סיירה לאון הבריטית
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| עיר בירה | פריטאון | ||
| רשות מחוקקת |
Legislative Council of Sierra Leone, הפרלמנט של סיירה לאון  | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת |
אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | הקמת המושבה | ||
| תאריך | 1808 | ||
| פירוק | עצמאות | ||
| תאריך | 1961 | ||
| ישות קודמת |
ממלכת קויה אימפריית ואסולו | ||
| ישות יורשת |
 סיירה לאון (1961–1971) | ||
  | |||
.svg)
.svg)
המושבה והפרוטקטורט של סיירה לאון (באנגלית: Sierra Leone Colony and Protectorate) הייתה הממשל הקולוניאלי הבריטי בסיירה לאון בשנים 1808–1961, חלק מהאימפריה הבריטית מתקופת ביטול סחר העבדים ועד לעידן הדה-קולוניזציה. מושבת הכתר, שכללה את האזור סביב פריטאון, הוקמה בשנת 1808. הפרוטקטורט הוקם בשנת 1896 וכלל את פנים מה שמכונה בימינו סיירה לאון.[1]
המוטו של המושבה Auspice Britannia liber (בלטינית: "חופשי בהגנת בריטניה"). המוטו הזה נכלל על דגלה וסמלה של סיירה לאון.[2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-80 של המאה ה-18 התגוררו בלונדון כמה אלפי עבדים משוחררים וחלוצים שחורים, שזכו לחירותם בלחימה לצד הבריטים במלחמת העצמאות של ארצות הברית. לאחר שנסגרו בפניהם כמה דרכים לתעסוקה, רבים מהעניים השחורים היו חסרי כל, וזכו לתמיכה מהוועדה להקלה על העניים השחורים. בסופו של דבר הוועדה החליטה לשכנע כמה מאות מבני הקהילה המסכנה השחורה לחזור ליבשת אבותיהם.[1] [3]
תוכנית היישוב מחדש של סיירה לאון הוצעה על ידי האנטומולוג הנרי סמית'מן ועוררה עניין בהומניטרים כמו גרנוויל שארפ, שראו בכך אמצעי להראות את הלובי הפרו-עבדות שאנשים שחורים יכולים לתרום לניהול המושבה החדשה בסיירה לאון. עד מהרה הפכו גורמים ממשלתיים למעורבים בתוכנית, אף על פי שהאינטרס שלהם הוזנק על ידי האפשרות ליישב מחדש קבוצה גדולה של אזרחים עניים במקומות אחרים. [4] ויליאם פיט הצעיר, ראש ממשלת בריטניה ומנהיג מפלגת הטורים, היה בעל אינטרס פעיל בתוכנית, מכיוון שהוא ראה בכך אמצעי להחזיר את העניים השחורים חזרה לאפריקה, מכיוון ש"יהיה צורך לשלוח אותם לאנשהו, והסבל שלהם לא יתפרץ ברחובות לונדון".[5]
הבריטים סיכמו עם ראש השבט טמה, המלך טום, להחזיק אדמות בחוף ליישוב עבדים משוחררים. בשנת 1787 הגיעה לחוף ספינה של הצי המלכותי הבריטי שהובילה 411 נוסעים, בהם עבדים משוחררים, חלוצים שחורים, נשותיהם הלבנות וילדים מעורבים. המתנגדים להתעללות תייגו באופן שגוי את נשותיהם הלבנות של הגברים השחורים הללו כזונות. היישוב נודע בשם גרנוויל טאון.[6]
מחצית מהמתיישבים במושבה החדשה מתו בשנה הראשונה. כמה מתיישבים שחורים החלו לעבוד אצל סוחרי עבדים מקומיים. המתנחלים שנותרו כבשו אדמות בכוח מצ'יף אפריקאי מקומי, אך הוא כבש בחזרה את ההתנחלות, שהופחתה לכדי 64 מתנחלים בלבד, שכללו 39 גברים שחורים, 19 נשים שחורות ושש נשים לבנות. מתנחלים שחורים נלכדו על ידי סוחרים חסרי מצפון ונמכרו כעבדים, והמתיישבים שנותרו נאלצו להתחמש לשם הגנתם. יורשו של המלך טום המלך ג'מי תקף את המושבה ושרף אותה בשנת 1789.[1][7]
מושבה חדשה נבנתה באתר אחר ונודעה בשם פריטאון. בשנת 1792 התיישבו במושבה כ-1,200 מהגרים, עבדים משוחררים וחלוצים שחורים מנובה סקוטיה, ובשנת 1800 הגיעו ליישוב החדש 551 מארונים ג'מייקניים מהמושבה ג'מייקה.[1]
ממשלת בריטניה ביטלה את סחר העבדים בשנת 1807. היא לקחה אחריות על סיירה לאון בשנת 1808 והפכה אותה למושבת כתר.[1]
