואשר פרש מהתזמורת. הוא נסע לפריז כדי לנסות את מזלו שם. כדי להתפרסם בציבור הפריזאי ביקש מהיידן לכתוב את הסימפוניות הללו.

הסימפוניה הראשונה מבין השתיים, מספר 88 בסול מז'ור, הייתה פופולרית בפריז, ונחשבת עד היום לאחת מיצירות המופת של היידן, בעיקר בזכות פרקה השני המצטיין במקוריותו וביופיו. יוהנס ברהמס, אשר היה ידוע בהערצתו להיידן, ואשר זכורות לא מעט ציטטות שלו על יצירות מאת היידן, אמר כי הוא רוצה שהסימפוניה התשיעית שלו תצלצל כמו פרק זה (הפרק השני).

הסימפוניות כתובות להרכב סימפוני הכולל חליל אחד, שני אבובים, שני בסונים, שתי קרנות, שתי חצוצרות, טימפני, וסקציית כלי קשת.

הסימפוניות

סימפוניה מספר 88 בסול מז'ור (1787):

1. אדג'יו-אלגרו - פרק ראשון עם הקדמה איטית, המובילה לפרק מהיר בצורת סונאטה.

2. לארגו - הפרק בנוי בצורת וריאציות כפולות.

3. מנואט-אלגרטו - הטריו של המנואט מצלצל כמו לקוח מתוך יצירה עממית, שכן הוא כולל צלילי דרון וחלקים ממנו כתובים במודוס לידי עם מקצבים לא סטנדרטיים.

4. פינאלה-אלגרו קון ספיריטו - פרק מסיים בצורת רונדו-סונאטה.

סימפוניה מספר 89 בפה מז'ור (1787):

1. ויואצ'ה - פרק ראשון בצורת סונאטה.

2. אנדנטה קון מוטו - פרק אשר לקוח מקונצ'רטו ללירה, ומושתת על מנגינה סיציליאנית.

3. מנואט - הטריו של המנואט כולל סולו לחליל.

4. גם פרק זה לקוח מתוך קונצ'רטו קודם ללירה, והוא כתוב בצורה שהיא יחסית לא שכיחה אצל היידן - צורת רונדו. היידן אף מורה על "משיכת" החזרה של אחד הרפרנים, לקראת הופעתו החוזרת.