סטראטיס מיריביליס
 | |
| לידה |
30 ביוני 1892 לסבוס, יוון  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביולי 1969 (בגיל 77) אתונה, ממלכת יוון |
| שם לידה |
Efstratios Stamatopoulos |
| מדינה |
האימפריה העות'מאנית, יוון |
| שם עט |
Stratis Myrivilis, Στρατής Μυριβήλης |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אתונה |
| שפות היצירה |
יוונית מודרנית |
| זרם ספרותי |
דור שנות השלושים |
| יצירות בולטות |
Vasilis Arvanitis, החיים בקבר |
| חתימה |
 |
  | |
סטראטיס מיריביליס (ביוונית: Στρατής Μυριβήλης; 30 ביוני 1890[1] – 19 ביולי 1969) היה סופר יווני מרכזי, בספרות היוונית של המאה ה-20. השם סטראטיס מיריביליס הוא שם עט. שמו של הסופר הוא אפסטרטיוס סטמטופולוס (ביוונית: Ευστράτιος Σταματόπουλος). ספריו החשובים (שתורגמו לעברית וראו אור ב"ספריה לעם" של הוצאת עם עובד) הם החיים בקבר, בתולת הים הקדושה והמורה זהובת העיניים. היה נשיא המועצה האמנותית של התיאטרון היווני הלאומי, נשיא אגודת הסופרים בארצו, חבר האקדמיה הלאומית של יוון ("האקדמיה של אתונה") וחבר האקדמיה הבינלאומית לספרות ולאמנות. ב-1958 הוצע כמועמד לפרס נובל לספרות.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד באי לסבוס שהיה אז תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. עד שנת 1905 חי בכפר סיקמיה (Συκαμιά), המתואר לפרטיו בספרו "בתולת הים הקדושה". ב-1905 עבר להתגורר בבירת האי, מיטילנה, שם למד בבית הספר התיכון והוכשר כמורה כפרי. למרות כוונתו להרשם ללימודי משפטים באוניברסיטת אתונה, נקטעו תוכניותיו כאשר פרצה מלחמת הבלקן הראשונה ב-1912 והוא התנדב לצבא יוון. לאחר שובו משדה הקרב החל לפרסם טורים בעיתונות וכן פואמות וסיפורים קצרים שראו אור ב-1915 באסופה בשם "סיפורים אדומים".
ב-1915, במסגרת מלחמת העולם הראשונה, שב והתגייס לצבאו של אלפתריוס וניזלוס (שנלחם, למרות הנייטרליות המוצהרת של יוון לצד בריטניה וצרפת כנגד בולגריה, גרמניה וטורקיה) ולחם כסמל בחזית המקדונית ובמלחמת יוון–טורקיה שפרצה מיד לאחר תום מלחמת העולם הראשונה ובה נחלו היוונים תבוסה קשה. ב-1922 שב ללסבוס לאחר עשר שנים כמעט רצופות של שירות קרבי פעיל.
מוראות המלחמה שחווה הותירו בו משקעים קשים ובין אפריל 1923 לינואר 1924 פרסם בשבועון קמבאנה (Καμπάνα; "הפעמון") כתבים שכתב במהלך המלחמה ואחריה. בכתביו הביע את חוסר התוחלת שבמלחמה ותיאר את זוועותיה. ב-1930 אוחדו פרסומים אלה וראו אור באתונה בספר "החיים בקבר". הספר, המוזכר לרוב יחד עם "במערב אין כל חדש" מאת אריך מריה רמרק כאחד מספרי החיילים המשובחים אודות מלחמת העולם הראשונה[2][3][4], הפך מיד את מיריביליס לסופר חשוב בארצו ולסמל של הפרוזה היוונית המודרנית.
ב-1932 עבר מיריביליס עם משפחתו לאתונה ועבד כעורך וכותב במספר כתבי עת. התפקיד הבכיר ביותר אליו הגיע היה מנהל התוכניות של שירות השידור הלאומי, ממנו התפטר בעת כיבוש יוון על ידי הגרמנים (1941-1944) ואליו שב לאחר מכן וכיהן בו עד פרישתו ב-1951. כן היה מנהל ספריית הפרלמנט. במהלך מלחמת האזרחים ביוון (1946-1949) היה בין המתנגדים החריפים לקומוניסטים.
ב-1933 ראה אור ספרו "המורה זהובת העיניים". הספר מתרחש באי לסבוס ומספר את סיפורו של קצין השב ממלחמת יוון–טורקיה המבקש להימלט מסיוטי המלחמה באמצעות עיסוק באמנות הציור ומחפש את אלמנת חברו שמת לצידו על מנת למסור לה דרישת שלום אחרונה וארנק של מזכרות[5].
בשנת 1949 התפרסם ספרו "בתולת הים הקדושה", המתרחש בכפר ילדותו בשנים שמחילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה (1922) עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה (1945). המאורעות ההיסטוריים המסעירים (בעיקר הטיפול בפליטים היוונים מאסיה הקטנה) מסופרים מבעד לעיניה של ילדה אסופית כפרית ומשולבים בה זכרונות מילדותו של מיריביליס עצמו. התיאורים הפיזיים כה חדים ומדויקים, עד כי תיירים מגיעים לכפר ומזהים בו אתרים המוזכרים בספר. ספרו זה מושווה עם ספריו של ניקוס קאזאנצאקיס על אי-ילדותו, כרתים.
בנוסף לרומנים פרסם קובצי סיפורים קצרים ("הספר הירוק", 1936; "הכחול", 1939; "האדום", 1952 ו"הוורוד", 1959) ונובלות.
ספריו בעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בתולת הים הקדושה, מאנגלית: רנה שני, ספריה לעם 46, 1962
- המורה זהובת העיניים, מיוונית: יחיאל קמחי, ספריה לעם 362, 1990
- החיים בקבר: ספר המלחמה, מיוונית: יחיאל קמחי, ספריה לעם 434, 1997
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביוגרפיה של מיריביליס
- סטראטיס מיריביליס באתר הוצאת עם עובד
- יחיאל קמחי, מיתולוגיה של אי - לסבוס, יוון - כולל ציטוט מן "המורה זהובת העיניים"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יש מקורות הגורסים 1892 וראו גם הערה [1] בביוגרפיה זו
- ^ ספרי מלחמה ושלום
- ^ הספר החיים בקבר באתר ספריית עם עובד
- ^ על הספר "החיים בקבר" באתר סימניה
- ^ המורה זהובת העיניים, באתר עם עובד