סיימון הולוסי

סיימון הולוסי
Hollósy Simon
לידה	2 בפברואר 1857; סיגט, האימפריה האוסטרית
פטירה	8 במאי 1918 (בגיל 61); טיאצ'יב, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מקום לימודים	האקדמיה לאמנות יפה, מינכן
זרם באמנות	נטורליזם, מושבת האמנים של באיה מארה
הושפע על ידי	ברטלאן סקיי, לודוויג פון לפץ, Alois Gabl, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה

שימון הולושי, (בהונגרית: Hollósy Simon;‏ 2; בפברואר 1857 – 8 במאי 1918) היה צייר הונגרי.^[1] הוא נחשב לאחד מגדולי הנציגים ההונגרים של הנטורליזם והריאליזם של המאה ה-19.

הולושי לא היה פרודוקטיבי כאמן והיה חשוב יותר כמורה משפיע, שהשפיע על ציירי מושבת האמנים נגיבניה. יחד, הם היו משמעותיים באמנות ההונגרית של סוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. ב-1966 הוצגה בגלריה הלאומית של ההונגריה תערוכה גדולה של עבודות המושבה: אמנות נאג'באניה. תערוכת מאה שנה לחגיגת מושבת האמנים של באיה מארה.^[2]

ביוגרפיה

שימון הולושי נולד ב-1857 בהונגריה, הוריו היו ארמנים שהיגרו להונגריה. הוא הראה בגיל צעיר כישרון ועניין באמנות.

בצעירותו הוא נסע למינכן ללמוד, וכך גם אמנים רבים מהונגריה כי לא הייתה שם אקדמיה לאמנויות יפות. הולוסי מתח ביקורת על ההכשרה באקדמיה של מינכן, שהתבססה מאוד על העתקת מודלים קלאסיים. הוא הקים בית ספר פרטי שבו נתן שיעורים בחינם, ומשך אליו כישרונות צעירים שהתעניינו בהצגה המציאות. הוא פתח את הדרך לסגנונות חדשים על ידי הסתמכות על אישיותו ועל ידי הצבעה על היתרונות של ציירים צרפתים, כמו גוסטב קורבה, שהציג בעיר. הוא נטש את הסגנון האקדמי כדי לעקוב אחר מגמות חדשות בציור הצרפתי, כולל אימפרסיוניזם. הוא גם "העריץ את ז'ול ברטן, ז'ול בסטיאן-לפאג' וקרא את זולא, מורגר, טולסטוי ודוסטויבסקי".^[3]

הוא היה חשוב יותר כמורה מאשר כצייר. הנופים שלו שצוירו ב-Técső כוללים נוף עם ערימות תבואה ושקיעה עם עלומות, שבהן הוא יישם אלמנטים של ציור באוויר הפתוח ואימפרסיוניזם. הדיוקן העצמי שלו (1916), מוחזק על ידי הגלריה הלאומית ההונגרית, נחשב לאחת התמונות המעניינות ביותר שלו.

בעידוד אישטוואן רטי ויאנוש טורמה, תלמידיו וחבריו, בילה הולוסי את קיץ 1896 בנגיבניה (באיה מארה, רומניה) עם בית הספר שלו. האירוע נחשב להקמתה של מושבת האמנים נגיבניה, שהצייר קארולי פרנצי היה חבר חשוב נוסף בה. המיקום הכפרי סיפק הזדמנויות רבות לציור בחוץ. אמנים אלה וחסידיהם מילאו תפקיד חשוב בהחדרת האימפרסיוניזם והפוסט-אימפרסיוניזם לציור ההונגרי.^[4]

הולושי התיישב בנאג'באניה (באיה מארה). עם סגנונו הנטורליסטי והדגש על טכניקות מרחב פתוח, בית הספר שלו השפיע הרבה על הציור ההונגרי במשך עשרות שנים.

הולושי עזב את מושבת האמנים של באיה מארה בשנת 1901. בשנה שלאחר מכן, הוא החל לבלות את הקיץ באוקראינה, באזור Maramureș ההיסטורי. במהלך החורפים חזר הולוסי למינכן כדי לנהל שם את בית הספר שלו.

גלריה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיימון הולוסי בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Gudenus János József:Örmény eredetű magyar nemesi családok genealógiája
^ Valerie Majoros, "Lajos Tihanyi and his friends in the Paris of the nineteen-thirties", French Cultural Studies, 2000, Vol. 11:387, Footnote, p. 388, Sage Publications,
^ Julia Szabo, "European Art Centers and Hungarian Art (1890-1919)", Hungarian Studies, 1994, Vol.19, No.1-2, p.42,
^ Standing in the Storm: The Hungarian Avant-Garde from 1908-1930, Hungarian Studies, Vol. 19, No. 1-2, 1994,

[1] Gudenus János József:Örmény eredetű magyar nemesi családok genealógiája

[2] Valerie Majoros, "Lajos Tihanyi and his friends in the Paris of the nineteen-thirties", French Cultural Studies, 2000, Vol. 11:387, Footnote, p. 388, Sage Publications,

[3] Julia Szabo, "European Art Centers and Hungarian Art (1890-1919)", Hungarian Studies, 1994, Vol.19, No.1-2, p.42,

[4] Standing in the Storm: The Hungarian Avant-Garde from 1908-1930, Hungarian Studies, Vol. 19, No. 1-2, 1994,

[1]

[2]

[3]

[4]