סימי לינטון
 | |
| לידה |
1947 (בת 77 בערך) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קולומביה, אוניברסיטת ניו יורק |
|
www | |
  | |
סימי לינטון (באנגלית: Simi Linton; נולדה ב-1947) היא כותבת יהודייה-אמריקאית, יועצת ומרצה שעבודתה מתמקדת בחקר נושא לימודי מוגבלויות[1][2].
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לינטון נולדה בשנת 1947 וגדלה בעיר ניו יורק, בת לאדוארד צ'איקן ואוגוסטה לונגוויל צ'איקן. אביה נפטר כשהייתה בת 8. נשרה מלימודים בקולג' לאחר כמה חודשים ועבדה בעבודות מזדמנות. נישאה לג'ון קלי כשהייתה בת 19. בתחילת שנות ה-70 עברה הכשרה כיועצת גיוס והחלה לעבוד עם צעירים שניסו להימנע מגיוס, סביב מלחמת וייטנאם. באפריל 1971 נסעה ביחד עם בן זוגה וחברתה בטרמפים להפגנת מחאה כנגד המלחמה בוושינגטון ובדרכם נפגעו בתאונת דרכים. בעלה וחברתה נהרגו והיא נפצעה קשה ונעשתה משותקת בפלג גופה התחתון. שהתה בבית חולים שיקומי כשנה ואז החליטה ללמוד.
למדה תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת קולומביה, ניו-יורק אותו סיימה ב-1977 המשיכה ללימודי דוקטורט בייעוץ פסיכולוגי באוניברסיטת ניו יורק. שם פגשה את דייוויד לינטון ונישאה לו. לאחר מכן עבדה בפקולטה במשך ארבע עשרה שנה. לימדה חינוך וייעוץ בהנטר קולג' עד 1998. כאישה צעירה בכיסא גלגלים חייה בניו יורק היו מאתגרים בשל העדר נגישות ומודעות. רק כשהייתה בחוף המערבי הצטרפה לתנועה הולכת וגדלה של פעילות בנושא זכויות מוגבלים והשתלבה בה[3] לינטון מוכרת כמומחית בתחומה ועוסקת בשיפור והגברת האופן בו מיוצגות מוגבלויות.
תרומותיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סימי לינטון היא דוברת חשובה בנושא אנשים עם מוגבלויות ומקומם בחברה. מדברת על עידן חדש בו יש דרישה הולכת וגוברת של קבוצה זו לנגישות מלאה והשתתפות בקהילה, במקומות עבודה, מוסדות חינוך, על במות ובכל שטחי החיים, כדי לאפשר לה חיים מלאים ומספקים כשווים בין שווים. משתמשת במושג ableism,אשר כמו סקסיזם או גזענות מצביע על אפליה של בעלי מגבלה לעומת אלו אשר הם חסרי המגבלה. בעוד שבקשר לגזענות וסקסיזם הציבור הרחב מזהה מתי הם קורים, מתריעה על כך שהוא מודע פחות לזו הכלולה ב-ableism, בשל אי הבנה מספקת של הנושא. מפנה את תשומת הלב אל השפה כמייצגת תפיסות חברתיות של דיכוי ודורשת שינוי בכל מה שנוגע להתייחסות למוגבלות. כדוגמה לכך מצביעה על התנגדותה להגדרת אנשים כ"בעלי מוגבלויות" או "בעלי צרכים מיוחדים" משום שהגדרות אלו מעבירות את האחריות לממסד הרפואי מחד- לצורך טיפול וריפוי, ואת האחריות להסתגלות כולה על הפרט- הזקוק לעזרה וטיפול מעצם ההגדרה. בכך רואה התנערות של החברה מאחריותה להתאים עצמה לפרטים שבתוכה, עם כל מה שזה כולל[4]. מבקרת את מערכת "החינוך המיוחד" אשר מרחיקה את האוכלוסייה המוגבלת ומטפלת בקשייה בנפרד במקום למלא תפקיד חברתי של מאפשרת ומשלבת. מפנה גם ביקורת אל האקדמיה אשר כולאת את לימודי המוגבלויות במחלקות הרפואה, חינוך ועבודה סוציאלית. מכירה בתרומתם של העוסקים בתחומים אלו בפיתוח אופני סיוע וריפוי לפרט הזקוק להם אך מזהירה כי הם תורמים בכך לראיית המוגבלות ווהמוגבלים כשוליים בחברה. מצביעה על כך ששילוב חברתי מלא יאפשר לקבוצה זאת לתרום בכל התחומים באופן מגוון ומפרה, אשר ירחיב את אופקי החברה ויוסיף לה נקודות מבט. מבקשת לראות במוגבלים קבוצת מיעוט חברתית אשר יש לה זכויות שוות והחברה, מצידה, מחויבת כלפיה בפתרונות מותאמים ובפתיחות כדי שיוכלו לחיות משוחררים מבושה ומסטיגמות[5][6].
