סטפני הורוביץ
 | |
| לידה |
17 באפריל 1887 ורשה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1942 (בגיל 54 בערך) טרבלינקה, גנרלגוברנמן |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת וינה |
  | |
סטפני הורוביץ (1887 – 1942; סטפניה הורוביץ או סטפני הורוביץ) הייתה כימאית יהודייה-פולנייה, הידועה במחקרה שהוכיח את קיומם של איזוטופים. בין השנים 1914–1918 עבדה עם אוטו האניגשמיד במכון רדיום בווינה תוך שימוש בשיטות אנליטיות להדגמת המקרים המהימנים הראשונים והשניים של איזוטופים בעופרת ותוריום.[1][2] בהמשך היא הקימה בית לילדים ולמבוגרים צעירים הזקוקים לטיפול פסיכולוגי.[3] היא נרצחה על ידי הנאצים במחנה ההשמדה טרבלינקה בשנת 1942.[4]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הורוביץ נולדה בוורשה ב־17 באפריל 1887.[5][4] אביה היה האמן לאופולד הורוביץ,[6] צייר מצליח הידוע בציור פורטרטים בסגנון הבארוק.[7] אמה רוזה (שם נעורים: לונדון) והייתה לה אחות אחת.[3] המשפחה עברה לווינה בסביבות 1890.[2]
היא למדה באוניברסיטת וינה החל משנת 1907,[3] וקיבלה דוקטורט בכימיה אורגנית בשנת 1914.[5] המנחה שלה היה גידו גולדשמידט[1] [8][6]
קריירה מדעית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהמלצת ליזה מייטנר,[1] הורוביץ התקבלה על ידי אוטו הוניגשמיד למכון לחקר רדיום, בווינה בשנת 1913 או 1914.[2] במסגרת מחקרם הם שקלו אטומי עופרת רגילים (מספר אטום 82) ממקומות שונים. הורוביץ מצאה כי אטום עופרת שאינו ממכרה שוקל 207.19 יחידות משקל אטומיות, אך אטום עופרת ממכרה מסוים שקל רק 206.736 יחידות משקל אטומיות. ההבדל הוכיח את קיומם של איזוטופים שונים לאותו יסוד.[2] זו הייתה ההוכחה המקובלת הראשונה לכך שאלמנטים יכולים להיות בעלי משקל אטומי שונה בהתאם למקור. מאוחר יותר הוכיחו הורוביץ והוניגשמיד שיוניום, יסוד רדיואקטיבי שגילה ברטרם בולטווד, הוא למעשה איזוטופ של היסוד הכימי תוריום.[2]
שני המדענים פרסמו יחד את מחקרם.[1] הכרה זו בולטת מכיוון, שבאותה תקופה היה מקובל כי מדעניות מוגבלות לתפקידי עוזר. עם זאת, לאחר מותו של הוניגשמיד שמה של הורוביץ הושמט ותרומתה כמעט ונשכחה.[3]
שנים כיועצת חינוכית ומותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת העולם הראשונה הסתיים שיתוף הפעולה עם הוניגשמיד, לאחר שזה החליט לעזוב את וינה לטובת משרה יוקרתית באוניברסיטת מינכן. הוריה הלכו לעולמם (אביה נפטר ב-1917 ואמה ב-1920) והקריירה של הורוביץ הופרעה בגלל עניינים משפחתיים וטלטלות פוליטיות.[9]
לאחר עזיבתה את תחום הכימיה היא נמשכה יותר ויותר לתחום הפסיכולוגיה, ומצאה עבודה כיועצת חינוכית. בהמשך הקימה עם אליס פרידמן, פסיכולוגית שעבדה בשיטת אדלר, בית אומנה בווינה המספק טיפול לילדים .[3] המעון פעל עד 1934, אז נסגר בהוראת הממשל האוסטרי הפשיסטי. ככל הידוע, עזבה את וינה ב-1937 (בגיל 50) ועברה להתגורר בוורשה, שם חיה אחותה הנשואה, סופיה.
לאחר כיבוש מערב פולין ב-1939 בידי הנאצים והקמת גטו ורשה בשנת 1940, נאלצו היא ואחותה לעבור לשם. תאריך מותה המדויק אינו ידוע. מתוך התכתבות של קז'ימייז' פג'אנס היא נרצחה על ידי הנאצים בשנת 1940.[5][3] מקורות אחרים מדווחים כי הורוביץ ואחותה דיווחו על עצמן כמגורשות לאומשלגפלץ בשנת 1942 כדי להימנע מסכנה, אך מידע זה אינו ברור. הן גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.[9] מהתיעוד עולה כי הורוביץ נרצחה בתאי הגזים בשנת 1942.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הכימאית פורצת הדרך שנרצחה בטרבלינקה, באתר ynet, 18 באפריל 2023
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Rentetzi, Maria (2009). Trafficking Materials and Gendered Experimental Practices: Radium Research in Early 20th Century Vienna. Columbia University Press. ISBN 9780231135580.
- ^ 1 2 3 4 5 Rayner-Canham, Marelene; Rayner-Canham, Geoff (2000). "Stefanie Horovitz, Ellen Gleditsch, Ada Hitchins, and the Discovery of Isotopes". Bulletin for the History of Chemistry. 25 (2): 103–108.
- ^ 1 2 3 4 5 6 Sanderson, Katharine (8 בספטמבר 2020). "Stefanie Horovitz – the woman behind the isotope". Chemistry World (באנגלית). נבדק ב-2020-09-09.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Mikucki, Jerzy (2005). "The Central Database of Shoah Victims' Names". Yad Vashem: The World Holocaust Remembrance Center. נבדק ב-2020-12-04.
- ^ 1 2 3 Ogilvie, Marilyn Bailey; Harvey, Joy Dorothy (2000). The biographical dictionary of women in science : pioneering lives from ancient times to the mid-20th century. New York: Routledge. ISBN 0415920388. OCLC 40776839.
- ^ 1 2 Rayner-Canham, Marelene; Rayner-Canham, Geoffrey (1998). Women in Chemistry: Their Changing Roles from Alchemical Times to the Mid-Twentieth Century. History of Modern Chemical Sciences. American Chemical Society. pp. 120–121. ISBN 0841235228.
- ^ Singer, Isadore; Sohn, Joseph (1906). "Jewish Encyclopedia". Jewish Encyclopedia: The unedited full text of the 1906 Jewish Encyclopedia. נבדק ב-2020-12-04.
- ^ Rayner-Canham, Marelene and Geoffrey (1997). A Devotion to Their Science. Philadelphia: Chemical Heritage Foundation. pp. 192–195. ISBN 0941901157.
- ^ 1 2 Rentetzi, Maria (2011). "Stephanie Horovitz (1887-1942)". In Apotheker, Jan; Sarkadi, Livia Simon (eds.). European Women in Chemistry. Wiley. pp. 75–79. ISBN 9783527329564.