סים יריומין
 | |
| לידה |
1932  |
|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 2006 (בגיל 74 בערך) |
| מדינה |
רוסיה |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (5 באוגוסט 1996) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | סים יריומין |
  | |
סים יריומין (ברוסית: Сим Еремин; 1932 – 22 בפברואר 2006), היה ילד רוסי ממחוז קורסק, שהציל נער יהודי בשואה והוכר כחסיד אומות העולם, וקשר את גורלו עם מדינת ישראל.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]סים התגורר עם הוריו איוואן ופלגיה ושבעת אחיו ואחיותיו בקורסק, מחוז לגוב, ברית המועצות.[1] בסוף אוקטובר 1941 כבש הצבא הגרמני את האזור. באפריל 1942 הבחין סים בוויקטור פיינשטיין, נער יהודי מחוסר הכרה. ויקטור היה בן 13 וסבל מתת תזונה חריפה.[2] אמו נרצחה על ידי הנאצים בדצמבר 1941 והוא נמלט ממחוז חרקוב.[1] סים היה בן עשר בלבד אך החל לטפל בו. בהתחלה סיפק לוויקטור אוכל ומים, אך כשהבין שוויקטור זקוק לטיפול נוסף, פנה להוריו.[2] ההורים הסכימו להסתיר את ויקטור בביתם למרות שידעו שהוא יהודי.[1] הם טיפלו בוויקטור, האכילו אותו, רחצו אותו ועזרו לו להחלים. על אף עוניים הסתירו את ויקטור עד לשחרור האזור מהנאצים במרץ 1943.[2]
לאחר המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סים התגייס לצבא האדום וסיים את שירותו ב-1957. לאחר מכן התגורר בקייב, בירת אוקראינה.[1] ב-1959 נישא ליהודייה זינה שימנובסקי. לזוג נולד בן, סרגיי.[2] לאחר פטירתה של זינה ב-1996 עלו סים וסרגיי בנו לישראל והתיישבו בבית שאן, שם גרה אחותו של ויקטור, זינה.[1] ויקטור מצא את אחותו זינה ששרדה את המלחמה. הוא התגורר בחרקוב, הקים משפחה ועבד כחשמלאי.[2] ויקטור עלה לישראל בשנות ה-90 ונתן עדויות ליד ושם. בעקבות עדותו הוכרו סים והוריו כחסידי אומות העולם. ויקטור נפטר ב-1995.[2] סים וויקטור מעולם לא נפגשו בישראל.[1]
הכרה והנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-5 באוגוסט 1996 יד ושם הכיר בסים ובהוריו פלגיה ואיוואן יריומין כחסידי אומות העולם.[2] ביד ושם התקיים טקס לכבודם ושמם נחקק בקיר הכבוד בגן חסידי אומות העולם ביד ושם בירושלים.[2] במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ליד ושם ולשב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב), נחקר גם סיפורו של סים. קברו אותר בבית העלמין בעפולה.[3]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גרשון פינצ'בסקי. חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם 2023, עמוד 66.