רואה את המוגבלות כתופעה חברתית פוליטית ובעיקר כתרבות. היא תוצאה של כיצד אנו כחברה מדברים וחושבים על גופנו, רוחנו ועל אנשים בכלל. רק כאשר ייחקרו האספקטים החברתיים והתרבותיים של המוגבלות אפשר יהיה להבינם באופן מלא כפי שנעשה בפמיניזם, לימודים אפרו-אמריקאיים, אתניות וכדומה. רואה בהסתכלות זאת את הדרך לעסוק במוגבלות בכל המערכות, כולל באקדמיה. מתוך תפיסת עולם זו היא עוסקת בנושאים של מיניות ומוגבלות וכן אמנות ומוגבלות ובמיוחד במחול, תחום הקרוב לליבה. מסבירה כי המחול, לדוגמה, אינו שייך רק לבעלי מבנה גוף מסוים ויכולת לתנועות מסוימות אלא לכולם- ופועלת כדי לקדם פתיחות של גופים אמנותיים לקראת הכללת אנשים עם מוגבלויות ביצירה משותפת שכוללת גם את זווית הראייה שלהם[7].
לינטון כתבה שני ספרים בנושא המוגבלות, עשתה סרט על מחול[8], מנהלת בלוג[9] המדווח על אירועי אמנות של אנשים עם מוגבלות ומוחה על עוולות וייצוגים מטעים של מוגבלויות.
יסדה את הקואליציה הלאומית למיניות ונכות (Coalition on Nationality and Disability).
ב-1995 קיבלה מענק יוקרתי ע"ש שוויצר מהמכון הלאומי על מחקרה בנושא נכות ושיקום.
ב-2015 זכתה במדליית הוקרה מאוניברסיטת קולומביה על פועלה[10].
פרסומים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Linton, Simi (2006). My Body Politic, University of Michigan Press ISBN 978-0-472-11539-6
- Linton, Simi (1988). Claiming Disability, New York University Press ISBN 978-0-8147-5134-3
- סימי לינטון, מתוך "לתבוע את המוגבלות: ידע וזהות" בלימודי מוגבלות: מקראה (שגית מור, נטע זיו, ארלין קנטר, אדוה איכנגרין וניסים מזרחי, עורכים, ון ליר והקיבוץ המאוחד 2016) 114-138
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נצן אלמוג ויובל גרבר, "לקרוא את לינטון בעברית: תביעה מחדש של מוגבלות בישראל" בלימודי מוגבלות: מקראה (שגית מור, נטע זיו, ארלין קנטר, אדוה איכנגרין וניסים מזרחי, עורכים, ון ליר והקיבוץ המאוחד 2016) 139-146
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סימי לינטון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Karelsen Wyman, Franklin (2009) From Locke Toward Liberation, UMI, p. 219, Karelsen Wyman, UMI
- ^ Stange, Mary Z.; Oyster, Carol K. & Sloan, Jane E. (2011) Encyclopedia of Women in Today's World, Sage, ISBN 978-1-4129-7685-5, p. 862-3, Simi linton, Encyclopedia of women in today's world
- ^ simi linton, [ttps://ttps://archives.library.illinois.edu/erec/University%20Archives/1303023/CD22_SimiLinton_6-24-2008/LintonSimi-%206-24- simi linton], archives.library.illinois.edu
- ^ jo reed, simi-linton-podcast-final-072315.mp3 | NEA, www.arts.gov(הקישור אינו פעיל)
- ^ Boston University (2011-04-27), Disability in 21st Century America: Psychological, Social, and Political Meanings, נבדק ב-2017-03-28
- ^ Simi Linton, Reassigning Meaning, From Simi Linton, Claiming Disability: Knowledge and Identity. (New York: New York University Press, 1998), pp. 8-17.)
- ^ Josephine Reede, [simi-linton-podcast-final-072315.mp3 Simi Linton interview], National endowment for the Arts
- ^ Invitation To Dance Documentary Movie (באנגלית), אורכב מ-המקור ב-2017-02-17, נבדק ב-2017-03-27
- ^ simi linton, Disability Culture Watch, www.similinton.com (ארכיון)
- ^ Citation for Simi Linton | Barnard College, barnard.edu (באנגלית)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "סימי לינטון".