היסטוריה מאוחרת יותר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-17 באוקטובר 1821, המושבה סיירה לאון הפכה לחלק ממערב אפריקה הבריטית, ישות מנהלית המורכבת ממושבות בריטיות במערב אפריקה. שמה המקורי של הישות היה מושבת סיירה לאון ובנותיה, ולאחר מכן הפכה לשטחי בריטניה המערבית אפריקאית ולבסוף להתנחלויות הבריטיות במערב אפריקה. מערב אפריקה הבריטית הוקמה במשך שתי תקופות, החל מ-17 באוקטובר 1821 ועד פירוקה הראשון ב-13 בינואר 1850, ושוב מ-19 בפברואר 1866 עד לפירוקה הסופי ב-28 בנובמבר 1888. פריטאון שימשה כבירת מערב אפריקה הבריטית לאורך כל קיומה של הישות.[8]
ב-31 באוגוסט 1896 הפך פנים הארץ של סיירה לאון לפרוטקטורט בריטי ובכך נוצר פרוטקטורט סיירה לאון. הגבולות תוחמו עם גינאה הצרפתית וליבריה.
ב-1 בינואר 1928 ביטלו הבריטים את העבדות המקומית. בשנת 1930 חברת סיירה לאון לפיתוח (DELCO), חברה בריטית, החלה לכרות עפרות ברזל. בשנת 1932 הוקמה חברת סיירה לאון סלקציה, חברה בת של נאמנות הבחירה האפריקאית המאוחדת (CAST) המיועדת לכריית יהלומים. בשנת 1937 הוכנסה מערכת "ממשל ילידי", בדוגמת מערכת השלטון העקיף של לורד פרדריק לוגרד בצפון ניגריה, לפרוטקטורט סיירה לאון. בשנת 1938 וואלאס ג'ונסון פתח את ליגת הנוער במערב אפריקה בפריטאון, וגייס עובדים באיגודים מקצועיים חדשים נגד הממשלה הקולוניאלית.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1939, נעשה שימוש בחוקי חירום לצורך כליאתו של וואלאס ג'ונסון. בשנת 1947 הוצעה חוקה חדשה למושבה, שהעניקה את מרבית המושבים במועצה המחוקקת לאוכלוסיית הרוב בפרוטקטורט.
ב-27 באפריל 1961 סיירה לאון קיבלה עצמאות.
עצמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המושבה והפרוטקטורט של סיירה לאון החזיקו מעמד עד 1961 אז קיבלה עצמאות מבריטניה, עם אליזבת השנייה כמלכת סיירה לאון. היא נשארה כראש המדינה במשך עשור עד שנת 1971, אז הפכה המדינה לרפובליקה.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 "History of Sierra Leone". HistoryWorld. נבדק ב-7 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Flag of Sierra Leone". Encyclopædia Britannica. נבדק ב-22 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Michael Siva, "Why did the Black Poor of London not support the Sierra Leone Resettlement Scheme?", History Matters Journal, Vol. 1, No. 2 (Winter, 2021), pp. 26-36. https://www.historymatters.online/journal Retrieved 4 March 2021.
- ^ "Freed slaves in Sierra Leone". The Guardian (באנגלית בריטית). 2005-08-31. ISSN 0261-3077. נבדק ב-2020-09-20.
- ^ Michael Siva, "Why did the Black Poor of London not support the Sierra Leone Resettlement Scheme?", History Matters Journal, Vol. 1, No. 2 (Winter, 2021), p. 35.
- ^ Sivapragasam, Michael, "Why Did Black Londoners not join the Sierra Leone Resettlement Scheme 1783–1815?" Unpublished Master's dissertation (London: Open University, 2013), pp. 40-3.
- ^ Michael Siva, "Why did the Black Poor of London not support the Sierra Leone Resettlement Scheme?", History Matters Journal, Vol. 1, No. 2 (Winter, 2021), p. 45.
- ^ "Freetown – national capital, Sierra Leone". Encyclopædia Britannica. נבדק ב-7 בנובמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה)