סטניסלב אהרונסון
 | |
| לידה |
6 במאי 1925 (בן 99) ורשה, הרפובליקה הפולנית השנייה  |
|---|---|
| מדינה |
פולין |
| השתייכות |
ארמייה קריובה |
| דרגה |
פודפולקובניק |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
  | |
סטניסלב ויטולד ארונסון (בפולנית: Stanisław Witold Aronson; נולד ב-6 במאי 1925), אשר כונה במחתרת "Rysiek", הוא קצין יהודי-פולני בדרגת לוטננט קולונל בארמייה קריובה, תנועת המחתרת הפולנית במלחמת העולם השנייה הפולנית. ארונסון היה חבר ביחידת קדיו(אנ') ממחוז ורשה של הארמייה קריובה, פעיל במרד ורשה של 1944, וסגן אלוף בצבא ההגנה הישראלי שהשתתף מלחמת העצמאות, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארונסון נולד ב-6 במאי 1925.[1] משפחת אמו של ארונסון הגיעה מלודז'. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1939, הם עברו לראשונה מלודז' לוורשה.[2] לאחר מספר ימים, הם החליטו להמשיך מזרחה לקרסי ושהו אצל קרובים בעיירה סמוכה בשם רובנו. אולם בינתיים גם ברית המועצות פלשה לפולין במסגרת הסכם ריבנטרופ–מולוטוב בין ברית המועצות לגרמניה הנאצית, והקרובים נעצרו על ידי ה-נ.ק.ו.ד. וגורשו מזרחה, עמוק לפנים ברית המועצות. כתוצאה מכך ניסתה המשפחה להיכנס ללא הצלחה לליטא, ולאחר מכן לרומניה. בסופו של דבר הם הגיעו ללבוב שנכבשה בידי הסובייטים. לדברי ארונסון, הסובייטים בלבוב לחצו על פולנים, אוקראינים ויהודים להירשם לקומסומול תנועת הנוער, אך הוא סירב.[3]
ב-1941 במסגרת מבצע ברברוסה נכבשה לבוב על ידי הצבא הגרמני. הכיבוש הוביל לסדרה של פוגרומים ביהודי העיר, בהם רצחו יחידות האיינזצגרופן הנאציות, בשיתוף פעולה עם לאומנים אוקראינים, עשרות אלפי יהודים. הגרמנים הקימו גטו בלבוב והחלו במדיניות של העברה כפייה של יהודי העיר למחנות השמדה במזרח אירופה.
למרות העובדה שלמשפחת ארונסון היו מסמכים שציינו אותם כפולנים, הם נאלצו לברוח שוב. בסתיו 1941 הם הגיעו לגטו ורשה, שלדעתם היה מקום טוב יותר ממחנות הריכוז הנאצים שאליהם נשלחו יהודים נוספים מלבוב.
במהלך חיסול גטו ורשה כל המשפחה הגיעה לאומשלגפלץ שם נפרדו. ארונסון לא ראה שוב את משפחתו.[2] הוא עצמו הועלה על טרנספורט לאושוויץ אך הצליח להימלט בזמן שהרכבת חנתה באזור הכפרי ליד ורשה. הוא בילה את הלילה כשהוא מסתתר בקפלה סמוכה ואז עשה את דרכו לכפר סמוך. חוואי מקומי נתן לו מחסה ומזון וסיפק לו תחבורה לתחנת הרכבת הסמוכה.
ארונסון חזר לוורשה, שם יצר קשר עם חברים פולנים שחיו בצד ה"ארי". הם ארגנו לו מקום מסתור ומאוחר יותר, מסמכים כוזבים על שמו של "רישארד ז'ורבסקי" (לימים ז'וקובסקי), שהיה מקורו של הכינוי המחתרתי שהוענק לו, "ריסק". עד מהרה פנו אליו פעילים מהארמייה קריובה הפולנית וביקשו שיצטרף להתנגדות האנטי-נאצית. הוא היה חבר בקבוצת קדיו בפיקודו של ג'וזף ריביצקי, שביצעה פעולות חבלה והוצאות להורג של משתפי פעולה נאצים ובוגדים שנשפטו על ידי בתי דין מחתרתיים.[2]
מרד ורשה ותוצאותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארונסון השתתף במרד ורשה של 1944. יחידתו לחמה במחוז וולה כחלק מקבוצת רדוסלאב המובחרת, בגדוד זושקה. היחידה תקפה צריפים גרמניים באתר אומשלאגפלאץ, משם נשלחו יהודים מגטו ורשה למחנות ההשמדה. הגדוד שלו שחרר כחמישים יהודים, רובם מיוון, שעדיין שהו במקום. לאחר שהמורדים נדחקו החוצה על ידי הגרמנים לעיר העתיקה של ורשה, הוא נפצע והגיע בסופו של דבר לבית חולים שדה ברחוב דלוגה, שהיה מופצץ תמידית על ידי הגרמנים.
לאחר שנתפסו נשלח יחד עם אזרחי העיר ל- Durchgangslager 121 Pruszków (מחנה ריכוז זמני לשבויי מלחמה או מגורשים). יחד עם עמית למרד הוא הצליח להימלט מהמחנה ולהסתתר בביתו של חבר משפחה ליד קרקוב. לאחר שפצעיו החלימו, הוא חזר ללודז' והצטרף מחדש לארמייה קריובה, ולאחר מכן לארגון ההתנגדות האנטי-קומוניסטי NIE. לאחר שהצבא האדום נכנס לפולין, נעצר ארונסון על ידי שירותי הביטחון החשאיים הקומוניסטיים, אך שוב נמלט.
הוא עזב בחשאי את פולין, תחילה מצא את דרכו לאזור הכיבוש של בעלות הברית המערביות באוסטריה, אחר כך לאיטליה. באנקונה הצטרף לקורפוס השני של הגנרל ולדיסלב אנדרס, חלק מהכוחות המזוינים הפולניים במערב. הוא החל ללמוד רפואה כאשר פנה אליו דוד שגר בתל אביב ששכנע אותו להגר לארץ ישראל. ארונסון סיים את שירותו הצבאי בחיל הפולני בשנת 1947 ועבר לירושלים.
בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בירושלים חידש ארונסון את לימודי הרפואה. עם פרוץ מלחמת העצמאות התגייס לצה"ל והשתתף במאבק להקמת המדינה. שוחרר ב-1950 בדרגת סרן. לאורך השנים הבאות המשיך לשרת בצה"ל, השתתף בפעולות צבאיות נוספות והועלה לדרגת סגן אלוף.
ארונסון זכה לבקר בפולין רק ב-1988. הוא פרסם את זיכרונותיו, וביוזמתו התווסף שלט הנצחה לאתר האומשלגפלאץ לשעבר לזכר השתתפותם של לוחמים יהודים במרד ורשה ב-1944.
עיטורים צבאיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מפקד מסדר פולוניה רסטיטה עם כוכב (2013)
- מפקד מסדר פולוניה רסטיטה (2007)
- קצין מסדר הכבוד של הרפובליקה של פולין (1997)
- צלב הגבורה (פולין) – פעמיים
- צלב ארמייה קריובה
- צלב המרד בוורשה
- מדליית הצבא למלחמה 45–1939 (פולין) – פעמיים
- מדליית זהב של צבא פולין
- עיטור כבוד – "מדליית כבוד לז'נדרמריה הצבאית" (2014)
- עיטור למלחמת העצמאות (ישראל)
- מדליה למלחמת יום הכיפורים (ישראל)
- מדליה למלחמת לבנון הראשונה (ישראל)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Śliwowska, Wiktoria (1996). Czarny rok, czarne lata (בפולנית). Nakładem Stowarzyszenia Dzieci Holocaustu w Polsce. p. 150. ISBN 978-83-86301-26-3.
- ^ 1 2 3 אדרת, עופר. "חוק הרכוש הפולני שם קץ לתקוות לוחם המחתרת להשיב את רכוש משפחתו". הארץ. נבדק ב-2025-01-05.
- ^ Book review of "Rysiek z Kedywu. Niezwykłe losy Stanisława Aronsona" (Rysiek from Kedyw. The incredible life of Stanisław Aronson), by Patrycja Bukalska, Znak publishers, Rysiek z Kedywu. Niezwykłe losy Stanisława Aronsona - 9788324011704. (בפולנית)